היי לכולם..
מזהירה מראש-זה ארוך...תודה למי שיחזיק מעמד.. אז ככה,באפריל אנחנו נשואים שנתיים.לפני 9 חודשים נולדה לנו תינוקת מדהימה ואנחנו חולים לה על הטוסיק!לפני שאני מתחילה להתלונן ולהתבכיין, אני חייבת להגיד שאני לא מאשימה את בעלי במצב שלנו..להפך, הוא הבעל שכל אחת היתה רוצה-הוא אוהב,מפרגן,אבא מקסים,עוזר בעבודות הבית ובכל מה שאני מבקשת והוא מעולה במיטה. הבעיה היא שיש ימים שאני לא מסוגלת לסבול אותו.כמובן שהכל התחיל מאז הלידה. מאז הלידה,אני לא מצליחה להבין מה אני מרגישה אליו ולמה אני מתנהגת אליו ככה. כתבתי לו מכתב בסגנון "האהבה שלי אליך מתגמדת לעומת האהבה שלי אל התינוקת וזה מפחיד אותי לפעמים אבל עכשיו אני מבינה שאני מרגישה כלפיה מה שאמא אמורה להרגיש את הילדים שלה ואלייך אני מרגישה מה שאישה צריכה להרגיש אל הגבר שלה" ובאמת זה מה שאני מרגישה אני בטוחה שאני אוהבת אותו עדיין,הוא מושך אותי בלי שום ספק אבל אולי מרוב שהוא טוב ותמים זה משגע אותי לפעמים.אז אתמול הוא קרא את המכתב והיה סבבה אבל כמה שעות לאחר מכן רבנו שוב. הוא אמר לי שאני קריזיונרית ואני אמרתי לו שהוא טמבל.השאלות שלו והאי-חשיבה שלו על דברים משגעים אותי ולפעמים אני חושבת שהוא באמת טמבל..(למרות שזה לא נכון,הוא מאוד חכם) כאילו-זה כמו הקטנות ראש כאלה אבל זה לא. זה פשוט הוא שלא חושב!אני יודעת שרוב הגברים ככה אבל אצלו זה בהגזמה, כל הזמן שוכח דברים הכל אני אומרת לו "מפעילה אותו" כל הזמן. והכי קטע שבלימודים(אנחנו עדיין סטודנטים)ובעבודה הוא הכי מגדיל ראש!וכמובן שבגלל שאני "תפסתי" את התפקיד של ההגדלת ראש אז סבבה לו!ויש מלא דברים שבכוח אני מקטינה ראש כדי לראות מתי הוא יתעורר ויעשה אותם.. אני חייבת לציין שאם תשאלו את המשפחה שלי ואת החברים שלי מהעבודה והלימודים הדבר האחרון שהם יגידו זה שאני קריזינורית(הם אפילו לא יחשבו על זה)רק אתמול אחותי אמרה לי שהיא מעריצה את השמחת חיים שלי והמרץ שלי אז למה איתו יוצאות לי כל הקריזות שלי עליו?! אמרתי לו שאם הדברים הרעים שלי יוצאים איתו אז משהו קצת לא בסדר, לא? גירושים לא באים אצלי בחשבון,במיוחד לא עם תינוקת,ולא בגיל צעיר (אני 24 הוא 27).. אני אוהבת אותו, אני יודעת שהוא מטורף עליי אבל נראה לי שאנחנו פשוט לא מתאימים! אם הייתי טובה כ"כ ותמימה כמוהו,הכל היה מושלם!אפילו אתמול,בשיא הריב, הדלת של הארון היתה פתוחה והוא אומר לי "תיזהרי על הראש" כאילו-מה?אנחנו לא רבים? מיותר לציין,שכמעט ואין סקס מרוב כל המריבות..(אולי 4 פעמים בחודש..) הבעיה אצלי,נכון? תודה לכל מי שהגיע עד לכאן,וגם אם אף אחד לא קורא את השורות הללו לפחות הוצאתי הכל ואני יכולה לקחת אויר למריבה הבאה.. אני אשמח לתגובות עינב.
