ספסל אחרון בשלכת
New member
היי לכולם
האמת היא שזה מאוד לא אופייני לי, אבל הפעם, אפילו שאני מאחורי ניק אינטרנטי, אני מפחדת להיחשף.
אני מפחדת לדעתי כי הנושא הזה מרגיש לי מאוד פגיע אצלי.
היה לי חבר במשך 3 שנים. הקשר בינינו הסתיים לפני שנתיים, כשהייתי בת 20, והוא הסתיים ביוזמתו.
לא אפרט יותר מידי על הילדות שלי והרקע שלי, אבל לדעתי הם היו הבסיס לחרדה העצומה שחשתי במהלך הקשר עם האקס, שהייתה כ"כ גדולה, שהייתה גורמת לי להתקפי חרדה והתפרצויות זעם עליו. לא משנה מה הוא היה עושה, אני יודעת, אפילו אם היה שם לי טבעת על האצבע, זה לא היה מרגיע את החשש שלי. אני יודעת שבמצב שהייתי אז, גם במצב הבטוח ביותר הייתי מוצאת ממה לפחד.
בכל מקרה. הפרידה הזאת, עם כמה שהייתה קשה (9 חודשים של סבל אמיתי), לימדה אותי המון ואפשרה לי לעבוד על עצמי, לגלות את עצמי, ולהבין דברים.
אני הרבה יותר בטוחה בעצמי היום משהייתי אז, גישתי לחיים היא אחרת, ואפילו הבנתי שאולי היו כמה נקודות בקשר עם החבר - שלא מאוד מצאו חן בעיני.
האקס שלי היה הידיד הכי טוב שלי במשך 7 חודשים, לפני שהתקדמנו לתוך הקשר. לא הייתה לי משיכה אדירה אליו, אבל המשיכה אליו נבעה מהרגש אליו. היו הרבה דברים שהיום אני כבר לא חושבת שאקבל בגבר. הוא למשל, היה ביישן מאוד, מופנם, והייתי מרגישה עוצמתית עד רומסת לידו. הוא לא היה מאוד גברי וגם לא מאוד מיני, ברגעים האינטימיים.
במשך השנה וחצי שאחרי הפרידה, לא רציתי אף אחד. לא היה לי חשק לזוגיות ואהבתי להיות לבד.
לפני כמה חודשים עשיתי קורס כלשהו, ופגשתי שם את ההפך המוחלט מהאקס - הוא היה מאוד גברי, מאוד נמשכתי אליו, היה לו בטחון והוא הביע באופן מאוד נחרץ שהוא מעוניין בי.
לצערי, ככל שהייתי עם אותו בחור בקשר - הבנתי שמלבד סקס (מעולה), אין בינינו הרבה, אנחנו לא מתאימים, ואף שאני בכל זאת הרגשתי אליו משהו - הוא לא חש אלי כלום ולא היה רציני בכוונות שלו כלפי.
עכשיו אני במצב מאוד לא נעים.
אני מאוד רוצה זוגיות. אין לי בעיה של בטחון עצמי כמו שהייתה לי בעבר - אני יודעת בדיוק מה אני שווה.
ובכל זאת, כשאני חושבת על זוגיות היום... משהו בי נרתע. ביום יום כשאני מסתובבת ליד גברים, אני לא מרגישה משיכה כלשהי לאף אחד מהם. אין מישהו שמוצא חן בעיני.
היה רק הידיד הכי טוב שלי בחודשים האחרונים, שלמרות שבהתחלה לא נמשכתי אליו - הכרתי את התכונות שלו ופיתחתי רגש בהתאם. רציתי אותו אבל הוא העדיף שנישאר ידידים וזה היה בסדר מבחינתי.
יש לי בלבול גדול מאוד, ביני לבין עצמי.
אני שואלת את עצמי אם יכול להיות מישהו שבאמת יהיה מתאים לי (אישיותית), וגם אמשך אליו. כי כרגע, פגשתי שתי נקודות קיצון - מישהו שמאוד אהבתי ופחות נמשכתי אליו, ומישהו שמאוד נמשכתי אליו, אבל לא באמת התאים לי. מרגיש לי כאילו מסובך מידי ש"הכל יהיה בסדר", ומתאים לי.
חוץ מזה, כשאני חושבת על קשר - אני מחפשת מכשולים. לפעמים עולה בי פחד חזק וגם השאלה "מה אם למרות שאני שונה מאוד משהייתי פעם, ולמרות שעבדתי על עצמי מאוד - אהיה החברה החרדתית שהייתי לאקס שלי? מה אם אני עדיין לא מסוגלת להתמודד עם קשר כמו שצריך?"
אין לי פואנטה, אבל אני רק רוצה להבין איך אפשר לשנות את הגישה הזאת, ולשאול באמת כמה זה סביר למצוא בן זוג של "גם וגם"...
