היי

[e l i t 2 2]

היי../images/Emo187.gif

יש לי שאלה שדי מטרידה אותי בזמן האחרון, אשמח אם תגיבו בעניין: מעבר לעבודה עצמה, העשייה/לא עשייה, התרומה/לא תרומה וכו'- איך אתם מרגישים במקום השירות שלכם בכל מה שקשור לצוות הסובב אתכם? האם אתם מרגישים חלק ממנו, מרגישים איתו בנוח עד הסוף? ברור כי ברוב המקומות- בכל מה שקשור לידע ולהשכלה- אנחנו נחותים משאר הצוות, ובסולם הדרגות אנחנו די למטה. האם אתם אכן מרגישים כך ביום-יום? מרגישים נחותים, לא "חשובים" מספיק, "קטנים"? [שיהיה ברור שאני ממש לא מזלזלת בעבודה שלנו, לא טוענת שהיא לא חשובה או משו כזה]. ואגב קטנים- עד כמה מפריע לכם פער הגילאים [אם קיים] בינכם ובין שאר הצוות? האם העבודה שאתם כאלה קטנים ביחס לשאר, לא יוצרת סוג של דיסטנס, לא גורמת לכם לפעמים להרגיש לא קושרים, סוג של "אאוטסיידרים"? או, אולי- הכל אצלכם מעולה מהבחינות האלה, ואתם מרגישים חלק מההווי החברתי במקום השירות, מה שמתבטא, למשל, בלהשתתף בפעילויות ובאירועים של אחרי העבודה, יחד עם שאר חברי הצוות? יצא סוג של סקר חפרני ביותר עם כל השאלות האלה

בכל מקרה אשמח לתגובות, ואם לא איכפת לכם לצרף גם תחום או מקום שירות- מה טוב. אה, וגם אם אתם בן/בת השירות היחיד/ה של המקום הוא מידע רלוונטי. טוב, עכשיו באמת זהו

 

[קקטוס לא עוקצני]

אני חושב שזה תלוי בבנאדם עצמו

אם את אדם חברותי שמתידד מהר סביר להניח שבמקום שאת עושה בו שירות לאומי את תמצאי הרבה כאלה שהם בראש שלך למרות פער הגילאים, ואם לא באותו ראש...אז לפחות שאת מרגישה בנוח איתם ואת רואה שהם אנשים עם אנרגיה חיוביות.. את לא צריכה להרגיש נחותה מרמת העשייה לעומתם, הם משלמים על זה שאת נמצאת 'תקן'..אם לא היה להם צורך בעזרה חיצונית הם לא היו רוכשים מהמדינה את התקן עליך.. אני עוסק במערכות מידע (מערכות מידע עבור קופות כללית) ורוב הצוות סביבי עם תארים ובגילאי 30+ ואני די שולט בידע שם שאני מעביר ללקוח..לי הרגשת 'החתיתות' הביאה מוטבציה ללמוד ולהשקיע קצת מעבר עד שהרגשתי שווה בין שווים..עם חלק מהצוות אני יותר מקורב ומרגיש בנוח, ועם חלק אני מרגיש שאין חיבור ולא משנה מה הגיל..ככה זה בכל מקום העיקר לבוא חיובי..

 

[e l i t 2 2]

תודה

עוד תגובות, מישו