אז זהו..
שלא תארתי לעצמי שזה יהיה קל, לא ולא. ידעתי שזה יהיה קשה. אבל גם ידעתי שאני עובר לעיר יחסית קטנה, עם אוכלוסיה פחות או יותר נעימה, וציפיתי שזה לא יכול להיות הרבה יותר שונה מרמת השרון (איפה שגרתי). מסתבר שטעיתי. נכון, המקום פחות או יותר נראה כמו רמת השרון, ומתנהל כמו רמת השרון, אבל מחינת האנשים, זה לא רמת השרון. ולמרות שהכרתי פה כבר כמה אנשים, הם עדיין לא מתקרבים בכלל לחברים שהיו לי. החברים שלי היו כמו משפחה, דאגנו אחד לשני, עזרנו אחד לשני. פה, גם אם אתה חבר של מישהו, לא ממש אכפת לו ממך, אלא אם כן הוא נגיד מכיר אותך מגיל אפס. אני בטוח שלא כולם פה כאלה, חייבים להיות פה אנשים טובים באמת. אבל התקופה הזאת קשה בשבילי. אני לא רגיל להיות לבד, ואני לא רגיל לשבת כל היום בבית אחרי בצפר. השבוע זה השבוע השני שלי ללימודים, אז אני בטוח צריך לתת לזה עוד זמן, אבל עדיין.