היי שוב 
מה שלומכם? קודם כל רציתי להגיד לכם תודה על העזרה בפעם הקודמת בבעיה שלי (לצערי זה לא עזר, הרבה מזה באשמתי, ולכן אני מבקש שוב עצה). אוקיי המקרה שלי בקצרה (מי שרוצה לדעת בהרחבה, לא שזה כזה מעניין, מוזמן להריץ חיפוש עם השם שלי וישר יראה את זה, הודעה מלפני כחודש בערך). בכל מקרה, אני מכיר מישהי מהאינטרנט, דרך מסרים. אני מדבר איתה כבר הרבה זמן (נמדד בשנים...) ומה שהתחיל בתור קשר ידידותי עבר לקשר ידידותי מאוד וקירבה, שליחת תמונות ואפילו שיחות טלפון קצרות פה ושם. הבעיה היא שאני רציתי יותר. למרות שזה אינטרנט ולמרות שהרבה אנשים ירימו גבה (ואני ביניהם) על חוסר ה"קשר האישי", זה לא ממש נכון כי אני מכיר אותה מצויין. אז היה חסר לי את המימד של לפגוש אותה בחיים האמיתיים, הייתי מודע לזה, ועדיין זה לא הפריע לי להיות מאוהב בה. לפחות אני יכול להתנחם בזה שאני לא הראשון. אמרתי לה שאני מאוהב בה, והיא, אחרי השוק ההתחלתי, אמרה שזה לא הדדי אבל שהיא לא רוצה שנפסיק לדבר. אז המשכנו לדבר כאילו שומדבר לא קרה. בהתחלה זה היה בסדר, התמודדתי עם זה. אבל אחר כך היא התחילה לספר לי בפרוטרוט על החבר החדש שלה (החל משלב ההיכרות וכלה בשלב ה"אוי הוא כזה חמוד והיה לנו דייט מדהים ו..."). יש לציין שזאת אשמתי בעיקר הואיל ורציתי לשמר את הקשר הידידותי שהיה לנו מקודם, וקודם, היא הייתה מתייעצת איתי בנושאי בנים כל הזמן. אם פתאום הייתי גורם לה להרגיש שלא בנוח, זה היה נדפק לגמריי (בדיעבד ההחלטה הייתה שגויה מאוד). בכל מקרה... אחרי כמה זמן כבר לא יכלתי לשאת את זה יותר ופשוט נשבר לי הלב. החלטתי שעקב העובדה שהיא גרה מאוד רחוק ממני (מרחק של שעות נסיעה... בערך 2 שעות וחצי), עקב העובדה שיש לה חבר ושטוב לה איתו, ושהיא אינה מעוניינת בי, אני חייב, למען טובתי האישית לסיים איתה את הקשר מיד. אז אמרתי לה שיש לי "בעיות במחשב", ושלכן אנחנו לא יכולים לדבר יותר לפחות בזמן הקרוב. שיקרתי, כדי שהיא לא תרגיש רע, כלומר שהיא פגעה בי, בזמן שאמור להיות לה כל כך טוב (היא מאוד מאוד רצתה חבר, תמיד). לא דיברתי ולא דיברתי ולא דיברתי... החזקתי מעמד עשרים יום בערך. אחרי עשרים יום, פתאום נקראה בפניי הזדמנות פז שהרגשתי שהייתי חייב לתפוס - לאחר שנים של היכרות, שחסר לה המימד האישי, סוף כל סוף הייתה לי הזדמנות להיפגש איתה "במציאות"... אחרי כל כך הרבה זמן שאני מכיר אותה לא יכלתי להתאפק ועשיתי את זה. זאת הייתה טעות חמורה. עכשיו אחרי שפגשתי אותה, והיא בדיוק, אבל בדיוק כל מה שדמיינתי ואפילו הרבה הרבה מעבר לכך, ושלוש השעות שביליתי איתה בדיבורים היו אחד הזמנים היותר כיפיים ויפים שאני זוכר שהיו לי בחיים, מה אני עושה?! לוותר שוב? לוותר, ביודעין שבשנה הבאה כאשר היא תתגייס לצבא תהיה תקופת זמן לא מבוטלת שאנחנו נהיה באותו בסיס, ושלאחר מכן נשרת קרוב? כלומר שעניין המרחק יימוג? וכל הספקולציות האלה לא עוזרות שכן אני תוהה מה הטעם ב"התעקשות" (ותאמינו לי, שאני מוכן להתעקש, ולסבול, ולהתמיד כמה שצריך), בעוד שאני כבר קיבלתי את התשובה שלי. זה לא קל לנתק מגע עם מישהו מוכר ואהוב, גם היא לא קיבלה את זה כל כך טוב (למרות שאני כנראה לקחתי את זה הרבה יותר קשה). מהי עצתכם? תחשבו אבל לפני שאתם עונים... אני שוב פעם מסתכן וכותב את כל זה באינטרנט בעוד שאני יודע שהיא גולשת בתפוז. לכן זה מאוד חשוב לי, כך שאני מוכן לעשות את זה. תודה, ר.
