היי...

[The Ghost Hunter]

היי...

רציתי להתייעץ איתכם לגביי בחירת עיסוק בעתיד בגדול יש לי עוד זמן להחליט אבל אני דיי מתלבטת בין 2 כיוונים שזה או כיוון יותר ריאלי של עבודה סוציאלית או כיוון פחות ריאלי שזה פילוסופיה,או דו חוגי עם פילוסופיה-פסיכולוגיה אני די נוטה לפסול את פסיכולוגיה בגלל הדרישות הגבוהות לתואר שני ככה שאני יותר נוטה למסלול של פסיכותרפיה מעבודה סוציאלית אבל!אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה לטפל.כאילו בגדול אני כן נוטה למקצועות טיפוליים אבל אני לא בטוחה שאני ממש רוצה את זה..ושממש יש לי את היכולת הגבוהה להקשיב ולעזור כי זה נראה לי נורא קשה ולא מתאים לכולם... אבל בגדול בכלל רציתי לדעת...מה עזר לכם להחליט ללכת בכיוון התעסוקתי שלכם..? מה היו השיקולים שלכם? כמה לא היה אכפת לכם משיקולים פרקטיים וכלכליים לעומת שיקולים "רוחניים" בבחירת המקצוע? ומה למדתם? מה אתם עושים בחיים?אתם מרוצים? אם היתה לכם אפשרות לשנות מקצוע הייתם משנים אותו? זהו..אשמח לקבל תגובות וסליחה על ההודעה הקצת ארוכה שלי

 

[סינתטית אפריורית]

../images/Emo140.gif נחמד שאת גם כאן.

אכן לבטים לא קלים יש עלייך , אבל בהחלט נכונים , מאתגרים ונחוצים (תתפלאי) . לפני שננהל דיון כאן (אני מניחה שגם הג'ינג'ית תצטרף אלינו ) , כמה שאלות ברשותך: 1) בת כמה את? 2) את צריכה לפרנס משפחה? 3) מהו התחום שמשני אלה שמנית הכי מעניין אותך, ברמה האישית? 4) מדוע ההתלבטות? (אני יודעת שפחות או יותר תיארת . אבל תנסי לחשוב על ההתלבטות האמיתית ) תחשבי, תעני, אם תרצי .

 

[The Ghost Hunter]

היי סינתטית...

תודה על התשובה,נתת לי נקודות למחשבה בעיקר במשפט האחרון שלך.אז טנקס.

 

[סינתטית אפריורית]

לאן את הולכת? לא אמרתי כלום

שאלתי שאלות. אבל מכבדת את בחירתך. כי בכל זאת אלו שאלות שקצת נוגעות בפרטיות אבל העלת כאן משהו אישי וחשבתי שהינך מעוניינת בייעוץ. בכל אופן בהצלחה לך .

 

[The Ghost Hunter]

לא,פשוט...

המשפט האחרון שלך דיי גרם לי לחשוב שבעצם אני די סגורה על עצמי ולא צריכה ייעוץ אבל אני אשמח לענות על שאלותייך- אני בת 21...אין לי משפחה לפרנס,אני מניחה שבעתיד יהיה לי כך שהקטע הכלכלי כן חשוב לי בסופו של דבר. כך שבגדול נראה לי שאני יותר נוטה לכיוון של עו"ס,ופילוסופיה אני אלמד במסגרות לא פורמליות...לצערי.כי אם היה אפשר לעשות דו חוגי,הייתי הולכת על זה בשמחה.

 

[עננית נוצה]

נקודות למחשבה נוספת...

