dominogrose
New member
היי לכולם....
אני במצב די קשה לאחרונה. המצב רוח הירוד לא עוזב אותי ואחרי מיליון שיחות עם החבר שלי זה עדיין לא עוזר. אולי אני מגזימה עם התגובה, אולי אני יותר מידי חושבת על דברים לא מהותיים של החיים. אבל אם זה לא מהותי, אז מה כן... אני יודעת שלא הבנתם את הפתיחה, אני אסביר לכם את הסיפור שלי ואני אנסה לעשות את זה לא מהצד שלי, אלא מנוקדת מבט חיצונית, כדי שזה יהיה כמה שיותר אובייקטיבי ונכון. זוג נמצא ביחד 3 וחצי שנים. היא בת 21.5 והוא בן 27 הם אוהבים אחד את השני כל כך, עושים אחד בשביל השני כמעט הכל, ותמיד תמיד נמצאים אחד בשביל השני. במשך שנתיים וחצי מהקשר שלהם הםגישות שלהם מסתכמות בפעם בשבוע ולפעמים פעמיים. זה מאוד קשה לבחורה ואולי גם לבחור, אבל בכל זאת נשארים כי אוהבים, כי לא רוצים לאבד אחד את השני. יום הגיע והבחורה רוצה להתקדם. נמאס לה להיות תקועה בבית עם המשפחה. נמאס לה לראות את הבחור שלה כל כך מעט עד שזה כבר כואב לה. ונמאס לה שהמשפחה של הבחור משפיעה על חלק מההחלטות שלו. היא רוצה לעבור דירה. אז היא לוקחת את הבחור שלה לשיחה, כי הם מדברים על הכל. והבחור אומר שהיא צודקת. זה קשה לו, אבל הוא יעשה את זה כי היא צודקת. עובר שבוע, עוברים שבועיים והבחורה לא מבינה מה קורה. היא שוב מבקשת שיחה. ובשיחה הזאת, הבחור שלה אומר לה שהוא לא יודע מה קרה לו, הוא אומנם רוצה לעבור לגור איתה, אבל יש משהו בבטן שעוצר אותו מלעשות את זה. הבחורה לא יודעת מה לעשות, היא חיכתה כל כך הרבה זמן שמשהו יקרה ביניהם, והיא כבר לא יכולה לחכות דקה נוספת. היא יודעת שבסוף זה יקרה וגם הוא יודע ורוצה בזה. אבל אי אפשר לדעת מתי. הבחורה בדיכאון כבר כמעט חודש. לא יודעת מה צריך להיות הצעד הבא שלה. הרי היא לא יכולה להישאר תקועה ככה עד שמישהו יחליט בשבילה שהגיע הזמן. היא רוצה את זה עכשיו או מקסימום מחר... אבל, היא לא מוכנה לעזוב את הבחור שלה. היא לא מעלה בדעתה לעשות דבר כזה. כי הוא שלה ורק שלה והיא שלו ורק שלו. רק אתמול הם אמרו את זה אחד לשני. ועם כל המילים היפות שהוא אמר לה אתמול, היא עדיין נשארת בדיכאון שלה, ובאי ידיעה הכואבת הזאת של מה לעשות עכשיו. אז היא פונה אליכם... שתגידו לה, מה אפשר לעשות במצב כזה?
אני במצב די קשה לאחרונה. המצב רוח הירוד לא עוזב אותי ואחרי מיליון שיחות עם החבר שלי זה עדיין לא עוזר. אולי אני מגזימה עם התגובה, אולי אני יותר מידי חושבת על דברים לא מהותיים של החיים. אבל אם זה לא מהותי, אז מה כן... אני יודעת שלא הבנתם את הפתיחה, אני אסביר לכם את הסיפור שלי ואני אנסה לעשות את זה לא מהצד שלי, אלא מנוקדת מבט חיצונית, כדי שזה יהיה כמה שיותר אובייקטיבי ונכון. זוג נמצא ביחד 3 וחצי שנים. היא בת 21.5 והוא בן 27 הם אוהבים אחד את השני כל כך, עושים אחד בשביל השני כמעט הכל, ותמיד תמיד נמצאים אחד בשביל השני. במשך שנתיים וחצי מהקשר שלהם הםגישות שלהם מסתכמות בפעם בשבוע ולפעמים פעמיים. זה מאוד קשה לבחורה ואולי גם לבחור, אבל בכל זאת נשארים כי אוהבים, כי לא רוצים לאבד אחד את השני. יום הגיע והבחורה רוצה להתקדם. נמאס לה להיות תקועה בבית עם המשפחה. נמאס לה לראות את הבחור שלה כל כך מעט עד שזה כבר כואב לה. ונמאס לה שהמשפחה של הבחור משפיעה על חלק מההחלטות שלו. היא רוצה לעבור דירה. אז היא לוקחת את הבחור שלה לשיחה, כי הם מדברים על הכל. והבחור אומר שהיא צודקת. זה קשה לו, אבל הוא יעשה את זה כי היא צודקת. עובר שבוע, עוברים שבועיים והבחורה לא מבינה מה קורה. היא שוב מבקשת שיחה. ובשיחה הזאת, הבחור שלה אומר לה שהוא לא יודע מה קרה לו, הוא אומנם רוצה לעבור לגור איתה, אבל יש משהו בבטן שעוצר אותו מלעשות את זה. הבחורה לא יודעת מה לעשות, היא חיכתה כל כך הרבה זמן שמשהו יקרה ביניהם, והיא כבר לא יכולה לחכות דקה נוספת. היא יודעת שבסוף זה יקרה וגם הוא יודע ורוצה בזה. אבל אי אפשר לדעת מתי. הבחורה בדיכאון כבר כמעט חודש. לא יודעת מה צריך להיות הצעד הבא שלה. הרי היא לא יכולה להישאר תקועה ככה עד שמישהו יחליט בשבילה שהגיע הזמן. היא רוצה את זה עכשיו או מקסימום מחר... אבל, היא לא מוכנה לעזוב את הבחור שלה. היא לא מעלה בדעתה לעשות דבר כזה. כי הוא שלה ורק שלה והיא שלו ורק שלו. רק אתמול הם אמרו את זה אחד לשני. ועם כל המילים היפות שהוא אמר לה אתמול, היא עדיין נשארת בדיכאון שלה, ובאי ידיעה הכואבת הזאת של מה לעשות עכשיו. אז היא פונה אליכם... שתגידו לה, מה אפשר לעשות במצב כזה?