היי, רציתי לשתף את הבלוג שלי...

[compli87]

היי, רציתי לשתף את הבלוג שלי...

אמנם לא כתבתי בו כבר שנה וחצי, אבל אני אשמח לתגובות

(יש בבלוג רשומות בודדות)

פעם זה היה פשוט פורץ ממני ונשפך... וכבר הרבה זמן שאין לי את זה... לא יודעת למה... אולי בגלל התרופות...

זה מבאס שאבדה לי היצירתיות ואם אני מנסה לכתוב זה נורא יבש...
אבל אני מרגישה טוב יותר בסה"כ... פחות סוערת...

"מאחורי הקלעים שלי חיי"

(הבלוג מכיל טריגרים)

 

[יורם צדיק]

קטעים נוגעים, קשים, חזקים

לקומפלי שלום,
תודה על ההפנייה לבלוג שלך.
תכנים קשים, מדממים.
5 קטעים בסה"כ, מאוד נוגעים.
גם הציורים מאד אקספרסיביים.
(מעניין מאיפה הם לקוחים).
הקטעים הקצרים יותר ("פרח מוגן" ן"קיפוד לו הייתי")
הם בעיני החזקים ביותר.
כאילו שליטשת את האמירה
והשארת את הדברים החודרים ביותר.
שמתי לב שיש פער של חודשים בין הכתיבה לבין הפרסום.
הדברים נכתבו בהפרשים של חודשים,
והועלו לפרסום כמעט בבת אחת (תוך כ 10 ימים).
האם היו לך היסוסים אם לפרסם את הדברים
ואחרי הפרסום הראשון
השאר הועלו יותר בקלות?
האם קיבלת הרבה תגובות?
האם הכתיבה הביאה לאיזה שהוא עיבוד
שבעקבותיו באה הרגיעה?
האם הרגיעה באה מטיפול שיחתי,
או שרק מטיפול תרופתי
שמקהה את הכאב
וגם את היצירתיות?

 

[compli87]

תודה לך יורם

הרגיעה הגיעה בעיקר מטיפול שיחתי...
כשאני חושבת על זה לפני שנה וחצי לקחתי את אותם כדורים פחות או יותר... ואני מטופלת תרופתית כבר 10 שנים...
אז אולי הטיפול השיחתי לקח לי את היצירתיות?
שנאתי את הסערות האלה וסבלתי מהן, אבל יצאו מהן דברים יפים...

את התמונות בחרתי מגוגל תמונות, בחיפושים של שעות אחר תמונות שהתאימו למה שרציתי לבטא...

הסיפור לגבי תאריכי הפרסום הוא מבאס ומתסכל - היה לי אקס אובססיבי שחשף את הניק שלי ועשה לי אאוטינג בפורום תמיכה כלשהו בתפוז...

בשל כך נאלצתי לנטוש את הניק ולעבור לאחר... פתחתי ניק מיוחד להעביר אליו את הבלוג בתקווה שהוא לא יגיע אליו...
וכן... היו תגובות שאבדו... אמנם לא הרבה, אבל היו...

מעניין שהיצירות שאליהן אתה התחברת הן היצירות שאני הכי פחות מתחברת אליהן... הן מרגישות לי דלות ויבשות, הן פחות זרמו ממני...

איך אני יכולה להחזיר את היצירתיות שבי? כשאני רגועה אין בי טיפת יצירתיות...

אשמח שתגיב לי גם בבלוג עצמו

 

[מירב189]

אני חושבת שזה טבעו של אומן, כאשר הוא נמצא במצב "סוער" אזי קל

לו יותר להעלות את הכאב על הכתב, מעין הרפייה בשבילו ולכן ככל שמצבו הנפשי יותר סוער, אזי היצירתיות יותר סוחפת ומרגשת את חוויתיו ומעצימה את יצירותיו על ידי חוויתיו באותו זמן שהוא חווה פרץ של כעס, כאב ותסכולים ומעצימה את עוצמת חוויותיו.
גם אצלי זה כך ואינני חושבת שזה קשור לטיפול התרופתי או לשיחתי, אלא בשל מצב נפשי סוער, אפשר יותר להרפות את הכאב על הכתב (גם אם היא מרגיעה זמנית או לא מורגשת הרפיה) והיצירתיות בגלל זה יותר "מדורבנת", סוחפת, מרגשת את הכותב ומעצימה את כל מה שהוא מרגיש ובכך מעצימה את היצירתיות לכשעצמה.
זוהי דעתי, לפי גם מה שאני חווה.
לכן, כשאת מרגישה יותר טוב, אז אולי תכתבי יצירות על התקופה החדשה "היותר טובה", לתקווה לעתיד יותר טוב, זה מה שאני עושה וזה גם מדרבן ומרגש את היצירתיות, אך במידה פחותה מאוד מאשר אני במצב "סוער" שהכתיבה יותר "מדורבנת", מתבקשת להוציא את הכאב ואת היצירתיות של החוויה שאת חשה בו זמנית וגם את חווית העבר ובתקווה לפעמים יותר טוב.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך,
&nbsp
מירב
&nbsp