יש סתירה פנימית בדברייך, שאני סבורה כי היא בעלת חשיבות וכדאי שתפני אליה את תשומת לבך; את מציינת את ההתלבטות שלך (ולבסוף, בהודעתך האחרונה- החלטה) באשר למקצועות הטיפוליים, אך בד בבד מופיעים בדברייך כמה היגדים שלא מתיישבים זה עם זה: 1) "אני בכלל לא בטוחה שאני רוצה לטפל" 2) "בגדול אני כן נוטה למקצועות טיפוליים" 3) "אני לא בטוחה שאני ממש רוצה את זה..." 4) "אני לא בטוחה... שממש יש לי את היכולת הגבוהה להקשיב ולעזור" והוספת הערה: "זה נראה לי נורא קשה ולא מתאים לכולם". מסכימה אתך, המקצועות הטיפוליים אינם מתאימים לכולם. אלה הם מקצועות אליהם מגיע האדם עם האישיות שלו, ואין בהם די רק ביכולת אקדמית גבוהה. אדם יכול להיות מעולה במָטריה, אך עלוב מאד בפרקטיקה... היי כנה עם עצמך: האם יש לך סבלנות? אורך רוח? האם ניחנת ביכולת הקשבה גבוהה? ברגישות? באמפתיה וברצון אמיתי לסייע ולעזור לזולת? לדעתי, התשובות לכל התהיות הנ"ל צריכות להיות חיוביות, בטרם תחליטי להקדיש שנות לימודים למקצוע טיפולי, שלאחר מכן לא תמצאי בו לא עניין, לא סיפוק, לא הגשמה עצמית ויתכן שאף תמצאי אותו מעיק ומכביד... אכן, מקצוע לעתיד יש לבחור מתוך מחשבה ותשומת לב. אין די בנטיות הלב לבדם, כפי שציינת- יש להביא בחשבון גם שיקולים פרקטיים (האפשרות להתפרנס מאותו המקצוע), וגם להתחשב בסגולות האישיותיות האינדיוידואליות. שאלת אותנו על המקצוע בו אנו עוסקים: "אם היתה לכם אפשרות לשנות מקצוע הייתם משנים אותו?" ובכן, האפשרות לבחור קיימת תמיד. לעתים יש לדחותה זמן מה, בשל שיקולים כאלה או אחרים, אך אפשרות הבחירה שלך (ביחס למקום עבודה, בן זוג, מקום מגורים וכל שאר הדברים הנתונים לבחירתך החופשית) שרירה וקיימת תמיד. המון הצלחה בבחירת הדרך...

 

[The Ghost Hunter]

לא ממש הבנת אותי אז

לא צריך לנתח כל משפט שלי ולמצוא שם סתירות..מה אנחנו מחשבים? בואי ואני אסביר לך עוד.את נורא ניסית בהודעה שלך לשלול ולחפש איך המקצוע הטיפולי לא מתאים לי.ואולם על סמך מה את אומרת זאת? התכוונתי לכך שבגדול אני אוהבת את המקצועות הטיפוליים,בעקבות הרקע שלי,מה שעבר עליי,קורות החיים שלי,אני מרגישה שכן יש לי לתת לאנשים אחרים ושאני כן יכולה להבין אותם יותר מאנשים אחרים,אולי.אם תשאלי אותי איפה אני הכי רוצה לראות את עצמי בעתיד,בתאכלס,זה באיזה שהוא משהו טיפולי שכזה.כי אני אוהבת לעבוד עם אנשים,אבל אני לא אוהבת סתם ללמד נגיד (יכולתי ללכת ללמוד הוראה) כי מבחינתי זה קצת יבש.העולם הטיפולי,מוכנס בו המון רגש ועוצמה ולכן אני נמשכת אליו.מה גם שיש לי נסיון בו,הרבה,ויש לי מה להביא מעצמי... אבל,יחד עם הרצון שלי והאהבה אני לא יודעת במאה אחוז אם זה מתאים לי.כלומר,אני צעירה,ואני עדיין לא יודעת ממש איך העתיד שלי ייראה.אני יודעת שבגדול יש לי נטייה למקצועות הטיפוליים אבל אני לא יודעת אם זה ממש נכון.כן,אני לא סגורה על עצמי. ואם את תחפשי סתירות במה שכתבתי עכשיו את תמצאי,כי אני באמת בהתלבטות.לא סתם באתי וכתבתי הודעה בשביל הכייף שלי. וחוץ מיזה...לא לכולם,אפילו למטפלים הבכירים ביותר,ישנם התלבטויות לאורך הדרך?לא לדעת אם זה לגמרי בשבילם,לא לדעת בבטחון שהם מוצאים את עצמם שם.אני בעצמי התנדבתי באנוש במשך שנתיים,חנכתי אישה עם חרדות,והרגשתי שאני מאוד עוזרת לה והרגשתי די מסופקת בעבודה,מצד שני זה היה לי קצת משעמם.אבל אני חושבת שהשעמום הזה מופיע בכל מקום עבודה. אין מקום עבודה מושלם. אני מרגישה שאני צריכה להגיד לך משהו ולהגן על עצמי אבל אני בעצם לא יודעת מה להגיד.יש לי התלבטות,אני סותרת את עצמי,ובכל זאת אני נמשכת למקצועות הטיפוליים.מצד אחד אני יכולה לראות את עצמי שם,מטפלת ונותנת,מצד שני אני לא מצליחה לראות את עצמי שם,כי יש בי צדדים אגוצנטריים.אבל אני מניחה שאם אני ממש ארצה וייעבור עוד זמן,אז אני אשתנה בעניין הזה. לכן עניתי לסינטתית שאני בסופו של דבר כן כנראה אלך על עו"ס.אולם אני בכלל לא אומרת את זה בבטחון,אולי בבטחון של 60-70 %.וגם,אני יותר רואה שאני לומדת את זה מאשר פילוסופיה או פסיכולוגיה.אבל בכלל לא בטוח שאני ארצה לטפל. אבל כמו שאמרת,אפשרות הבחירה קיימת תמיד (אם כי עדיף לא ללמוד 2 תארים סתם

) אני מקווה שעכשיו אני מובנת.

