היי לכם
אני חדשה כאן ושאלה לא פשוטה לי אליכם:
אני בהריון ובת 46.
ממה שהספקתי לקרוא כאן- גם במונחים של פורום הורות מאוחרת אני הכי מבוגרת.
נכנסתי להריון בטיפול האי וי אף האחרון שהקופה הקציבה לי וקרה לי נס.
עם זאת,אני לא יכולה להמנע מהמחשבות הבלתי מרפות על כך שבמהלך השנים,יחשבו רוב האנשים שאני הסבתא של הילד שלי.
מתנצלת על חוסר הצניעות- אבל ברגיל- אף אחד לא היה מנחש את גילי- אני נראית צעירה ותמיד קיבלתי מחמאות על המראה שלי וקריאות השתאות כשהייתי חושפת את גילי.
אני גם מאד נמרצת וקופצת ושרירית ומלאת אנרגיות.זה כייף תמיד לקבל מחמאות שאת נראית צעירה- אבל ONCE יש לך ילד קטן- סביר שיכנו אותי סבתא. ולא יודעת איך אוכל לאכול את זה.
אבל עם כל הכבוד לפרגון העצמי שהפגנתי פה עכשו (ושוב- סליחה,לא מתאים לי להתרברב כך- אך זה קשור לשאלתי)- ברור לי שכשהילד יהיה בן 5- אני אהיה בת 51 וכך הלאה. אך אין לי ספק שצעירה ככל הניתן שאראה-טבעי שאנשים יסיקו שאני הסבתא.
והמחשבות האלה- מצמיתות אותי.
יודעת גם שלי יהיה קשה להתמודד עם כך ובעיקר חושבת על הקטן ועל כל מה שיעבור עליו בהקשר הזה שחבריו יאמרו לו שאמו זקנה..
שנים רבות חיכיתי לנס שקרה לי- והנה כשקרה,אני מתביישת שאלו המחשבות שרודפות אותי. אבל כל כך קשה לי עם ואני לא יודעת את נפשי.
הייתי שמחה לשמוע אם יש מי מכם שמתמודד עם העניין הזה- איך אפשר לעשות זאת בצורה המיטבית,מבלי להעלב,לקחת קשה ובכלל- בצרה המיטבית, לי ולו.
המון תודה
שודו
אני חדשה כאן ושאלה לא פשוטה לי אליכם:
אני בהריון ובת 46.
ממה שהספקתי לקרוא כאן- גם במונחים של פורום הורות מאוחרת אני הכי מבוגרת.
נכנסתי להריון בטיפול האי וי אף האחרון שהקופה הקציבה לי וקרה לי נס.
עם זאת,אני לא יכולה להמנע מהמחשבות הבלתי מרפות על כך שבמהלך השנים,יחשבו רוב האנשים שאני הסבתא של הילד שלי.
מתנצלת על חוסר הצניעות- אבל ברגיל- אף אחד לא היה מנחש את גילי- אני נראית צעירה ותמיד קיבלתי מחמאות על המראה שלי וקריאות השתאות כשהייתי חושפת את גילי.
אני גם מאד נמרצת וקופצת ושרירית ומלאת אנרגיות.זה כייף תמיד לקבל מחמאות שאת נראית צעירה- אבל ONCE יש לך ילד קטן- סביר שיכנו אותי סבתא. ולא יודעת איך אוכל לאכול את זה.
אבל עם כל הכבוד לפרגון העצמי שהפגנתי פה עכשו (ושוב- סליחה,לא מתאים לי להתרברב כך- אך זה קשור לשאלתי)- ברור לי שכשהילד יהיה בן 5- אני אהיה בת 51 וכך הלאה. אך אין לי ספק שצעירה ככל הניתן שאראה-טבעי שאנשים יסיקו שאני הסבתא.
והמחשבות האלה- מצמיתות אותי.
יודעת גם שלי יהיה קשה להתמודד עם כך ובעיקר חושבת על הקטן ועל כל מה שיעבור עליו בהקשר הזה שחבריו יאמרו לו שאמו זקנה..
שנים רבות חיכיתי לנס שקרה לי- והנה כשקרה,אני מתביישת שאלו המחשבות שרודפות אותי. אבל כל כך קשה לי עם ואני לא יודעת את נפשי.
הייתי שמחה לשמוע אם יש מי מכם שמתמודד עם העניין הזה- איך אפשר לעשות זאת בצורה המיטבית,מבלי להעלב,לקחת קשה ובכלל- בצרה המיטבית, לי ולו.
המון תודה
שודו
