היי לכולם...

[eh 21]

היי לכולם...

טוב אני הייתי פה דיי ממזמן אז בטח אף אחד לא זוכר..... אבל רציתי להתייעץ קצת.... אני כרגע התחלתי לצאת עם מישהו ואין לי מושג מתי לספר לו, איך (באיזו צורה לא יבהל ויברח...), איפה גם? פשוט לא ניפתחי עם זה כלפי אף אחד ואין לי מושג איך אנשים מקבלים את זה... רציתי לדעת אם יש פה אנשים שעשו את זה כבר שיכולים לתת לי רעיונות.... ואם זה משנה אז אין לי התקפים יש לי רק JME והיו לי 2 התקפים ראשונים (אמן ואחרונים) בטיפה יותר מחצי שנה האחרונה (דרך אגב כדאי גם לציין את זה)? צריכה את עזרתם פליז..... ותודה רבה מראש לעונים....

 

[אבא של אפי]

הי

אם יש לך סבלנות, תלכי אחורה , ותיראי שיחות בנושא.

 

[אלוהים היא אישההה]

..

אני חדשה בזה אבל אני מההתחלה הייתי פתוחה לגבי מה שייש לי ולא הסתרתי מאף אחד לא משפחה לא חברים קרובים ואפילו לא רחוקים אבל לי יש ביטחון עצמי לדעתי פשוט אל תעשי מזה עניין ואם את תראי את זה כמשו קטן בשגרת החיים שלך אז גם הוא יראה כמשו קטן אבל בעיקרון את יוכלה לדבר איתו על הנושא שסתם ישדברים שמפתיעים בן אדם וקורים דברים שלא מצפים להם לדוגמא היו לך שני התקפים ככה וככה אבל הבנת שזה לא נורא ואת לוקחת כדורים נגד אני בטוחה שאם דברי על זה בקלילות זה יראה ויהיה קליל מבחינתו ובחינת כו אחד אחר ולמי שלא טוב אז... להתראות שיהיה לו

 

[דוּש]

בדיוק.

איך שאת תתייחסי לעצמך, כך העולם יתייחס אלייך. לקחת את המחלה בקלות וכך להציג אותה. בכלל אין צורך להציג אותה. לספר עליה בדרך אגב. "אוי, זה מזכיר לי משהו שהיה לי כשהייתי בבית חולים, כן, יש לי אפילפסיה, אני על תרופות, זה בסדר, בקיצור, אז..."

 

[חתולה חמודה]

את ממש טועה לדעתי

אפילפסיה זה אולי כלום לך, אבל כשמציגים את זה למישהו "מבחוץ", גם אם מנסים להיות קלילים- צריך גם להיות רציניים, כמובן אם את מתכננת קשר ארוך ולא סתם משהו קצרצר. אדם שנכנס לקשר צריך את כל המידע ולא להגיד לו על הדרך שיש לך אפילפסיה....

 

[דוּש]

רגע,

(ההודעה שלי מתייחסת לאפילפסיה 'קלילה'.) אי אפשר לספק את "כל המידע", כהגדרתך, בצורה קלילה? אפשר גם להוסיף, בחיוך משועשע, את הדברים שצריך לעשות כשיש לך התקף. למקרה ש. ואני לא מדברת עכשיו רק על קשר זוגי, אני מסודרת כבר, אלא על כל קשר חברי שיוצרים. לא צריך לעשות מזה עניין, כי זה לא עניין. אז את לוקחת כמה כדורים. בימינו, מי לא? סתם ככה, אני, עם כל הבעיות שלי, לוקחת (שנייה... מחשבת...) 16 כדורים ביום, מתחלקים לבוקר-צהריים-ערב. אז מה? אז בדירה שלי בשירות לאומי עשיתי מזה קטע, והראיתי לזאת שאיתי בחדר, כשלקחתי את הכדורים, איך אני יכולה לבלוע 6 בבת אחת. לא מתביישת. כשאת לא תתביישי בעצמך (למה, את אשמה במשהו?), גם הסביבה לא תחשוב שזה נורא. אין צורך להיות רציניים כשמציגים את זה למישהו "מבחוץ". (כן, אני לא עושה עניין גם משאר המחלות שלי, ולא אכפת לי שיידעו. נא להכיר: עדי, אפילפסיה, דלקת במעי הגס (כרונית), אנמיה קלילה בד"כ.) יום טוב ובהצלחה.