מה שלומכם? קודם כל רציתי להגיד לכם תודה על העזרה בפעם הקודמת בבעיה שלי (לצערי זה לא עזר, הרבה מזה באשמתי, ולכן אני מבקש שוב עצה). אוקיי המקרה שלי בקצרה (מי שרוצה לדעת בהרחבה, לא שזה כזה מעניין, מוזמן להריץ חיפוש עם השם שלי וישר יראה את זה, הודעה מלפני כחודש בערך). בכל מקרה, אני מכיר מישהי מהאינטרנט, דרך מסרים. אני מדבר איתה כבר הרבה זמן (נמדד בשנים...) ומה שהתחיל בתור קשר ידידותי עבר לקשר ידידותי מאוד וקירבה, שליחת תמונות ואפילו שיחות טלפון קצרות פה ושם. הבעיה היא שאני רציתי יותר. למרות שזה אינטרנט ולמרות שהרבה אנשים ירימו גבה (ואני ביניהם) על חוסר ה"קשר האישי", זה לא ממש נכון כי אני מכיר אותה מצויין. אז היה חסר לי את המימד של לפגוש אותה בחיים האמיתיים, הייתי מודע לזה, ועדיין זה לא הפריע לי להיות מאוהב בה. לפחות אני יכול להתנחם בזה שאני לא הראשון. אמרתי לה שאני מאוהב בה, והיא, אחרי השוק ההתחלתי, אמרה שזה לא הדדי אבל שהיא לא רוצה שנפסיק לדבר. אז המשכנו לדבר כאילו שומדבר לא קרה. בהתחלה זה היה בסדר, התמודדתי עם זה. אבל אחר כך היא התחילה לספר לי בפרוטרוט על החבר החדש שלה (החל משלב ההיכרות וכלה בשלב ה"אוי הוא כזה חמוד והיה לנו דייט מדהים ו..."). יש לציין שזאת אשמתי בעיקר הואיל ורציתי לשמר את הקשר הידידותי שהיה לנו מקודם, וקודם, היא הייתה מתייעצת איתי בנושאי בנים כל הזמן. אם פתאום הייתי גורם לה להרגיש שלא בנוח, זה היה נדפק לגמריי (בדיעבד ההחלטה הייתה שגויה מאוד). בכל מקרה... אחרי כמה זמן כבר לא יכלתי לשאת את זה יותר ופשוט נשבר לי הלב. החלטתי שעקב העובדה שהיא גרה מאוד רחוק ממני (מרחק של שעות נסיעה... בערך 2 שעות וחצי), עקב העובדה שיש לה חבר ושטוב לה איתו, ושהיא אינה מעוניינת בי, אני חייב, למען טובתי האישית לסיים איתה את הקשר מיד. אז אמרתי לה שיש לי "בעיות במחשב", ושלכן אנחנו לא יכולים לדבר יותר לפחות בזמן הקרוב. שיקרתי, כדי שהיא לא תרגיש רע, כלומר שהיא פגעה בי, בזמן שאמור להיות לה כל כך טוב (היא מאוד מאוד רצתה חבר, תמיד). לא דיברתי ולא דיברתי ולא דיברתי... החזקתי מעמד עשרים יום בערך. אחרי עשרים יום, פתאום נקראה בפניי הזדמנות פז שהרגשתי שהייתי חייב לתפוס - לאחר שנים של היכרות, שחסר לה המימד האישי, סוף כל סוף הייתה לי הזדמנות להיפגש איתה "במציאות"... אחרי כל כך הרבה זמן שאני מכיר אותה לא יכלתי להתאפק ועשיתי את זה. זאת הייתה טעות חמורה. עכשיו אחרי שפגשתי אותה, והיא בדיוק, אבל בדיוק כל מה שדמיינתי ואפילו הרבה הרבה מעבר לכך, ושלוש השעות שביליתי איתה בדיבורים היו אחד הזמנים היותר כיפיים ויפים שאני זוכר שהיו לי בחיים, מה אני עושה?! לוותר שוב? לוותר, ביודעין שבשנה הבאה כאשר היא תתגייס לצבא תהיה תקופת זמן לא מבוטלת שאנחנו נהיה באותו בסיס, ושלאחר מכן נשרת קרוב? כלומר שעניין המרחק יימוג? וכל הספקולציות האלה לא עוזרות שכן אני תוהה מה הטעם ב"התעקשות" (ותאמינו לי, שאני מוכן להתעקש, ולסבול, ולהתמיד כמה שצריך), בעוד שאני כבר קיבלתי את התשובה שלי. זה לא קל לנתק מגע עם מישהו מוכר ואהוב, גם היא לא קיבלה את זה כל כך טוב (למרות שאני כנראה לקחתי את זה הרבה יותר קשה). מהי עצתכם? תחשבו אבל לפני שאתם עונים... אני שוב פעם מסתכן וכותב את כל זה באינטרנט בעוד שאני יודע שהיא גולשת בתפוז. לכן זה מאוד חשוב לי, כך שאני מוכן לעשות את זה. תודה, ר.