היי לכולם...

[אמא של אושר]

היי לכולם...

ברצוני לשאול שאלה שדי מטרידה אותי.. הילדה שלי תהיה בת ארבע בעוד 4 חודשים ורציתי לדעת האם ילד בגיל הזה בד"כ אמור "לשבת על הטוסיק" ולעבוד, או שילדים בגיל הזה מאבדים סבלנות מהר. גם הגננת שלה טוענת שהיא כל הזמן מתעסקת בכל דבר ולא מרוכזת. היום למשל ישבתי לעבוד איתה על גדלים, גבוה/נמוך, צר/רחב, אותיות מס´ וכו´ ושמתי לב שהיא איננה יושבת בשקט, חייבת להתעסק עם משהו, כל הזמן לזוז. גם כאשר היא לא עובדת היא חייבת לגעת בהכל... נדמה כאילו שהיא לא רגועה, גם כשהיא צופה בטלוויזיה היא לא יושבת לצפות בקלטת עד הסוף, אלא מקפצת מדבר לדבר (ומספה לספה

) האם זה נורמלי? או שאני סתם פרנואידית....???

 

[דליה.ד]

שלום אמא של אושר,

לא, את ממש לא פראנואידית ומצד שני אלו סימנים שיש להתיחס אליהם. ואני מברכת אותך על שאת קשובה בכל הנוגע לבתך הקטנה! זה נכון שבגיל הרך ילדים מאבדים סבלנות מהר, אך בגיל 4 אפשר לצפות מילד/ה שיוכלו להתרכז למספר דקות בפעילות אחת ללא הסח דעת. גם ההתנהגות הקופצנית לעתים מצביעה על ילד/ה אנרגטי/ת או לחילופין על פעילות יתר. אשאל עוד מספר שאלות, אם תסכימי לענות: האם הילדה מרבה לדבר ולפטפט? האם הילדה נמנעת מפעילות גראפית או סדנאית? האם הילדה בזמן הקשבה לסיפור מהתחלה ועד הסוף מרבה להתנועע, לדבר, להחליף תנוחה ולשאול שאלות? אם ענית "כן" על השאלות, אני ממליצה לפנות לאבחון התפתחותי. ניתן לעשות אבחון כזה בכל קופ"ח או מרכז רפואי חינם. ניתן לעשדות זאת גם על ידי הפניה מהפסיכולוגית של הגן ובאמצעות השפ"ח המקומי. את מוזמנת לפורום "adhd לקויות וזכויות" לשאול, להשמיע ולהתייעץ. שם יש הגם הורים לילדים צעירים המתמודדים עם השאלות שאת העלית.

 

[מירי,]

ואולי (רק אולי) - משעמם לה???

אולי היא לא היצליחה למצוא פעילות שמעניינת אותה ומרתקת אותה? אולי צריך למצוא מה כן יעניין אותה , מן הסתם אולי אז היא תוכל כן לשבת לאורך זמן.. אני לא טוענת לרגע שאין לבדוק גם מכיוונים אחרים - מה גם שאני לא מכרה את בעיות הקשב והריכוז, אבל... אולי פשוט צריך למצוא פעילויות שמענינות אותה.

 

[דליה.ד]

נכון מאוד מירי ולכן, אולי רק בגלל

זה שווה לבדוק לעומק! הרי אם אין בעיה...אז זה יעלה באבחון. אי אפשר לעשות אבחון דרך המחשב, ואני מאוד מאמינה בתחושות הבטן של אמהות בכלל ואמא של אושר בפרט. דרך אגב: במאמרי הפורום כאן, יש מספר מאמרים מעולים הנוגעים לאיתור הפרעות קשב וריכוז (וכן ליקויות למידה) בגיל הרך. אני אישית, הדפסתי ונתתי לגננת בגן של בני. היא הייתה אסירת תודה וכעבור כמה ימים אמרה לי שזה נתן לה כמה כיוונים חדשים בנוגע למספר ילדים. היום היא יודעת לשים לב לסימנים כאלה ואחרים ולהפנות את ההורים לאן שצריך.