&nbsp

 

[מירב189]

אני שנתיים ללא טיפול תרופתי או שיחתי וכל פעם שאני במצב נפשי

מאוד קשה או סוער, אזי היצרתיות מאוד מדורבנת, כי היא מתבקשת להוציא את הכאב החוצה אל אויר העולם והיא לעיתים מאוד מרפה את הכאב ואפילו לתקופה קצרה.
מתי שאני במצב רגיל, אזי היצירתיות דועכת, רק אם מתחילה תקופה יותר טובה, אז אני מכריחה את עצמי לכתוב, בהתחלה אין כל כך חשק, אבל שאני כותבת רגשות ומחשבות כמה דקות, תקופה קצרה, אזי יש רצון לדרבן את היצרתיות בכדי שתהיה תקופה יותר טובה שתביא לעתיד יותר טוב ולכן אני כותבת את הרגשות והמחשבות החיוביות לתקווה לעתיד טוב יותר מכל הבחינות.
זוהי דעתי ולהערכתי זה לא קשור לטיפול התרופתי או השיחתי.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך ולהעצמת יצירותייך,
&nbsp
מירב
&nbsp

 

[יורם צדיק]

מנסה ללמוד את הדרך להגיב בבלוג

האם יש הסברים באיזה מקום?
זה שונה מהוספת תגובה בפורומים.

 

[מירב189]

לאחר כל סופה של יצירה - יש שורה אחרונה אשר כתוב בה:

הוספת תגובה, משהו קישור, או שלח לחבר - אז תלחץ על הוספת תגובה ותכתוב את התגובה, כמו בפורום.
&nbsp

 

[יורם צדיק]

העליתי חלק מהדברים בבלוג

 

[מירב189]

לקומפלי היקרה - טריגר

יקירה, יצירותייך מאוד נוגעות, מרגשות, כואבות, ממש כמו מחזה טרגי עוצר נשימה.
מאוד נהנת בעיקר מיצירותייך "פרח מוגן", " לו הייתי קיפוד" ו"מושתת דם".
יצירות הממחישות כאב עצום עד כדי דם שותת לו בעורקייך.
אם בעבר יכולת ליצור יצירות בכתיבה זורמת, אזי זה אומר שהיכולות והכשרון הכתיבה קיימות אצלך.
מקרוב אני מכירה, מתי שאני חנוקה עד כלות קנה הנשימה, אזי הכתיבה נהפכת לקשה או לא זורמת.
לכן, מומלץ לך לכתוב אם זה ביומן אישי או בקובץ במחשב כל יום מה את חשה - מחשבות חיוביות ושליליות - 10 דקות לא יותר כדי לא לגרום להצפה ולאחריו לכתוב מחשבות חיוביות לתחושות שאת חשה ובכך את עושה את התיקון המחשבתי והרגשי בתודעה - מחשבה, רגש והתנהגות - מאוזנת.
מאמינה כאשר תשתחררי ותרפי את הכאב על ידי פסיכותרפיה על הכתב ולא צריך כיצירה, אלא רק כתיבת מחשבות ורגשות, אזי גם היצירתיות תתחזק, כי תחושי תחושת הקלה ולא יהיה עומס מחשבתי ורגשי וקל יהיה לך לכתוב, מנסיון.
מאוד נהנתי לקרוא את יצירתייך, אך ממש כואב לחוש את סבלך והכמיהה להיות מוגנת.
מאחלת לך הרבה אמונה וחוסן פנימי שיביא לשינוי הרגלי חשיבה והתנהגות ובכך תקבלי שינוי באיכות חייך מכל הבחינות.

בהצלחה בשינוי איכות חייך,

מירב

 

[מירב189]

*ליבי שותת דם - מושתת דם

 

[מירב189]

טריגר אולי - מאוד הזדהתי עם שלושת השירים שכתבת וגם הרביעי

אומנם לא חוויתי בעוצמה שאת חווית, אך כן עברתי סיוט שהשאיר טראומה, אך על ידי טיפול סיביטי, למדתי לפוגג ולהתמודד עמו.
תחושת ההגנה, הכמיהה להיות את ושרק מישהו יבוא ויושיט יד בכדי ללטף את הכאב, מאוד מובן.
פרח מוגן, מאוד מזכיר לי את השיר - "כבר פורחים נרקיסים בשמורת הטבע" - תמיד אני שרה אותו, מאוד מזדהה עם מה שכתבת.
גם במצבים של רצון אובדני, מיד כל הזכרונות מתעצמים בתוכי וממש מקנא באלו היכולים להתאבד ואני לא, מרגישה כלוזרית וממש מלקה את עצמי.
אבל ההכלה מאוד מרגיעה אותי ורק יוצאת מחושלת מכל "המחזה" הנוראי הזה.
מאחלת לך שתמצאי גם דרך מזור כדי לרכך את הכאב ולהיות מוגנת ולהרגיש את עצמך, לו יהי אמן סלע!.
מחבקת את כאבך, עוטפת את סבלך ומושיטה לך יד חמה אומנם וירטואלית, אבל אינושית כדי לרכך את כל שעברת, את אישה ממש אמיצה וכישרונית, חזקי ואמצי יקירה.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך,
&nbsp
מירב
&nbsp
.

