היי. שיר שלי ../images/Emo140.gif
בדויה נגיעה, לא נגיעה תעתוע. דמותה השבוייה, עיניים נוגות. שמך הוא בדוי, אני יודעת מתי ארגיש זאת? סערה. השאלות חולפות בליבי, לוחשת את שמה, אבודה פיסת שיר שכתבה ביומני. מתי ארגיש את הרטט? מילה. הרגשה חבויה מתגלה. נגיעה, בילבול. נשימה עמוקה, מתי כבר ייזרק המעיל האהוב? ניתוח לשיר (כי שמתי בפורום אחר ולא כל כך הבינו את השיר לפני הניתוח):
רקע- אני כרגע בסערת רגשות רצינית. אני לא יודעת מה קורה לי ואני חושבת שהיתאהבתי בילדה מהכיתה שלי. אתם בטח מבינים את כל הבילבול שמגיע בעקבות זה.
בדויה- שם השיר, כמו שאמרתי, הוד דו משמעי. 1. בדויה מהמונח "שם בדוי", כלומר יש שם כזה בד"כ שרוצים להסתיר משהו מהסביבה. בדויה היא הילדה שאני מדברת עליה בשיר. היא קצת כמוני- מופנמת. אני יודעת שיש לה סיפור אבל קשה לחדור אליה. היא בדויה בעיני הסביבה. 2. אני בדויה מהמילה בדיה. כלומר, אני מרגישה שאני חיה בשקר כיוון שאך אחד, ואני מתכוונת לאף אחד לא יודע באמת מה אני מרגישה. אפילו לכתוב את השיר פה נדרש אומץ מצידי. ונכנסתי בשם בדוי (גם מתקשר לשם השיר.
בית ראשון: - שורה 1ו2- אני מתארת הרגשה של נגיעה, אחר כך אני מבינה שזה רק תעתוע, שדימיינתי את זה. - שורה 3- כמו שאמרתי קודם, הילדה שעלי אני מדברת היא שבויה בתוך עצמה, העיניים שלה מספרות לי עלייה- הן עצובות. - שורה 4- שמה הוא בדויי. השם הוא דימויי לנפש שלה. היא מסתתרת מהסביבה ולא מגלה. אבל אני יודעת מה שבלב שלה. - שורה 5- אני מדברת על הרגשה. זה בעצם הרבה רגשות שאנירוצה להרגיש. אבל בעיקר מדברת על הרגשה של הנגיעה המתוארת בשורה הראשונה.
בית שני: - שורה 1- יש סערה. אני מרגישה בילבול. - שורה 2- השאלות חולפות בליבי כמו סערה. יש הרבה טעיות והרבה מחשבות בתוכי. - שורה 3- אני לוחשת את שמה. זה ברור. אני לוחשת ולא אומרת כי לחישה מתקשר אצלי לפחד שיגלו. - שורה 4- כאן מדובר על דבר אמיתי. היא כתבה לי חלק משיר ביומן. הלחישה המתוארת בשורה הקודמת ממשיכה גם פה ואני לוחשת את פיסת השיר. - שורה 5- אני שואלת שאלה שלא ברורה גם לי. אני רוצה להרגיש רטט, אני לא יודעת ממה.
בית שלישי: הבית השלישי הוא מהדימיון שלי. זה משהו שאני רוצה שיקרה. - שורה 1ו2- מילה. אני מתארת מילה שאני רוצה לומר. אני רוצה לומר את הרגשות שלי במילים אני רוצה לגלות את ההרגשות החבויות שלי. - שורה 3 - אני מרגישה נגיעה (מהילדה שעליה מדובר). אני מבולבלת ממה שקורה. - שורה 4- אני לוקחת נשימה עמוקה. ספק נשימה לרווחה שהכל התגלה וספק נשימה מיואשת. - שורה 5- אני שואלת שאלה. מעיל הוא מטאפורה. כאן בעצם הקוראים יכולים להבין שארבעה השורות הראשונות בבית השלישי הם בעצם דבר שלא קרה. אני רוצה להוריד את המעיל שאני אוהבת, אני כבר קשורה אליו.. אבל אני יודעת שהוא לא ייפול מעצמו, אני צריכה לזרוק אותו. זה דבר שקשה לעשות- לזרוק בגדים אהובים.
בדויה נגיעה, לא נגיעה תעתוע. דמותה השבוייה, עיניים נוגות. שמך הוא בדוי, אני יודעת מתי ארגיש זאת? סערה. השאלות חולפות בליבי, לוחשת את שמה, אבודה פיסת שיר שכתבה ביומני. מתי ארגיש את הרטט? מילה. הרגשה חבויה מתגלה. נגיעה, בילבול. נשימה עמוקה, מתי כבר ייזרק המעיל האהוב? ניתוח לשיר (כי שמתי בפורום אחר ולא כל כך הבינו את השיר לפני הניתוח):
