היי לכולן,
מה שלומכן? היו לי היום מבדקים לקצונה והיה חביב, שואלים מלא שאלות וכל דבר שאתה רושם אתה פוחד שאתה יוצא פסיכופט. בכל מקרה יש גם שיחה עם פסיכולוג בקורות חיים שלי רשמתי על מות אמי ואיך זה השפיע עליי. הפסיכולוגית דיברה איתי בעיקר על זה, פעם ראשונה שהדמעות לא זלגו העיניים נצצו לרגע אבל עצרתי את עצמי. אניחושבת שדיברתי מאוד יפה בצורה מאוד בוגרת (הפתעתי את עצמי
אני חושבת שבעיקר רצתה לבדוק אם זה גרם לי איזה שהיא בעיה נפשית או משהו כזה כי היא בעיקר שאלה על זה קצת על הצבא ועל עצמי אבל בעיקר על זה. מעולם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי אבל עכשיו אני שוקלת להתחיל למרות שהפסיכולוגית הזו רק נועדה לבחון אותי היה לי מאוד נוח יחסית לדבר איתה זה עשה לי טוב. מצד שני אני פוחדת שאני אהיה תלויה מדיי בפסיכולוג ואלך אליו עם כל הבעיות שלי מבלי להתמודד איתן לבד. אבל עדיין אני מרגישה שאני רוצה לדבר עם מישהו אני חושבת שהגיע זמן. מה אתן אומרות?
מה שלומכן? היו לי היום מבדקים לקצונה והיה חביב, שואלים מלא שאלות וכל דבר שאתה רושם אתה פוחד שאתה יוצא פסיכופט. בכל מקרה יש גם שיחה עם פסיכולוג בקורות חיים שלי רשמתי על מות אמי ואיך זה השפיע עליי. הפסיכולוגית דיברה איתי בעיקר על זה, פעם ראשונה שהדמעות לא זלגו העיניים נצצו לרגע אבל עצרתי את עצמי. אניחושבת שדיברתי מאוד יפה בצורה מאוד בוגרת (הפתעתי את עצמי
אני חושבת שבעיקר רצתה לבדוק אם זה גרם לי איזה שהיא בעיה נפשית או משהו כזה כי היא בעיקר שאלה על זה קצת על הצבא ועל עצמי אבל בעיקר על זה. מעולם לא הייתי בטיפול פסיכולוגי אבל עכשיו אני שוקלת להתחיל למרות שהפסיכולוגית הזו רק נועדה לבחון אותי היה לי מאוד נוח יחסית לדבר איתה זה עשה לי טוב. מצד שני אני פוחדת שאני אהיה תלויה מדיי בפסיכולוג ואלך אליו עם כל הבעיות שלי מבלי להתמודד איתן לבד. אבל עדיין אני מרגישה שאני רוצה לדבר עם מישהו אני חושבת שהגיע זמן. מה אתן אומרות?