&nbsp

 

[מירב189]

הזדהתי גם מאוד מאוד עם - תכנסי כי לא רוצה לעורר טריגר

השיר "ליבי שותת דם" - ממש הזדהתי, סוחף, מתאפורות ממש מרגשות, עוצרות נשימה - ממש כאילו אני חוויתי אותן - למרות שלא עברתי אותה חוויה אלא שונה משלך, אך עדיין הכאב השוטף דם בלב, קיים מאוד בליבי ובחוויתי מתי שקראתי את כאבך
בכלל כל יצירותייך, מדהימות בכישורי כתיבה ממש סוחפים ועוצרי נשימה - ממש כל כך נוגעים....
אז אל תפסיקי לכתוב - תרפי את הלחץ של יצירה מושלמת, תכתבי רק תחושות ובהדרגה העומס המחשבתי ירד ותוכלי גם לחזור לכתוב עוד יצירות סוחפות וכישרוניות כפי שכתבת עד כה.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך,
&nbsp
מירב
&nbsp

 

[compli87]

תודה מירב המקסימה!!

תודה על המחמאות ועל ההשקעה בקריאת הבלוג ועל התגובות המושקעות

תודה רבה על כל האיחולים ואני מקווה שיהיו לי עוד פרצי יצירתיות ואני אפרסם עוד פוסטים

מעניין שגם את וגם יורם אהבתם את הקצרים, אני הכי אוהבת את "טראומות בצל הטבע", "מעמקי הים האפלים" ו"ליבי שותת דם", האחרונים ביאסו אותי... הרגישו לי יבשים ודלים...

אני אשמח שתגיבי לי גם בבלוג עצמו!!

 

[מירב189]

אני גם אהבתי - כנסי כדי לא לעורר טריגר

את "ליבי שותת דם מאוד, כי שכתבתי לך מאוד הזדהתי ואפילו חוויתי מכתיבתך כאילו את החוויה השונה משלך בשנית, מאוד סוחף ומבין מזה חוסר אונים בסיטואציה שהתרחשה.
גם אהבתי את שאר, בכלל מאוד מזדהה עם התכנים שלך ועם המתאפרות, הרגשות, המחשבות של החוויה, אך להערכתי ככל שהיצירה יותר קצרה, אזי היא יותר מוחדרת, במידה והיא נכתבת כמובן בצורה כישרונית, סוחפת וחוויתית כפי שאת כתבת.
לא בהכרח אם יצירה היא קצרה, אזי היא דלה, לפעמים דווקא עם התוכן מאוד מושקע בחוויה יצירתית כל כך סוחפת, מרגשת עם מתאפרות כל כך נוגעות... אזי כמו שאומרים: " קצר וקולע", אזי גם כך ביצירותייך, אבל גם את השאר אהבתי מאוד ובטח את "ליבי שותת דם" שמאוד הזדהתי עמך.
את אהבת יותר את האחרים, כי ריבוי התכנים שאת חווית ואולי חווה, הם נמצאים באותן היצירות ולכן הם חלק ממך ואת כל כך אוהבת.
גם אני שאני כותבת יצירות, אזי, את הארוכות אני גם הכי אוהבת, כי ריבוי התכנים שם, הם יותר עוצמתיות לאדם הכותב את חוויתו ולכן היא יותר מרגשת אותו, מאשר קטע קצר וקולע, בנוגוד לאדם אחר שלא כתב את יצירתו, זוהי דעתי.
מכל מקום, את כישרונית, מיוחדת, סוחפת, מרגשת עד עצירת נשימה, ממש מדהימה.
אשמח כמובן לכתוב לך להבא גם בבלוג שלך, מאוד שמחתי להכיר את אישיותך דרך כתיבתך, ממש מרגשת מאוד ובתקווה שתקבלי מזור לכל החוויות שחווית ותהיה רק מוחשלת מהם בשליחותך לאחרים.
&nbsp
בהצלחה בשינוי איכות חייך,
&nbsp
מירב
&nbsp

|

&nbsp

 

[מירב189]

קומפלי היקירה - הגבתי לך גם בבלוג שלך אתמול

 

[מני אה]

/

הזכיר לי את השיר
https://www.youtube.com/watch?v=2s4gtg4W4qE
לא?
ולגבי הרצון בביטחון פיזי, לאחרונה (שנה האחרונה) אני מגלה שגם גברים מגודלים יכולים להרגיש ככה - כולל אני שלא מגודל - ודווקא כשהייתי עם מישהי בקשר רומנטי אני פתאום מרגיש בטוח. [אם בא לך יש פה דוגמא טובה - דקה 41 וחצי בערך http://youtu.be/VwZqUcK38lY?t=41m30s ]