היי
היי אני בת 21,יש לי בעיה אני נקשרת לאנשים שאני אוהבת ואולי אפילו חייה בעבר,אני נורא רגישה אולי בגלל זה.... כשהייתי בתיכון לפני כמה שנים היה לי ידיד בכיתה ותמיד הייתה בינינו כימיה טובה,תמיד אמרו לי שהוא הסתכל עליי בצורה שונה,משהו שהוא מעבר לידידות אבל זה לא היה בראש שלי באותו הזמן.ורק כשסיימתי את התיכון הבנתי ונפל לי האסימון אבל לא ראיתי אותו מאז התיכון וכשהייתי בצבא הוא יום אחד התקשר אליי וניהינו בקשר כמה זמן ויום אחד הקשר התנתק והפלאפון שלו לא היה זמין ניסיתי הרבה אבל פשוט הוא לא היה מחובר יותר.עברו איזה 3 שנים אם לא יותר והחלטתי שהוא נורא חשוב לי ויקר לי ואני לא רוצה לאבד אותו...הבנתי שזה לא נסגר הנושא והחלטתי להתקשר אליו אחרי חיפושים רבים מצאתי את המספר החדש שלו,ולקחתי סיכון והתקשרתי.הוא היה מופתע בהתחלה כי בכל זאת כמה שנים עברו ואנשים מישתנים,מתבגרים,מסתכלים על דברים בצורה אחרת,מיתחשלים,מכירים אנשים חדשים,נימצאים בסביבה חדשה,כן זה כמובן שברור לי....בהתחלה היה קצת קרירות אבל לאט לאט הוא נפתח וסיפר לי דברים וכמה שרע לו נורא בצבא ועברו עליו דברים נורא קשים בתקופה הזאת-הוא ניהיה נורא אדיש ונורא קר מרוב כל החוויות הקשות שהוא עבר,הוא ניהיה נורא סגור ושלילי לחיים בצורה קיצונית,אבל למרות הגישה השלילית ניסיתי באמת להראות לו את הטוב,והצחקתי אותו ושמחתי לשמוע אותו צוחק.במסגרת של הצבא הוא בקושי בבית,הוא אוהב להיות לבד ואין לו חברים הוא מתבודד.תמיד הוא היה ככה אבל לא בצורה כל כך קיצונית!אני יותר התקשרתי בכמה חודשים האחרונים עד שהבנתי שזה פשוט לא זז ואולי חבל על הזמן שלי ואולי הוא בתקופה רעה שבכלל אין לו ראש לזה ואמרתי לו בקלילות שלא סתם התקשרתי אליו אחרי 3 שנים,שלא ניזכרתי בו יום בהיר אחד ,אלא התקשרתי כי אני בנאדם נורא אמיתי והוא באמת חשוב לי ויקר לי בתור בנאדם ואני רוצה שהוא ידע את זה שזה לא סתם משהו חולף.והוא ישר ענה לי בלי לחשוב פעם:"את יודעת מה נעשה?אני אבקש מהמפקד שלי מיוחדת ונפגש ונדבר על זה ברצינות אני מבטיח לך".הוא לא תירץ תירוצים ולא היסס ואמר שאני לא יעלב שאין לו זמן כלכך בשבילי אוי ואבוי אם אני נעלבת כי זה לא משהו נגדי וגם את המשפחה שלו הוא בקושי רואה פשוט אלה החיים שלו כרגע וזה הסדר יום העמוס שלו שלא נותן לו זמן לכלום.אמרתי לו שאני לא הולכת להתקשר יותר אליו ולהזכיר לו כי אם הוא ממש רוצה הוא יתקשר לבד כשיהיה לו תשובה מהמפקד שלו ,והוא הבטיח שהוא יתקשר....עבר חודש והוא לא התקשר,אין לי משחקי כבוד אבל אני לא חושבת שאני צריכה להתקשר.אני לא חושבת שהוא לא רוצה כי אז הוא היה מתרץ לי תירוצים,אני חושבת שפשוט הסביבה שבה הוא נימצא כרגע לא מאפשרת לו.הסדר יום שלו, התפקיד בצבא שבקושי הוא חוזר הביתה.אולי זה התשובה שלי שהוא לא מתקשר אז אני אמורה להבין לבד את התשובה.וזה שפעם היה לנו קשר טוב לא אומר שאני חושבת שגם מהיום נמשיך מאיפה שהפסקנו מן הסתם שלא.הוא כבר לא אותו הילד שהיה ,אנשים מישתנים.פשוט רציתי להיות איתו בקשר חדש שלא יהיה מבוסס או קשור לתיכון,כמו דף חדש,והיה חשוב לי להגיד לו כמה שהוא חשוב לי ויקר לי-תמיד הוא היה... כואב לי לוותר אבל עשיתי כל מה שאני יכולה.התקשרתי התאמצתי שלחתי הודעות...אני לא רוצה להגזים יותר.הוא בנאדם שנורא חשוב לי ויקר לי-אני מודעת לזה שזה אולי גם מוזר בכללי כי עכשיו הוא בנאדם חדש שאני בעצם כבר לא מכירה יותר... אז מה הלאה?פשוט אני צריכה לשחרר אותו ולהמשיך הלאה ולא להיתקע,אני יודעת פשוט זה לא קל,אבל ביינתים אנ מפספסת דברים אחרים בגלל זה... תודה רבה!