 

[דליה.ד]

נכון מאוד מירי ולכן, אולי רק בגלל

זה שווה לבדוק לעומק! הרי אם אין בעיה...אז זה יעלה באבחון. אי אפשר לעשות אבחון דרך המחשב, ואני מאוד מאמינה בתחושות הבטן של אמהות בכלל ואמא של אושר בפרט. דרך אגב: במאמרי הפורום כאן, יש מספר מאמרים מעולים הנוגעים לאיתור הפרעות קשב וריכוז (וכן ליקויות למידה) בגיל הרך. אני אישית, הדפסתי ונתתי לגננת בגן של בני. היא הייתה אסירת תודה וכעבור כמה ימים אמרה לי שזה נתן לה כמה כיוונים חדשים בנוגע למספר ילדים. היום היא יודעת לשים לב לסימנים כאלה ואחרים ולהפנות את ההורים לאן שצריך.

 

[כרמית מ.]

התשובה שלי לשתיים מבין שלוש

השאלות הנוספות היא כן, ואני בטוחה שלילדים שלי אין קשיי ריכוז (להיפך, לפעמים הם מפתיעים אותי ביכולת הריכוז שלהם - שניהם). הם מרבים מאד לדבר ולפטפט, ועושים זאת גם בזמן הקשבה לסיפור - שואלים מה זו המילה הזו, ולמה הוא עשה כך, למה היא מרגישה כך? שאלות רלוונטיות או לפעמים קטע (לפעמים מילה) בסיפור מעלה להם הקשרים אחרים, חוויות משלהם. (זה לא אומר שלא לפקוח עין, אבל השאלות לא בהכרח מעידות על בעיה). ולגבי הילדה הלא-רגועה - האם חוסר השקט מופיע רק כש"עובדים" על משהו? מה קורה בזמן משחק חופשי, יזום על ידה? אני חושבת שזה המדד העיקרי ליכולת הריכוז: כאשר היא בוחרת לעשות משהו (בתקווה שזה לא מתוך נסיון לרצות את המבוגרים ולעסוק במשהו).

 

[החתולה השחורה]

הקפידי על תנוחת הישיבה:

1. טוסיק אחורה ככל הניתן. 2. הכסא קרוב לשולחן. 3. כפות הרגליים, כולל העקב, על הרצפה. בד"כ גם הרהיטים שמיועדים לילדים אינם מתאימים בדיוק. אני שמה תבנית של 12 ביצים (ריקה כמובן

)מתחת לכפות הרגליים. זה עושה פלאים.

 

[החתולה השחורה]

צ"ל 18 ביצים.

 

[כרמית מ.]

נדמה לי שעדיף בכלל לא לשבת על כסא

מרבית הפעילויות מתבצעות אצלנו על הרצפה (אני מתארת לעצמי שבבית עם אחים קטנים זו יותר בעיה). למיטב ידיעתי, כדאי לצמצם את הישיבה על כסאות, כיוון שהיא מעודדת גב כפוף, והיא לא טבעית לגוף לשהות ארוכה. בכל מקרה (לא מתוך כוונה מרובה) לנו הרבה יותר נוח במגוון תנוחות על הרצפה (ישיבה מזרחית, צידית, "ישיבת זן" וכו´), וכך אנחנו משחקים, משחקי דמיון כמו גם הרכבות ומשחקי "שולחן".

 

[נעה גל]

אני מסכימה עם דליה לגבי האינטואיציה

שלך. אם יש לך הרגשה (אפילו סמויה) שיכול להיות שמשהו לא בסדר - לכי על אבחון. אם את מרגישה שהכל בסדר, ורק מאז שהגננת העירה את תשומת לבך הדברים מפריעים לך, אולי כדאי לחכות קצת. יש ילדים שחלים אצלם שינויים מפליגים תוך מספר חודשים.

