היי לכולם
רציתי לספר לכם משהו.אני מרגישה פה יותר בנוח לדבר על מה שרע לי. אני מרגישה כבתור מנהלת אני חייבת להראות נוכחות חזקה בפורום שלי ומוצאת את עצמי במצב
שבמקום לשתף מה עובר עלי בפורום שפעם שימש לי כבית שאני כבר לא יכולה לומר מה רע לי.
לכן אני באה לפה וביחוד כי כאן אתם מגיבים ומנחמים ועוטפים אותי באהבה
בנוסף לצרות שכבר סיפרתי, הגיע עוד צרה!
הצינור שלנו של המים התפוצץ ומשפריץ מים (שמסתבר ששייך גם לכל הביניין) ולכן במקום להשאיר אותו פתוח שיהיו לנו מים כל רגע סוגרים לנו אותו!
ואני בלי מים זה כמו אני בלי אויר (לא מגזימה). תמיד היה לי פחד ממקום בלי מים זורמים שאני לא יכולה לשתוף בו ידיים בגלל האוסידי שלי.
בכיתי ואחי המדהים ניסה לעודד אותי. בסוף הגענו איך שהו לפיתרון שמחר תבוא הבעלת בית ותסדר את זה בתקווה ( תאחלו לי הצלחה שזה יהיה פשוט ויגמר מהר)
ובינתיים נשטוף ידיים בבקבוקי מים.
עוד נושא שרציתי לדבר עליו מקווה תגיבו לי עליו.
מגיל צעיר אני כותבת. מהגן אפילו. אני כותבת סיפורים דימיוניים וזה אחד האהבות הגדולות שלי. החלום שלי זה להיות סופרת.
אני גם מבטאת את עצמי יותר טוב בכתב.
יש סיפור שכתבתי כשהייתי בחטיבת הביניים. התחלתי פרק אחד במחשב (שמרתי על דיסקט - מישהו זוכר אותם?
) והשאר התפתח בראש שלי עד היום (כתבתי בדימיוני).
הדיסקט כבר ניזרק בגלל התקפת אוסידי שלי ואיתו נעלם הפרק.
חזרתי איך שהו לכתוב אותו בבלוג שלי, והייתי נורא רוצה שתקראו אותו.
הסיפור הזה חשוב לי כי הדמות הראשית נורא קשורה אלי.
זה מדבר על נערה לוחמת בעולם פנטסיה בעלת שיער צבעוני שנלחמת למען החלשים (כמו שירה נסיכת הכוח למי שזוכר)
ועיצבתי את הדמות הזאת לפי המהווהים האישיים שלי. היא חזקה, יש לה כוח קסם לרפא, והיא תמיד מביאה תקווה.
בכל צרה היא תמיד תציל ותנטע תקווה בכולם. קוראים לה ריינבו.
אני מרגישה שהיא כמו האווטאר שלי משהו שהייתי נורא רוצה להיות כמוהה כי רגש התקווה זה אחד הרגשות שתמיד האמנתי בהם.
אני אשמח אם תקראו ותגיבו, הדעה שלכם חשובה לי.
מקווה שמותר לי לפרסם פה, אם לא את יכולה למחוק את ההודעה מחבקת.
הינה האפילוג:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2556067
וזה הפרק הראשון:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2597300
שלכם כהנא.
רציתי לספר לכם משהו.אני מרגישה פה יותר בנוח לדבר על מה שרע לי. אני מרגישה כבתור מנהלת אני חייבת להראות נוכחות חזקה בפורום שלי ומוצאת את עצמי במצב
שבמקום לשתף מה עובר עלי בפורום שפעם שימש לי כבית שאני כבר לא יכולה לומר מה רע לי.
לכן אני באה לפה וביחוד כי כאן אתם מגיבים ומנחמים ועוטפים אותי באהבה
בנוסף לצרות שכבר סיפרתי, הגיע עוד צרה!
הצינור שלנו של המים התפוצץ ומשפריץ מים (שמסתבר ששייך גם לכל הביניין) ולכן במקום להשאיר אותו פתוח שיהיו לנו מים כל רגע סוגרים לנו אותו!
ואני בלי מים זה כמו אני בלי אויר (לא מגזימה). תמיד היה לי פחד ממקום בלי מים זורמים שאני לא יכולה לשתוף בו ידיים בגלל האוסידי שלי.
בכיתי ואחי המדהים ניסה לעודד אותי. בסוף הגענו איך שהו לפיתרון שמחר תבוא הבעלת בית ותסדר את זה בתקווה ( תאחלו לי הצלחה שזה יהיה פשוט ויגמר מהר)
ובינתיים נשטוף ידיים בבקבוקי מים.
עוד נושא שרציתי לדבר עליו מקווה תגיבו לי עליו.
מגיל צעיר אני כותבת. מהגן אפילו. אני כותבת סיפורים דימיוניים וזה אחד האהבות הגדולות שלי. החלום שלי זה להיות סופרת.
אני גם מבטאת את עצמי יותר טוב בכתב.
יש סיפור שכתבתי כשהייתי בחטיבת הביניים. התחלתי פרק אחד במחשב (שמרתי על דיסקט - מישהו זוכר אותם?
הדיסקט כבר ניזרק בגלל התקפת אוסידי שלי ואיתו נעלם הפרק.
חזרתי איך שהו לכתוב אותו בבלוג שלי, והייתי נורא רוצה שתקראו אותו.
הסיפור הזה חשוב לי כי הדמות הראשית נורא קשורה אלי.
זה מדבר על נערה לוחמת בעולם פנטסיה בעלת שיער צבעוני שנלחמת למען החלשים (כמו שירה נסיכת הכוח למי שזוכר)
ועיצבתי את הדמות הזאת לפי המהווהים האישיים שלי. היא חזקה, יש לה כוח קסם לרפא, והיא תמיד מביאה תקווה.
בכל צרה היא תמיד תציל ותנטע תקווה בכולם. קוראים לה ריינבו.
אני מרגישה שהיא כמו האווטאר שלי משהו שהייתי נורא רוצה להיות כמוהה כי רגש התקווה זה אחד הרגשות שתמיד האמנתי בהם.
אני אשמח אם תקראו ותגיבו, הדעה שלכם חשובה לי.
מקווה שמותר לי לפרסם פה, אם לא את יכולה למחוק את ההודעה מחבקת.
הינה האפילוג:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2556067
וזה הפרק הראשון:
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2597300
שלכם כהנא.
