היי..
אני בת 18 ורציתי להיעזר בכם... הייתה לי חברה הכי טובה שנתיים שלמות.באמת הכי טובה, אחת כזאת שהשלימה אותי אפילו במחשבות, חלקתי איתה הכל. אהבנו נורא והיה לנו קשר מצויין, חוץ מעליות וירידות. לא משהו רלוונטי. בכל אופן מלפני כשלושה חודשים קרה משהו ביננו. בעיקרון רוב האשמה בהחלט נופלת עליי, אמנם גם לה יש חלק בלתי מבוטל. באותה תקופה כעסתי עליה נורא והתנתקתי ממנה,כי חשבתי שהיא פגעה בי ובעצם הייתי מאוכזבת מעצמי שהיא הצליחה להשיג את הבחור שרציתי..[היא אפילו לא ידעה שרציתי אותו]. מפה לשם התגלה לי שהיא סיפרה לאמא שלה את כל הסודות האישיים שלי,שהייתי בתוכה שהיא שומרת אותם לעצמה. זה נורא פגע בי, שלפתע אמא שלי הטיחה בי את כל האשמות ואת כל הדברים שאמרתי "מאחורי הגב" ונזפה בי על איך יכולתי לספר הכל,שהילדה הזאת הייתה הגורו שלי ועכשיו היא אפילו לא מסתכלת עליי [אמא אמרה את זה כי ביום הולדת 18 היא לא התקשרה לברך,כמובן שהיא לא יודעת חצי דבר על הסיפור]. בנוסף, נודע לי גם שהיא כל הזמן אמרה לאמה כמה אני מקנאה בה..בלי סוף. האמת? מודה. זה נכון. קינאתי בה.אבל רק בדבר אחד,שחוץ ממנו אני יודעת שהחיים שלי טובים משלה. עכשיו עדיין אני בתסביך עם עצמי, בהתחלה בימים הראשונים ממש הפריע לי שאנחנו לא בקשר,נהייתי חולה ובכיתי לעיתים קרובות. לאחר מכן- בתקופה של חודשיים לערך- באמת שלא הפריע לי. כל אחת פנתה לכיוון שונה, וזה בסדר גמור.הייתי אדישה אליה. עכשיו בימים האחרונים התחלתי להתגעגע אליה שוב...אחרי שלושה חודשים שלא דיברנו בטלפון התקשרתי אליה עכשיו לפלאפון.וניתקתי כמובן.התקשרתי פעמיים, אחרי ששומעים את הקול שלה, לא יכולים לנתק. ועוד משהו ששבר אותי: זה שרציתי, החבר שלה כבר חודשיים, הם מאוהבים והוא לקח אותה לתורכיה על חשבונו. פעם ראשונה שלה בחו"ל,איזה כיף לה. יש עצה? :]
אני בת 18 ורציתי להיעזר בכם... הייתה לי חברה הכי טובה שנתיים שלמות.באמת הכי טובה, אחת כזאת שהשלימה אותי אפילו במחשבות, חלקתי איתה הכל. אהבנו נורא והיה לנו קשר מצויין, חוץ מעליות וירידות. לא משהו רלוונטי. בכל אופן מלפני כשלושה חודשים קרה משהו ביננו. בעיקרון רוב האשמה בהחלט נופלת עליי, אמנם גם לה יש חלק בלתי מבוטל. באותה תקופה כעסתי עליה נורא והתנתקתי ממנה,כי חשבתי שהיא פגעה בי ובעצם הייתי מאוכזבת מעצמי שהיא הצליחה להשיג את הבחור שרציתי..[היא אפילו לא ידעה שרציתי אותו]. מפה לשם התגלה לי שהיא סיפרה לאמא שלה את כל הסודות האישיים שלי,שהייתי בתוכה שהיא שומרת אותם לעצמה. זה נורא פגע בי, שלפתע אמא שלי הטיחה בי את כל האשמות ואת כל הדברים שאמרתי "מאחורי הגב" ונזפה בי על איך יכולתי לספר הכל,שהילדה הזאת הייתה הגורו שלי ועכשיו היא אפילו לא מסתכלת עליי [אמא אמרה את זה כי ביום הולדת 18 היא לא התקשרה לברך,כמובן שהיא לא יודעת חצי דבר על הסיפור]. בנוסף, נודע לי גם שהיא כל הזמן אמרה לאמה כמה אני מקנאה בה..בלי סוף. האמת? מודה. זה נכון. קינאתי בה.אבל רק בדבר אחד,שחוץ ממנו אני יודעת שהחיים שלי טובים משלה. עכשיו עדיין אני בתסביך עם עצמי, בהתחלה בימים הראשונים ממש הפריע לי שאנחנו לא בקשר,נהייתי חולה ובכיתי לעיתים קרובות. לאחר מכן- בתקופה של חודשיים לערך- באמת שלא הפריע לי. כל אחת פנתה לכיוון שונה, וזה בסדר גמור.הייתי אדישה אליה. עכשיו בימים האחרונים התחלתי להתגעגע אליה שוב...אחרי שלושה חודשים שלא דיברנו בטלפון התקשרתי אליה עכשיו לפלאפון.וניתקתי כמובן.התקשרתי פעמיים, אחרי ששומעים את הקול שלה, לא יכולים לנתק. ועוד משהו ששבר אותי: זה שרציתי, החבר שלה כבר חודשיים, הם מאוהבים והוא לקח אותה לתורכיה על חשבונו. פעם ראשונה שלה בחו"ל,איזה כיף לה. יש עצה? :]