היי longshut1 יקירי :)

  • פותח הנושא Pheon
  • פורסם בתאריך

Pheon

New member
היי longshut1 יקירי :)

בקשר לזריקת מרץ ולעניין הקארמה, אני מודה לך ואומרת לך שבסופו של דבר אני זו ש"יצאתי מעורי" ושיניתי, אפילו אם במעט, את הקארמה בימים האחרונים. זמנים יאמרו אם הדבר היה לחיוב או לשלילה, אך בסופו של דבר הלקח הוא שלמדתי דבר או שניים מעזרתך. דרך אגב, גם אני צפונית כמוך. מהקריות
אתה מחיפה/כרמל או מעט יותר למטה? __________________________________________________________ "אם אתה מתיישב ומרגיש שאתה לא מספיק חשוב פשוט תקום ותזדקף. דודה של ינשוף טוענת,שאפשר, שזו עצה שימושית לעוד הרבה דברים אחרים שהיא מכירה...." -פו הדוב
 

longshut1

New member
קארמה,ה´תר נובה,ושאר מטעמים

שמחתי מאוד לקרוא את הודעתך,משום שאני מאמין שאיפשהוא,למעלה או למטה,ישנו את הטוב המוחלט,שלאורו כדאי לפעול. אין לי ספק שדחיפה קלה ואפקטיבית את עצמי ואחרים בכיוון ה"נכון",ממוקמת איפשהוא בטוב ההוא. הת´ר נובה,אחד האנשים המדהימים ביותר עלי אדמות,ובין השאר זמרת מוכשרת,גאונית,מדוייקת ומה לא,שרה בקול הנפלא שלה זמירות כל כך נעימות-מבחינה מלודית ומבחינת התוכן הכה מושחז. "אני מדדה לעבר הואדי הפורח,פורח באור בוהק מכדי שאוכל לראות; אור המציאות היומיומי התלוי מול עיניי חזק מכדי שאוכל להביט; אני נסחפת על ידי מי החיים,ונדפקתי משקר השגרה; להחזיק מעמד,להחזיק מעמד,להישיר מבט אל האור,לחצות את העולם שמעבר; וזה שורף באצבעות,וזה שורף ברגליים המדדות לאיטן; אינני רואה את האמת,ואיני רואה את הדרך הנכונה,אך אני משתוקקת אליה; לאזור כוח,מעט כוח,עד שאוכל ללכת,גם בעיניים עצומות,לאט לאט,במסלול שנועד עבורי;" הת´ר נובה,oyster ויכולתי להמשיך ולהמשיך,אני ממש כמו מעריצה בת 15(רק בלי פוסטרים),אבל מנסיון אני אומר שלא כדאי,משום שהקשבה מרובה לדיסק שלה גורם לי להיות רגיש ומשתפך טיפה יותר מדי בשביל פורום ציבורי:) הנקודה היא שאין לנו ממש ברירה. אם נבחר,כמו רוב האנשים להימחץ תחת פטיש ה"נכון חברתית" ולא ללכת הכי רחוק עם מאווינו הכמוסים והעמוקים ביותר,אבל באמת הכי רחוק-צפוי לנו גלגול נוסף ונוסף ונוסף שבו נועמד שוב בפני הצטלבויות דרכים זהות. עד שנהיה מספיק אמיצים לא לבזבז את מתנת החיים שניתנה לנו,שנהיה מספיק נחושים לא להתעצל אלא לשקוד על פיתוח התכנים שזועקים לפיתוח בנו,אך קבורים עמוק עמוק מתחת למוסכמות החברתיות שמושרשות בנו מגיל 1-. "ואני יכולה לזוז,אך לא לדבר; מעמידה פנים שאני מטורפת,מעמידה פנים שאני מתה; זקוקה לאי בודד,שם אוכל להטביע אבן אחרי אבן מהחומה הנערמה עלי,ולפרוח,לפרוח,לפרוח; ולא יודעת למה איני מסוגלת ללכת לשם" קטונתי מלהוסיף מכיוון שאיני משורר,אך בכל זאת,מעט מילים משלי: "ולא רוצה למות בקווים שהותוו עבורי,רוצה לחצות אותם,ומבין,מבין שהאי מחכה לי,עורג לי,נושק לי,בתוכי,מרחק נגיעה" אגב,גם אני מהקריות. אם את מהאזור גם,והזמנת פיצה אי פעם,כנראה שגם נפגשנו:) בהצלחה,מכל הלב יום נעים
 
למעלה