היי

[Levinzone]

היי ../images/Emo58.gif

יש לי שאלה... אני קוראת עכשיו את הניצוץ של סטפן קינג, באנגלית. מי שקרא בטח יודע מה זה Redrum (אני לא אגלה כדי לא להרוס לכל השאר)... אבל מעניין אותי איך תרגמו את זה בעברית. יש מישהו שקרא את התרגום ויכול לענות לי?

תודה רבה -יעל-

 

[Arana]

קראתי את זה בעברית

אבל האם תוכלי לתת לי את ההקשר? המילה עצמה לא "מנצנצת" לי...

 

[Levinzone]

ספוילר - אל תיכנסו אם לא קראתם...

redrum זאת המילה שמופיעה ב"הזיות" של דני כתובה על המראה.. כשהופכים אותה יוצא Murder... rings a bell? -יעל-

 

[נסיכת הנילוס]

"חצרם"!

 

[Levinzone]

את רצינית?!

איך ה"ם" נכנסה שם?!

 

[נסיכת הנילוס]

אל תשאלי אותי

אבל זאת המילה בעברית.

 

[Levinzone]

טוב, תודה ../images/Emo13.gif

איזה פורום נחמד אתם מגדלים פה

 

[נסיכת הנילוס]

שמחתי לעזור

(ואם את חדשה פה, אז כדאי שתדעי שהפורום הזה מלבלב לא מעט בזכותו של דוסטו. הוא הנציג הבלתי רשמי של הפורום לדישון וזיבול הגן הפורח הזה)

 

[Rivendell]

LOL

אין ספק, דוסטו הוא האיש שרובנו אוהבים "לשנוא", ובמקרה שלו זה דבר מצויין. הוא נכס לכל פורום ספרים טוב

אבל אני מעזה לומר שיש לנו עוד כמה מוחות מבריקים באזור,אחרת לא היה לו עם מי לפתח דיונים כאלה!

וחוץ מזה אני שמחה שעזרו לך כאן. אם כל כך נחמד לך את בהחלט מוזמנת להשאר! ולגבי קינג, לקחתי את "על הכתיבה". אני אחזור לדווח. מישהו קרא את זה כבר? זאת האוטוביוגרפיה שלו.

 

[Arana]

קניתי אך טרם הספיקותי לעיין בו...

מעולם לא חשבתי שיהיה מצב בו ספר של סטיבן קינג פשוט יושב לו כמה חודשים על המדף בלי שאגע בו...

בכל מקרה, היתה עליו ביקורת לפני כשבועיים במדור הספרותי של "ידיעות אחרונות", והמסקנה הכללית היתה שזה ספר חביב, שנכתב ע"י סופר שלא מתאפיין בפומפוזיות, אך אינו "מדריך" עבור סופרים צעירים מכיוון שהוא מתאר איך קינג עצמו "עושה את זה", כחוויה סובייקטיבית. סה"כ ביקורת אוהדת.

 

[Boojie]

על הכתיבה הוא *לא* אוטוביוגרפיה.

זה ספר שנועד לשמש מדריך עזר לכותבים מתחילים, ומכיל בין השאר פרק אוטוביוגרפי, אבל לא מאורגן, לא שלם ובאופן כללי, בנוי באוריינטציה של כתיבה (הווה אומר, נועד לתת לנו בעיקר מושג מאיפה צמח קינג הסופר). לטעמי, זה ספר נהדר. החלק שנוגע לכתיבה ספציפית קצר ולעניין, בלי התייפיפויות מיותרות ומכיל המון עצות טובות. והספר בכללותו נהדר בעיניי בגלל סיבה אחת חשובה: הוא ממריץ לכתוב. הוא ממש נותן מוטיבציה, כי הוא נותן את התחושה הברורה שכתיבה זה דבר שאפשר לעשות. אף ספר לא יוכל ממש ללמד לכתוב, וגם קינג לא מתימר לעשות את זה. הוא נותן את מעט הכלים שאפשר לתת בספר, אבל מה שחשוב בעיניי זו באמת התחושה שהוא נותן, שזה אפשרי. הוא הופך את הכתיבה למשהו קצת פחות "שם בעננים" וקצת יותר "כאן על הקרקע", ולדעתי, לאדם בתחילת דרכו שלא יודע אם יש לו טעם בכלל להשקיע בכתיבה (וכתיבה מקצועית דורשת השקעה רבה), זה לא יסולא בפז. הערה: אני קראתי עד היום רק את הגירסה האנגלית. אני לא יודעת איך התרגום, למרות שנאמר לי שהוא לא רע. הזמנתי את התרגום, אבל עוד לא קיבלתי אותו.

