OK...
תהיתי כשכתבתי את ההודעה אם מישהו יתפוס אותי על העניין של הג'ודו (הקודוקאן מוקם ב1822, קאנו בן 24. כרגע עדיין דגש יותר לחימתי ופחות על חינוך- ע"ע תחרויות עם המשטרה וכו'...) ומכיוון שקצת מהרתי סיימתי את הפוסט ב"100 השנה האחרונות" וכך לתפוס בסיבוב גם את הג'ודו והקנדו (המונח "קנדו" מופיע לראשונה כנראה ב1912 הAll Japan Kendo Federation מוקם ב1952) מקובל ביפן ליחס את המעבר מג'וטסו לבודו לאיזור מלחע"ה-II. לא לי לקבוע את הסיבות לכך, אבל מבחינה כרונולגית זו עובדה די מוצקה... (נזן-ניפון-בודוקאן מוקם ב1948. שוטוקאן אושר ע"י משרד החינוך היפני ב57-58,מאס אוימה עולה להרים להתאמן ב1950 , נגינטה-דו 1953, שורינג'י-קנפו 1947, אואשיבה קורא לאמנות שלו אייקידו ב1942 , ג'וקנדו מיוסד ב1956, ההתאחדות היפנית לקיודו מיוסדת ב1949 וכו' וכו'..) עד כאן היסטוריה.. בקשר לידע היסטורי: לפני 300 שנה לא היו קיימות שיטות של קיודו, איאידו וקנדו אלא שיטות של קיוג'וטסו, איאייגוטסו וקנג'וטסו, יתכן שמכאן נובע הבלבול.. בנוגע להבנת הנקרא, אם תקרא שוב את הודעתי (ואת זו של אמיר) תוכל בודאי לראות שלא טענתי שלא היה קיים מימד רוחני באמנויות הלחימה העתיקות ביפן אלא שהוא היה משולב בהן מסיבות שונות, הן בפירוש לא שמשו מכשיר לחינוך למען הבנה הדדית, התחשבות בזולת, הרמונייה אהבה ופרפרים ואפילו לא ככלי לשיפור או בחינה עצמית..
תהיתי כשכתבתי את ההודעה אם מישהו יתפוס אותי על העניין של הג'ודו (הקודוקאן מוקם ב1822, קאנו בן 24. כרגע עדיין דגש יותר לחימתי ופחות על חינוך- ע"ע תחרויות עם המשטרה וכו'...) ומכיוון שקצת מהרתי סיימתי את הפוסט ב"100 השנה האחרונות" וכך לתפוס בסיבוב גם את הג'ודו והקנדו (המונח "קנדו" מופיע לראשונה כנראה ב1912 הAll Japan Kendo Federation מוקם ב1952) מקובל ביפן ליחס את המעבר מג'וטסו לבודו לאיזור מלחע"ה-II. לא לי לקבוע את הסיבות לכך, אבל מבחינה כרונולגית זו עובדה די מוצקה... (נזן-ניפון-בודוקאן מוקם ב1948. שוטוקאן אושר ע"י משרד החינוך היפני ב57-58,מאס אוימה עולה להרים להתאמן ב1950 , נגינטה-דו 1953, שורינג'י-קנפו 1947, אואשיבה קורא לאמנות שלו אייקידו ב1942 , ג'וקנדו מיוסד ב1956, ההתאחדות היפנית לקיודו מיוסדת ב1949 וכו' וכו'..) עד כאן היסטוריה.. בקשר לידע היסטורי: לפני 300 שנה לא היו קיימות שיטות של קיודו, איאידו וקנדו אלא שיטות של קיוג'וטסו, איאייגוטסו וקנג'וטסו, יתכן שמכאן נובע הבלבול.. בנוגע להבנת הנקרא, אם תקרא שוב את הודעתי (ואת זו של אמיר) תוכל בודאי לראות שלא טענתי שלא היה קיים מימד רוחני באמנויות הלחימה העתיקות ביפן אלא שהוא היה משולב בהן מסיבות שונות, הן בפירוש לא שמשו מכשיר לחינוך למען הבנה הדדית, התחשבות בזולת, הרמונייה אהבה ופרפרים ואפילו לא ככלי לשיפור או בחינה עצמית..