מזהירה מראש-זה ארוך...תודה למי שיחזיק מעמד.. אז ככה,באפריל אנחנו נשואים שנתיים.לפני 9 חודשים נולדה לנו תינוקת מדהימה ואנחנו חולים לה על הטוסיק!לפני שאני מתחילה להתלונן ולהתבכיין, אני חייבת להגיד שאני לא מאשימה את בעלי במצב שלנו..להפך, הוא הבעל שכל אחת היתה רוצה-הוא אוהב,מפרגן,אבא מקסים,עוזר בעבודות הבית ובכל מה שאני מבקשת והוא מעולה במיטה. הבעיה היא שיש ימים שאני לא מסוגלת לסבול אותו.כמובן שהכל התחיל מאז הלידה. מאז הלידה,אני לא מצליחה להבין מה אני מרגישה אליו ולמה אני מתנהגת אליו ככה. כתבתי לו מכתב בסגנון "האהבה שלי אליך מתגמדת לעומת האהבה שלי אל התינוקת וזה מפחיד אותי לפעמים אבל עכשיו אני מבינה שאני מרגישה כלפיה מה שאמא אמורה להרגיש את הילדים שלה ואלייך אני מרגישה מה שאישה צריכה להרגיש אל הגבר שלה" ובאמת זה מה שאני מרגישה אני בטוחה שאני אוהבת אותו עדיין,הוא מושך אותי בלי שום ספק אבל אולי מרוב שהוא טוב ותמים זה משגע אותי לפעמים.אז אתמול הוא קרא את המכתב והיה סבבה אבל כמה שעות לאחר מכן רבנו שוב. הוא אמר לי שאני קריזיונרית ואני אמרתי לו שהוא טמבל.השאלות שלו והאי-חשיבה שלו על דברים משגעים אותי ולפעמים אני חושבת שהוא באמת טמבל..(למרות שזה לא נכון,הוא מאוד חכם) כאילו-זה כמו הקטנות ראש כאלה אבל זה לא. זה פשוט הוא שלא חושב!אני יודעת שרוב הגברים ככה אבל אצלו זה בהגזמה, כל הזמן שוכח דברים הכל אני אומרת לו "מפעילה אותו" כל הזמן. והכי קטע שבלימודים(אנחנו עדיין סטודנטים)ובעבודה הוא הכי מגדיל ראש!וכמובן שבגלל שאני "תפסתי" את התפקיד של ההגדלת ראש אז סבבה לו!ויש מלא דברים שבכוח אני מקטינה ראש כדי לראות מתי הוא יתעורר ויעשה אותם.. אני חייבת לציין שאם תשאלו את המשפחה שלי ואת החברים שלי מהעבודה והלימודים הדבר האחרון שהם יגידו זה שאני קריזינורית(הם אפילו לא יחשבו על זה)רק אתמול אחותי אמרה לי שהיא מעריצה את השמחת חיים שלי והמרץ שלי אז למה איתו יוצאות לי כל הקריזות שלי עליו?! אמרתי לו שאם הדברים הרעים שלי יוצאים איתו אז משהו קצת לא בסדר, לא? גירושים לא באים אצלי בחשבון,במיוחד לא עם תינוקת,ולא בגיל צעיר (אני 24 הוא 27).. אני אוהבת אותו, אני יודעת שהוא מטורף עליי אבל נראה לי שאנחנו פשוט לא מתאימים! אם הייתי טובה כ"כ ותמימה כמוהו,הכל היה מושלם!אפילו אתמול,בשיא הריב, הדלת של הארון היתה פתוחה והוא אומר לי "תיזהרי על הראש" כאילו-מה?אנחנו לא רבים? מיותר לציין,שכמעט ואין סקס מרוב כל המריבות..(אולי 4 פעמים בחודש..) הבעיה אצלי,נכון? תודה לכל מי שהגיע עד לכאן,וגם אם אף אחד לא קורא את השורות הללו לפחות הוצאתי הכל ואני יכולה לקחת אויר למריבה הבאה.. אני אשמח לתגובות עינב.