האמת היא שזה מאוד לא אופייני לי, אבל הפעם, אפילו שאני מאחורי ניק אינטרנטי, אני מפחדת להיחשף.
אני מפחדת לדעתי כי הנושא הזה מרגיש לי מאוד פגיע אצלי.
היה לי חבר במשך 3 שנים. הקשר בינינו הסתיים לפני שנתיים, כשהייתי בת 20, והוא הסתיים ביוזמתו.
לא אפרט יותר מידי על הילדות שלי והרקע שלי, אבל לדעתי הם היו הבסיס לחרדה העצומה שחשתי במהלך הקשר עם האקס, שהייתה כ"כ גדולה, שהייתה גורמת לי להתקפי חרדה והתפרצויות זעם עליו. לא משנה מה הוא היה עושה, אני יודעת, אפילו אם היה שם לי טבעת על האצבע, זה לא היה מרגיע את החשש שלי. אני יודעת שבמצב שהייתי אז, גם במצב הבטוח ביותר הייתי מוצאת ממה לפחד.
בכל מקרה. הפרידה הזאת, עם כמה שהייתה קשה (9 חודשים של סבל אמיתי), לימדה אותי המון ואפשרה לי לעבוד על עצמי, לגלות את עצמי, ולהבין דברים.
אני הרבה יותר בטוחה בעצמי היום משהייתי אז, גישתי לחיים היא אחרת, ואפילו הבנתי שאולי היו כמה נקודות בקשר עם החבר - שלא מאוד מצאו חן בעיני.
האקס שלי היה הידיד הכי טוב שלי במשך 7 חודשים, לפני שהתקדמנו לתוך הקשר. לא הייתה לי משיכה אדירה אליו, אבל המשיכה אליו נבעה מהרגש אליו. היו הרבה דברים שהיום אני כבר לא חושבת שאקבל בגבר. הוא למשל, היה ביישן מאוד, מופנם, והייתי מרגישה עוצמתית עד רומסת לידו. הוא לא היה מאוד גברי וגם לא מאוד מיני, ברגעים האינטימיים.
במשך השנה וחצי שאחרי הפרידה, לא רציתי אף אחד. לא היה לי חשק לזוגיות ואהבתי להיות לבד.
לפני כמה חודשים עשיתי קורס כלשהו, ופגשתי שם את ההפך המוחלט מהאקס - הוא היה מאוד גברי, מאוד נמשכתי אליו, היה לו בטחון והוא הביע באופן מאוד נחרץ שהוא מעוניין בי.
לצערי, ככל שהייתי עם אותו בחור בקשר - הבנתי שמלבד סקס (מעולה), אין בינינו הרבה, אנחנו לא מתאימים, ואף שאני בכל זאת הרגשתי אליו משהו - הוא לא חש אלי כלום ולא היה רציני בכוונות שלו כלפי.
עכשיו אני במצב מאוד לא נעים.
אני מאוד רוצה זוגיות. אין לי בעיה של בטחון עצמי כמו שהייתה לי בעבר - אני יודעת בדיוק מה אני שווה.
ובכל זאת, כשאני חושבת על זוגיות היום... משהו בי נרתע. ביום יום כשאני מסתובבת ליד גברים, אני לא מרגישה משיכה כלשהי לאף אחד מהם. אין מישהו שמוצא חן בעיני.
היה רק הידיד הכי טוב שלי בחודשים האחרונים, שלמרות שבהתחלה לא נמשכתי אליו - הכרתי את התכונות שלו ופיתחתי רגש בהתאם. רציתי אותו אבל הוא העדיף שנישאר ידידים וזה היה בסדר מבחינתי.
יש לי בלבול גדול מאוד, ביני לבין עצמי.
אני שואלת את עצמי אם יכול להיות מישהו שבאמת יהיה מתאים לי (אישיותית), וגם אמשך אליו. כי כרגע, פגשתי שתי נקודות קיצון - מישהו שמאוד אהבתי ופחות נמשכתי אליו, ומישהו שמאוד נמשכתי אליו, אבל לא באמת התאים לי. מרגיש לי כאילו מסובך מידי ש"הכל יהיה בסדר", ומתאים לי.
חוץ מזה, כשאני חושבת על קשר - אני מחפשת מכשולים. לפעמים עולה בי פחד חזק וגם השאלה "מה אם למרות שאני שונה מאוד משהייתי פעם, ולמרות שעבדתי על עצמי מאוד - אהיה החברה החרדתית שהייתי לאקס שלי? מה אם אני עדיין לא מסוגלת להתמודד עם קשר כמו שצריך?"
אין לי פואנטה, אבל אני רק רוצה להבין איך אפשר לשנות את הגישה הזאת, ולשאול באמת כמה זה סביר למצוא בן זוג של "גם וגם"...
