גם אני יותר מתחברת לפרשנות הזו.
"שיר אהבה להורים שלי" - הרבה זמן חשבתי למה בעצם הוא התכוון, כי זו אמירה שנשמעת לכאורה מאד צינית ביחס למילים של השיר. אבל אני באמת מצליחה להבין את השיר בהקשר של קשרי הורים-ילדים ובכלל קשרי משפחה, על כל המורכבויות האינסופיות שהם נושאים בתוכם. הרי כל השיר הוא מבקש שילכו, שיעזבו אותו לבד, אבל "תיכף". תיכף הוא ירצה שהם ילכו, לא עכשיו, בינתיים עדיף שישארו. כי הקשרים האלה, כמה מסובכים שיהיו, אי אפשר להסתדר איתם לגמרי וגם אי אפשר ממש בלעדיהם. "מי אשם לה, מי אשם לי" - באמת לא יודעים מי אשם בזה, כי אין מישהו שהוא אשם בצורה מובהקת, תמיד במריבות בין הורים וילדים זה מין מריבה אחת מתמשכת שפשוט מתעוררת מדי פעם, וכבר אי אפשר לדעת "מי התחיל" ומה גרם למה. כל צד גורם לשני לסבול, זה כבר נעשה מין מעגל כזה - "אבא בוכה על בן בוכה על אבא" - וקשה לצאת ממנו. ולמרות שהוא יודע שהוא גורם להורים שלו המון צער ("הלב של אמא מתפוצץ"), מה לעשות, זה חלק מהחיים, יש לו כל מיני קונפליקטים עם ההורים שלו - כמו לכל אחד, והוא גם נמצא במצב מאד שביר שלא מאפשר לו כ"כ להכיל גם קשיים של אחרים. "לא אפחד ליפול, לא אפחד לגדול" - יש שני צדדים ביחסים האלו, מצד אחד ההורים והמשפחה לא נותנים ליפול, אפילו כשאתה בעצמך רוצה לוותר ולהרשות לעצמך ליפול. אבל מצד שני, או אולי בנוסף, הם תמיד רוצים לגונן, להורים קצת קשה לעכל שהילד שלהם גדל להם פתאום, מגיע לעולם ה"מבוגרים" המפחיד שהם חיים בו. לכן זה התאים לי לפירוש הזה. וזה מתאים גם למה שהוא אמר פעם, שהוא כתב את השיר אחרי שהוא עזב את בית ההורים לטובת דירה משלו. אה, ועדי - היה ממש מעניין לקרוא את הפרשנות שלך