 

[חתולה חמודה]

לא אמרתי לרגע שאני מתביישת

וכולם סביבי יודעים שיש לי אפילפסיה ואין לי בעיה לדבר על זה בכלל אבל כשמגיעים למערכת יחסים (לא חברות/בוסים/קולגות וכו') הבחור כן צריך לדעת על זה. אם בחורה מתכננת איתו קשר ארוך, להגיד "תזמין לי לשתות מותק, אני צריכה לקחת כדור. הא כן, יש לי אפילפסיה" ולעבור לנושא הבא. היא אולי יכולה להתחיל את הנושא כך אבל לבחור מגיע לדעת מה שצריך כדי שיחליט בצורה שקולה אם הוא רוצה להמשיך לצאת עם הבחורה.

 

[roy1615]

אין לך מה להסתיר אבל...

את צריכה לזכור שכמו שלא מגלים מייד שקשר מתחיל את כל הסודות ככה לא צריכים לספר על האפילפסיה. חוץ מזה המון קשרים מתפתחים לכיוון של כלום או לכיוון של סטוץ ואז זה בטח לא מעניין איש...

 

[חתולה חמודה]

אני סיפרתי בפגישה שניה-שלישית

אם כבר נפגשתי עם הבחור פגישה שניה ז"א שאני מוכנה לנסות וכנראה גם הוא. בשלב הזה אתם מוכנים להתקרב אך עדיין לא קרובים כך שיש לו אפשרות לעכל מבלי שירגיש קשור ואולי כבר לא יהיה נעים. זה מה שאני חושבת וזה עבד לי (למרות שעשיתי את זה סה"כ פעמיים או שלוש). בהצלחה!!!

 

[eh 21]

../images/Emo51.gif לכל העונים....../images/Emo24.gif

 

[שוש גדולה]

אני מספרת הכל כולל הכל ישר

בפגישה ראשונה, אם אני לא מרגישה פתוחה אז שניה-שלישית גג גג גג. אבל אני מספרת הכל כולל הכל,את זה שאני מאוזנת,שזה לא מפריע לי בכלום וכו'. עד עכשיו אף אחד לא ברח בגלל זה (או לפחות אני לא יודעת מזה ) ומי שברח,לא שווה לא אותי,ולא אף אחת אחרת,בגלל טיפשות.

 

[n3o3a3]

מנסיוני האישי...

היי, קודם כל אני חייבת להגיד שלפי דעתי אין כל סיבה להסתיר את המחלה מפי אנשים שקרובים אליך, ואם התחלת לצאת עם מישהו ואת חושבת שזה ימשיך אני חושבת שכדאי שתספרי לו. אני סיפרתי לכולם (כשהייתי בבית-ספר לחברים בכיתה, בצבא ידעו, כל מי שחי בקירבתי וכו'... המקום היחיד שלא סיפרתי זה בראיונות עבודה כשלא שאלו אותי למצבי הרפואי - אם שאלו אמרתי). כשיצאתי עם מישהו זה היה בין הדברים הראשונים שסיפרתי לו עליי, שידע - שזה לא יבוא בהפתעה... אף אחד (והיו כמה) לא הגיב בצורה פחדנית או צורה לא יפה כלשהי - להפך שאלו והתעניינו ולמדו להסתדר (ולי יש אפילפסיה פעילה). אני לא חושבת שזה אמור להפריע - ואם זה מפריע לו כנראה שהוא לא אמור להיות איתך!!! עובדה - אני עם החבר שלי כבר 5 ומשהו שנים ועכשיו הולכים להתחתן! (אפילפסיה לא עוצרת את החיים - וגם לא את חיי האהבה). מקווה שעזרתי...