 

[Rivendell]

אז הכריכה שיקרה לי ../images/Emo10.gif

לקחתי אותו כי כתוב שזאת אוטוביוגרפיה מרגשת וכל זה. וממש רציתי לדעת איך גדל אדם עם כזה דמיון חולני אך מדהים. אבל ללמד אותי לכתוב? לא, תודה. אני לא חושבת שאפשר ללמוד לכתוב דרך ספר. אני מעדיפה לקחת קורסים

אבל אני אקרא, בעיקר בגלל הדעה האוהדת של בוג'י. אח"כ נדסקס!

 

[Arana]

והערה על "החשק לכתוב":

את ההקדמה לספרו של קינג "Night Shift" (אסופת סיפורים קצרים) כתב ג'ון ד. מקדונלד, וכך הוא פותח: I am often given the big smiling handshake at parties (which I avoid attending whenever possible) by someone who then, with an air of gleeful conspiracy, will say, "You know, I've always wanter to write." I used to be polite. This days I reply with the same jubilant excitemant: "You know, I've always wanted to be a brain surgeon." ... If you want to write, you write.

 

[Boojie]

זו נקודה אחת שאני לא מסכימה לגביה.

כלומר, כן, אני מסכימה שמי שרוצה לכתוב בסופו של דבר כותב, בצורה זו או אחרת - יש הבדל עצום בין אדם שתופס את האומץ לשבת ולכתוב ספר שלם, כי הוא מאמין שהוא יוכל לעשות אתו משהו, לבין אדם שכותב סיפורים למגירה. נקודת אי ההסכמה המרכזית שלי עם קינג היא שאצלו, יש רק צורה אחת לכתוב. כתיבה מתוך עונג, מתוך כיף, מתוך היסחפות מוחלטת, כעיסוק מתמיד וקבוע. קינג, באחד הקטעים בספר הזה, מביע תמיהה עזה על תומס האריס (שעד היום פרסם בדיוק ארבעה ספרים - "יום ראשון השחור", "הדרקון האדום", "שתיקת הכבשים" ו"חניבעל") שכותב כל כך מעט. הוא תוהה איך זה שכשלאדם יש כשרון והוא נהנה מכתיבה, הוא לא כותב יותר. אני אישית חושבת שיש המון סגנונות שונים של סופרים. קינג הוא דוגמה לאחד מהם, אבל יש דוגמאות גם לסגנונות אחרים (כמו האריס). ובמיוחד, כתיבה היא בין השאר גם craft (אוּמנות) ולא רק art (אמנות), והרבה פעמים, אנשים שאין להם בטחון ב-craft, לא בהכרח מגיעים ל-art. הספר של קינג מעודד את הכותב המתחיל בכך שהוא אומר לו שחלק מהעניין הוא craft, ושזה אפשרי. אני יודעת שהספר הזה עשה הרבה בשביל המוטיבציה שלי לכתוב.

 

[rannot]

אני רץ

אני רץ לרכוש. תמיד היה לי חלום להוציא משהו ארוך יותר מעשרה עמודים. זמן הוא גורם, ההרגשה שאני עצמי עוד לא מספיק מגובש בשביל להתמודד מול אמת כתובה, והקושי האמיתי של לשבת ולכתוב. שיחות מוטיבציה בהחלט יכולות לעזור לי. נשמע שהספר הזה הוא זריקת עידוד טובה. רן.

 

[Arana]

בהקדמה לספר אחר שלו

(אני מצטטת מהזיכרון, אין לי כרגע גישה לחדרי היות והריצפה רטובה...) אומר קינג בערך כך (הוא מתייחס בכלליות לכתיבה ולכך שתמיד שואלים אותו מדוע הוא כותב ספרי אימה): לכל אחד מאיתנו יש אובססיה מסוימת, מכיוון שלכל אחד מאיתנו יש מעין סבכה בתחתית מוחנו, והצפיפות של אותה רשת לוכדת דברים אחרים אצל כל אחד. בחברתנו המתורבתת, יש הסכמה לקרוא לאותן אובססיות בשם "תחביבים". כאשר אדם מצליח להגיע למצב בו הוא מתפרנס מהתחביב שלו, אנו קוראים לכך בשם "אמנות". ציטוט מהזיכרון, המקור באנגלית טוב הרבה יותר...