 

[עננית נוצה]

נראה כי אני היא זו שהובנה שלא כראוי...

מהודעתך הראשונה אכן היתה ניכרת התלבטות, שבחלקה נבעה מחשש מפני אי-התאמה לתחום הטיפולי. יועץ טוב, לטעמי, צריך לדעת להקשיב היטב לדברי הנועץ ולסייע לו להקשיב לעצמו... וכן, גם (ובמיוחד) ע"י ניתוח של הדברים הנאמרים- חלקם מבלי תשומת לב יתרה. צר לי אם דבריי הובנו שלא כראוי, כניסיון לשלול את התאמך לתחום. הודעתך הראשונה ודאי לא סיפקה די נתונים רלוונטים, לשם גיבוש עמדה באשר להתאמתך להיות מטפלת בתחום הנפש. בהצלחה בכל אשר תפני.

 

[DZHIBERISH]

במקום כל הממבו ג'מבו

פשוט לכי תעבדי כגננת או לכי תתנדבי או תעבדי בבית אבות או בבית חולים לחולי נפש או לכי תעבדי עם אוטיסטים... ככה תדעי אם יש לך את זה..אני בטוח שחודש עבודה יספיק לך כדי להבין..אולי אפילו כמה ימים...

 

[The Ghost Hunter]

מממ

אני כבר מתנדבת שנתיים בבריאות הנפש ואני עדיין לא יודעת...

 

[hilabarak]

יש אנשים שאצלם "אי ידיעה" היא דרך חיים

יש סיכוי שאצלך ה'החלטה' היא בעצם ל'התלבט' ?

 

[The Ghost Hunter]

לא הבנתי

מוכן להסביר?

 

[hilabarak]

כולנו מחליטים על סמך חוסר ודאות

אין ודאות בתהליכים מדיניים ואין ודאות בעסקים ואין ודאות בתהליכים רגשיים. אין אדם בעולם שיודע בדיוק איך ירגיש כלפיי משהו. אם נחלק את מקבלי ההחלטות ל4 סוגים (סתם לצורך הדיון): 1. אימפולסיבי- מאמץ לחלוטין את עיקרון חוסר הודאות, הוא מראש יודע שאין דרך אמיתית לנבא תוצאות ולכן פועל מתוך רצונות רגעיים וזהו (לפעמים מצליח ולפעמים נכשל לחלוטין). 2. אימפולסיבי מתון - מאמין בעיקרון חוסר הודאות, אך עדיין נוטה לבדוק ולבחון. מחליט יחסית מהר. 3. הססן מתון - מקבל את עיקרון חוסר הודאות, אך במהותו הוא הססן. נוטה לבדוק ולבחון, אך לא גורר יותר מידי, כי הוא יודע שבסוף צריך להחליט. מחליט, אך גורר. 4. הססן מוחלט - תמיד יהסס, לא משנה כמה זמן בדק. אני אישית מאמין באיזון, אני אוהב אנשים מסוג 2 או 3. אלו שנולדו אימפולסיביים אך יודעים גם לעצור, או אלו הססנים אך יודעים גם לקחת החלטה על סמך נתונים קיימים (כי אלו החיים, בסוף מחליטים על סמך הידע שקיים כרגע). אין ספק שאת מהצד של ההססנות, רק השאלה היא האם את תמיד לא מלחיטה, או שאת יודעת לקחת החלטות ? (אין לי מושג, מהשאלות שלך אין מספיק מידע). רק דבר אחד - לדעתי אחרי שנתיים שאת מתנדבת את אמורה לדעת, ואם אינך יודעת יש לך מספיק מידע להחליט. זה בערך כמו בן אדם שנמצא שנתיים בצבא ועדיין לא יודע אם הוא אוהב חיי צבא, לא נשמע כל כך הגיוני.

 

[סינתטית אפריורית]

טוב, אחלה

שמחה שהגעת עם עצמך לתובנות, זה חשוב. בהצלחה רבה.