נוצה לתמיד
New member
היי לכם
מה שלומכם? חשבתי על משהו מוזר, האם בעצם עזבתי את הדת כי התאכזבתי? התאכזבתי מאלוהים? מאיזה מקרה שקרה לי שגרם לי להבין שזה שם למעלה בכלל לא עוזר לי? ולמה זה טוב? האם התאכזבתי מההורים שלי? לפעמים גם הם עצמם שוכחים ומדליקים אור (כביכול בטעות) בשבת או את המזגן אם חם מדי, אבל דואגים להגיד לי שלי אסור? האם התאכזבתי מהחברה הדתית הזאת? שמחנכת אותך לשאוף ל"הכל אותו דבר"- אולפנה, שירות לאומי, לימודים, חתונה (ולאו דווקא בסדר הזה...) האם נמאס לי שאומרים לי איך להתלבש ועד כמה אני מאמינה לפי אורך השרוול שלי? אולי בכלל וויתרתי כשאמרתי "אני לא מתחברת", לא מעניין אותי ללכת למדרשה, אני לא רואה את עצמי שם. אולי בכלל היום יכולתי להיות איזו צדיקה גדולה המקיימת מצוות כל היום... אולי בכלל יכולתי להיות נשואה עם ילד כמו מרבית החברות שלי. אולי אלוהים מעניש אותי על זה שאני כבר לא בצד שלו ולכן לא התחתנתי... אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל זאת המציאות שלעזאזל בה גדלתי וחונכתי. למה כ"כ קשה לשנוא את העבר הזה?
מה שלומכם? חשבתי על משהו מוזר, האם בעצם עזבתי את הדת כי התאכזבתי? התאכזבתי מאלוהים? מאיזה מקרה שקרה לי שגרם לי להבין שזה שם למעלה בכלל לא עוזר לי? ולמה זה טוב? האם התאכזבתי מההורים שלי? לפעמים גם הם עצמם שוכחים ומדליקים אור (כביכול בטעות) בשבת או את המזגן אם חם מדי, אבל דואגים להגיד לי שלי אסור? האם התאכזבתי מהחברה הדתית הזאת? שמחנכת אותך לשאוף ל"הכל אותו דבר"- אולפנה, שירות לאומי, לימודים, חתונה (ולאו דווקא בסדר הזה...) האם נמאס לי שאומרים לי איך להתלבש ועד כמה אני מאמינה לפי אורך השרוול שלי? אולי בכלל וויתרתי כשאמרתי "אני לא מתחברת", לא מעניין אותי ללכת למדרשה, אני לא רואה את עצמי שם. אולי בכלל היום יכולתי להיות איזו צדיקה גדולה המקיימת מצוות כל היום... אולי בכלל יכולתי להיות נשואה עם ילד כמו מרבית החברות שלי. אולי אלוהים מעניש אותי על זה שאני כבר לא בצד שלו ולכן לא התחתנתי... אני יודעת שזה נשמע דבילי, אבל זאת המציאות שלעזאזל בה גדלתי וחונכתי. למה כ"כ קשה לשנוא את העבר הזה?