היי עדין..
אני יושבת במטבח, כוס חלב חם מונח לצידי, מוזיקה עדינה מתנגנת לה .. גרוני נשנק, אני בוכה. נפשי כמהה באופן עמוק לקשר נשי, אמיתי, פשוט. גופי צועק את צעקת השתיקה, ההתנזרות, ההתכחשות לצרכים הבסיסיים גרוני כואב את שלא מדובר, את שלא ממומש, את רצוני העז להיות, ביחד, לחבק, לחייך, לאהוב, להתנשק.. ואפילו לריב, להשלים. הלבד צועק ממני. כואב לי. תהיו איתי.. לפחות אתן.. בבקשה.. דמעה, ועוד דמעה..