היי קוראים לי דוני

[דוני חיפה]

היי קוראים לי דוני

היי אני דוני בחור צעיר סובל מזה שנה מהפרעת אכילה גובהי 178 ואני שוקל 65 ק``ג אבל הבעיה היא לא המשקל הבעיה היא העיסוק האובססיבי בכמה אני אוכל או בעצם כמה אני לא אוכל ירדתי במשך שנה ומשהו בערך 14 קילו כמו כלום על ידי ספורט וצימצום אכילה עד כדי 1000 קלוריות ביום כולל ספורט יומיומי היות ואני בחור זה לא כל כך מובן לאנשים שבדרך כלל חושבים שזו בעיה של בנות מקווה למצוא פה אוזן קשבת תודה ממש דוני

 

[הדבורה מאיה]

שלום לך דוני

ברוך הבא אלינו. כמו שכתבת...די נדיר למצוא בנים הסובלים מהפרעת אכילה. אבל גם ברור שזה קיים ואני שמחה מאוד שהגעת אלינו. אני בטוחה שתמצא כאן אוזן קשבת, תמיכה, עידוד והבנה. כמעט כולנו כאן סובלים מבעיית אכילה כזו או אחרת ומבינים את הקושי והכאב הנובע מכך. לא תמצא כאן כעס וביקורת או כל מה שנובע מהכוון השלילי. כולנו כאן רוצים לעזור ולתמוך ככל יכולתנו...תומכים ונתמכים...כל אחד כמידת יכולתו ורצונו. אני בטוחה שתמצא כאן את מקומך עימנו ותשתלב בינינו. דבר אחד קטן... אנו משתדלים שלא לדבר במספרים...משקל...קלוריות...וכו`. ומדברים יותר על התחושות, הרגשות, כל מה שיושב בבטן ורוצה לצאת ולבוא לביטוי...הכאבים והחששות...הבעיות ותקוות...וכל מה שעל ליבך. כמו כן כל שיר או סיפורת שנראה לך מתאים...חופשי. הרעיון העיקרי הוא מציאת דרך להביע את מה שאנו מרגישים שלא דרך האוכל...הדרך אותה אנו מכירים כל כך טוב ויודעים גם שהיא לא תוביל אותנו לכל מקום טוב. ויחד עם הכתיבה המשחררת גם מקבלים תגובות שמחזקות ומעודדות לא מעט. אתה לא לבד במלחמה הזו נגד בעיית האכילה. כולנו כאן איתך ונעזור לך בדרך הקשה הזו כמה שנוכל וכמה שתאפשר לנו. יהיו בה מכשולים וירידות...וצריך וחשוב להיות מודע לכך. אבל יחד נעבור אותם ונמשיך הלאה. מאחלת לך את כל ההצלחה שרק אפשר ותמיד תמיד הבט קדימה... גם אם קשה ונראה בלתי אפשרי לפעמים... אל תשכח את מטרתך - לנצח את המחלה! בהצלחה שלך תמיד מאיה.

 

[דוני חיפה]

תודה לכם מכל הלב!

באמת ריגשתן אותי אני רק יכול להרגיש ביום יום איך כולם מודדים אותי והקרובים אלי אומרים שאני נראה ממש זוועה וזה לא מתאים לבחור כמוני אף אחד לא חושב שזו בעצם הפרעה אובססיבית ואני כל הזמן מתכנן מה אני אוכל וחס וחלילה שלא יעבור את המכסה הרגילה וגם הספורט הזה של הקילומטרים שאני גומע ממש מדי יום כל אלו תורמים מצד אחד הספורט משחרר אנדרופינים שהם בעצם גורמים להרגשת התעלות ושימחה מה שעוזר לי לשכוח קצת את המצב הזה שאני לא יכול לשפוך את הלב לפני אף אחד בעולם כי ישר אומרים לי שאני בלתי נסבל עם הדיבורים על האוכל והגוף שלי ואני נישבר בתוכי לפעמים אני יכול לבכות ככה כמו ילד קטן בלי שאף אחד יבין אותי תודה מכל הלב לכל מי שכתב לי את התגובות החמות שלכם דוני

 

[רוני_(-:]

היי

טוב, אז אם אתה מחפש אוזן קשבת ותמיכה הגעת למקום הנכון. פה אנחנו לא שופטים, רק מקשיבים ותומכים. זה נכון, הפרעות אכילה באמת יותר נפוצות בקרב בנות, אבל אין זו סיבה שלא ידאגו לך. בדרך כלל, לבנים יש בעייה לגשת לעזרה, ובנות יותר נפתחות. כבר עשית את הצעד הראשון, אתה הרי כאן. אני מבטיחה לעשות כל מה שאני יכולה כדי לתמוך בך. בדרך כלל אני לא מאלו שאומרים את הנאום הזה, אז איך הייתי? אוהבת, רוני

 

[t@gel]

היי דוני

ברוך הבא לפורום שלנו נכון שהפרעת אכילה היא מחלה הנפוצה בעיקר בקרב בנות, אבל היא קיימת גם אצל המין השני, בין אם מודים בזה או לא. אני שמחה לדעת שאתה לא מתכחש לבעייתך וכן מוכן להתמודד איתה. ההתעסקות האובססיבית בנושא האכילה מטרידה את רובנו כאן... (רובנו, כי יש כאן גם משתתפים שהפרעת אכילה אינם בעייתם...) נכון שההתעסקות הזו היא מעין התמכרות, אבל המטרה שלנו כאן היא לנסות להביא את משתתפי הפורום למצב שבו הם לא יגנו את עצמם בגין ההתמכרות הזו, אלא יקבלו אותה וינסו להתמודד עם הבעיה. מקווה שתמצא כאן את אוזן הקשבת לה אתה זקוק...אתה מוזמן לפרוק את כל אשר על לבך, אני יכולה להבטיח שתמיד יש כאן מלאכים שיישמחו לשמוע ולסייע... שלך בידידות, תגל

 

[תרנגולת]

ברוך הבא

 

[***סימי***]

ברוך הבא דוני אני סימי