)
היי אני בת 21,יש לי בעיה אני נקשרת לאנשים שאני אוהבת ואולי אפילו חייה בעבר,אני נורא רגישה אולי בגלל זה.... כשהייתי בתיכון לפני כמה שנים היה לי ידיד בכיתה ותמיד הייתה בינינו כימיה טובה,תמיד אמרו לי שהוא הסתכל עליי בצורה שונה,משהו שהוא מעבר לידידות אבל זה לא היה בראש שלי באותו הזמן.ורק כשסיימתי את התיכון הבנתי ונפל לי האסימון אבל לא ראיתי אותו מאז התיכון וכשהייתי בצבא הוא יום אחד התקשר אליי וניהינו בקשר כמה זמן ויום אחד הקשר התנתק והפלאפון שלו לא היה זמין ניסיתי הרבה אבל פשוט הוא לא היה מחובר יותר.עברו איזה 3 שנים אם לא יותר והחלטתי שהוא נורא חשוב לי ויקר לי ואני לא רוצה לאבד אותו...הבנתי שזה לא נסגר הנושא והחלטתי להתקשר אליו אחרי חיפושים רבים מצאתי את המספר החדש שלו,ולקחתי סיכון והתקשרתי.הוא היה מופתע בהתחלה כי בכל זאת כמה שנים עברו ואנשים מישתנים,מתבגרים,מסתכלים על דברים בצורה אחרת,מיתחשלים,מכירים אנשים חדשים,נימצאים בסביבה חדשה,כן זה כמובן שברור לי....בהתחלה היה קצת קרירות אבל לאט לאט הוא נפתח וסיפר לי דברים וכמה שרע לו נורא בצבא ועברו עליו דברים נורא קשים בתקופה הזאת-הוא ניהיה נורא אדיש ונורא קר מרוב כל החוויות הקשות שהוא עבר,הוא ניהיה נורא סגור ושלילי לחיים בצורה קיצונית,אבל למרות הגישה השלילית ניסיתי באמת להראות לו את הטוב,והצחקתי אותו ושמחתי לשמוע אותו צוחק.במסגרת של הצבא הוא בקושי בבית,הוא אוהב להיות לבד ואין לו חברים הוא מתבודד.תמיד הוא היה ככה אבל לא בצורה כל כך קיצונית!אני יותר התקשרתי בכמה חודשים האחרונים עד שהבנתי שזה פשוט לא זז ואולי חבל על הזמן שלי ואולי הוא בתקופה רעה שבכלל אין לו ראש לזה ואמרתי לו בקלילות שלא סתם התקשרתי אליו אחרי 3 שנים,שלא ניזכרתי בו יום בהיר אחד ,אלא התקשרתי כי אני בנאדם נורא אמיתי והוא באמת חשוב לי ויקר לי בתור בנאדם ואני רוצה שהוא ידע את זה שזה לא סתם משהו חולף.והוא ישר ענה לי בלי לחשוב פעם:"את יודעת מה נעשה?אני אבקש מהמפקד שלי מיוחדת ונפגש ונדבר על זה ברצינות אני מבטיח לך".הוא לא תירץ תירוצים ולא היסס ואמר שאני לא יעלב שאין לו זמן כלכך בשבילי אוי ואבוי אם אני נעלבת כי זה לא משהו נגדי וגם את המשפחה שלו הוא בקושי רואה פשוט אלה החיים שלו כרגע וזה הסדר יום העמוס שלו שלא נותן לו זמן לכלום.אמרתי לו שאני לא הולכת להתקשר יותר אליו ולהזכיר לו כי אם הוא ממש רוצה הוא יתקשר לבד כשיהיה לו תשובה מהמפקד שלו ,והוא הבטיח שהוא יתקשר....עבר חודש והוא לא התקשר,אין לי משחקי כבוד אבל אני לא חושבת שאני צריכה להתקשר.אני לא חושבת שהוא לא רוצה כי אז הוא היה מתרץ לי תירוצים,אני חושבת שפשוט הסביבה שבה הוא נימצא כרגע לא מאפשרת לו.הסדר יום שלו, התפקיד בצבא שבקושי הוא חוזר הביתה.אולי זה התשובה שלי שהוא לא מתקשר אז אני אמורה להבין לבד את התשובה.וזה שפעם היה לנו קשר טוב לא אומר שאני חושבת שגם מהיום נמשיך מאיפה שהפסקנו מן הסתם שלא.הוא כבר לא אותו הילד שהיה ,אנשים מישתנים.פשוט רציתי להיות איתו בקשר חדש שלא יהיה מבוסס או קשור לתיכון,כמו דף חדש,והיה חשוב לי להגיד לו כמה שהוא חשוב לי ויקר לי-תמיד הוא היה... כואב לי לוותר אבל עשיתי כל מה שאני יכולה.התקשרתי התאמצתי שלחתי הודעות...אני לא רוצה להגזים יותר.הוא בנאדם שנורא חשוב לי ויקר לי-אני מודעת לזה שזה אולי גם מוזר בכללי כי עכשיו הוא בנאדם חדש שאני בעצם כבר לא מכירה יותר... אז מה הלאה?פשוט אני צריכה לשחרר אותו ולהמשיך הלאה ולא להיתקע,אני יודעת פשוט זה לא קל,אבל ביינתים אנ מפספסת דברים אחרים בגלל זה... תודה רבה!
)