רק...
... 1. דימוי גוף לקוי- נכון, אבל אם תסתכלי על כמה סטטיסטיקות את תוכלי לראות בפירוש שבולימיה נובעת אצל *הרבה* אנשים כתוצאה מטראומה מינית בילדות. דימוי גוף לקוי יש לרוב הבנות שאני מכירה ובכל זאת אני מכירה רק בחורה אחת שהיא בעברה הייתה אנורקסית (הייתה מטהרת את עצמה אחרי אוכל אני חושבת), כך שזה לא רק דימוי גוף לקוי. 2. טראומה- למה את שונאת את המילה הזו דרך אגב? בטראומות מיניות אי אפשר להתעלם גם אם נורא מנסים מההשפעות הגופניות והנפשיות של הטראומה- כמו גם ב- PTSD, בעיות שינה גם הן משפיעות על גוף ונפש- ואלו דברים שגם הפסיכולוגיה רואה. לומר חווית ילדות קשה זה לקחת את הטראומה של האדם ולמזער אותה בצורה שהיא עשיית אי צדק עם האדם. בעוד את חושבת שהגירושים של הוריו היו אולי הדבר הטוב ביותר, המטופל חווה אותם כטראומה לכל דבר. העין האוביקטיבית אינה המוקד בטיפול, חשוב העולם הפנימי של המטופל ואיך הוא ראה את הדברים ואיך הם השפיעו עליו וכך אפשר להבין את דפוסי ההתנהגות שלו היום וכך אפשר לנסות לתקן אותם בעזרת טיפול. פרפקציוניזם- וואלה, זו אינה סיבה מוצהרת להפרעת אכילה. אין ספק שזה מאפיין נשים רבות שסובלות מההפרעה, אבל זו אינה סיבה של ממש, זהו מאפיין, ויש הבדל. 3. אלף סיבות כמו? אחד הדברים שמאפיינים טראומה זה חוסר שליטה מוחלט וחוסר אונים, חוסר יכולת להתגונן. בהפרעות האכילה האלו חוזר באופן משמעותי וחזק הצורך של המטופלת בשליטה, זה בעצם הדבר היחידי שיש לה שליטה עליו- מה נכנס ומה יוצא מהגוף שלה, ואף אחד לא יעשה זאת בשבילה- לכן הטיפול חייב להיות מאוד עדין וממקום תומך ולא שופט- שזה כמו בכל טיפול אחר. החברה שלנו מעודדת רזון, נכון, אבל גם זה לא מספיק, לכשעצמו. צריכות להיות עוד סיבות. נכון שגם טראומה לפעמים אינה מספיקה- צריכה להיות רגישות לדבר מבעוד מועד. אבל הדברים הללו באים על רקע של טראומה ומבנה אישיות מסוים- ככה רואה את הדברים הרפואה הסינית והפסיכולוגיה ועוד דברים אחרים וטובים (אני פשוט לא למדתי אותם אז אני לא כותבת). הומיאופתיה מבחינתך זה רפואה קונבנציונאלית? למה?
... 1. דימוי גוף לקוי- נכון, אבל אם תסתכלי על כמה סטטיסטיקות את תוכלי לראות בפירוש שבולימיה נובעת אצל *הרבה* אנשים כתוצאה מטראומה מינית בילדות. דימוי גוף לקוי יש לרוב הבנות שאני מכירה ובכל זאת אני מכירה רק בחורה אחת שהיא בעברה הייתה אנורקסית (הייתה מטהרת את עצמה אחרי אוכל אני חושבת), כך שזה לא רק דימוי גוף לקוי. 2. טראומה- למה את שונאת את המילה הזו דרך אגב? בטראומות מיניות אי אפשר להתעלם גם אם נורא מנסים מההשפעות הגופניות והנפשיות של הטראומה- כמו גם ב- PTSD, בעיות שינה גם הן משפיעות על גוף ונפש- ואלו דברים שגם הפסיכולוגיה רואה. לומר חווית ילדות קשה זה לקחת את הטראומה של האדם ולמזער אותה בצורה שהיא עשיית אי צדק עם האדם. בעוד את חושבת שהגירושים של הוריו היו אולי הדבר הטוב ביותר, המטופל חווה אותם כטראומה לכל דבר. העין האוביקטיבית אינה המוקד בטיפול, חשוב העולם הפנימי של המטופל ואיך הוא ראה את הדברים ואיך הם השפיעו עליו וכך אפשר להבין את דפוסי ההתנהגות שלו היום וכך אפשר לנסות לתקן אותם בעזרת טיפול. פרפקציוניזם- וואלה, זו אינה סיבה מוצהרת להפרעת אכילה. אין ספק שזה מאפיין נשים רבות שסובלות מההפרעה, אבל זו אינה סיבה של ממש, זהו מאפיין, ויש הבדל. 3. אלף סיבות כמו? אחד הדברים שמאפיינים טראומה זה חוסר שליטה מוחלט וחוסר אונים, חוסר יכולת להתגונן. בהפרעות האכילה האלו חוזר באופן משמעותי וחזק הצורך של המטופלת בשליטה, זה בעצם הדבר היחידי שיש לה שליטה עליו- מה נכנס ומה יוצא מהגוף שלה, ואף אחד לא יעשה זאת בשבילה- לכן הטיפול חייב להיות מאוד עדין וממקום תומך ולא שופט- שזה כמו בכל טיפול אחר. החברה שלנו מעודדת רזון, נכון, אבל גם זה לא מספיק, לכשעצמו. צריכות להיות עוד סיבות. נכון שגם טראומה לפעמים אינה מספיקה- צריכה להיות רגישות לדבר מבעוד מועד. אבל הדברים הללו באים על רקע של טראומה ומבנה אישיות מסוים- ככה רואה את הדברים הרפואה הסינית והפסיכולוגיה ועוד דברים אחרים וטובים (אני פשוט לא למדתי אותם אז אני לא כותבת). הומיאופתיה מבחינתך זה רפואה קונבנציונאלית? למה?