 

[vered4]

אני אתן לך לדוגמא את

האחינית שלי, בת שלוש וחצי, ילדה מאוד אנרגטית, בולעת עולם ומלואו, היא גם מאוד איניליגנטית ועושה דברים ברמה גבוהה. אז מצד אחד היא עושה המון ורצה וקופצת, ומצד שני היא כנראה רוצה הרבה. מבחינת ריכוז , היא כן יכולה לשבת ולהרכיב פאזל, אבל הכל יחסית מהר, ועוברת לדבר הבא. השאלה היא, האם הילדה שלך פשוט לא עומדת בסטנדרטים של הגננת, שמעדיפה ילדה שקטה ונוחה, וגם איך היא מגיבה באמת לדברים שמענינים אותה. האם היא יכולה לשבת לשמוע סיפור, לראות תוכנית שהיא אוהבת בטלויזיה.

 

[דליה.ד]

לגבי מחשב וטלויזיה

ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, מסוגלים דווקא בפעילות עם המחשב והטלויזיה להפגין קשב רב ולהתמיד לאורך זמן, כך שזה לא מדד לבעיה. ליתר בטחון אכן שווה שהגננת תעשה תצפית על הילדה. יש גם שאלון (שאלון "קונורס" שבודק מדדים שונים של התנהגות לא קשובה) שהגמננת יכולה למלא ולתת לפסיכולוגית בגן להתרשם. ושוב אני טוענת שאם אין בעיה, האבחון לא ימציא אותה, ואם יש...הגילוי המוקדם בגיל רך ככל האפשר מחולל פלאים! דרך אגב! הרוב המכריע של ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז הם ילדים בעלי אינטילגנציה גבוהה במיוחד, מוח יצירתי בצורה מדהימה וכושר חשיבה מקורית! אין קשר בין קשיים כאלה לאינטיליגנציה. הפרעת קשב וריכוז היא הפרעה התנהגותית והמדדים לקביעתה הם התנהגותיים.

 

[vered4]

אני לא נגד אבחון

ובהחלט בעד גיבוי תחושת האמא. בנוסף חשוב לדעתי, איך האמא מתרשמת מהגננת, ואם היא סומכת על הגישה שלה.

 

[עירית ל]

אם הרב המכריע של ילדים בעלי

הפרעת קשב וריכוז הם ילדים בעלי אינטילגנציה גבוהה במיוחד, אז יש קשר בין קשיים כאלה לאינטיליגנציה, קשר הפוך. זה בדוק מה שאת אומרת? כי אם כן, אז אפשר לחשוב בכל מיני כיוונים מעניינים להסבר הווצרות הקשיים.

 

[נעה גל]

אני מצאתי קשר כזה (לא מדעי כמובן)

הרבה מהאנשים המוגדרים "מחוננים" או אפילו "גאונים" (היה לי הכבוד להכיר 2 כאלה) הם בעלי סוגים שונים של לקויות למידה (ה"דיס"-ים למינהם). אבל לא ראיתי שיש קשר הפוך - כלומר, הרבה לקויי למידה ובעלי הפרעות קשב הם מחוננים או גאונים. אני חושבת שדליה נסתה לומר, ובצדק, שאין קשר בין היכולות השכליות לבין לקות למידה או הפרעות קשב, אני משערת שההתפלגות של היכולות השיכליות שלהם היא כמו באוכלוסיה - יש חכמים ויש חכמים יותר. המאמר מן הילדות הרכה - ליקויי למידה בגיל הגן / ד``ר נויה ספקטור מסביר את זה היטב.

 

[אפרתש]

סטטיסטיקה לא מדעית - אין קשר

הכרתי כמה וכמה כאלה המוגדרים "מחוננים". והסטטיסטיקה שלי - שניים מכל 40 הוא דיסלקטי. כל האחרים - לא שום "דיס". זה לא כדי לומר שהסטטיסטיקה שלי יותר נכונה משל נועה, אצל שתינו, כנראה, מדובר בנתונים מקריים ולאו דווקא מייצגים. יתכן ובין ה"גאונים", יש יותר "דיס"ים. (אלברט איינשטין וחבריו). בכל מקרה, בעניינים מעין זה, הסטטיסטיקה מעניינת כקוריוז, ואינה יכולה להוות בסיס לקבל החלטות. אם נראה שלילד יש ליקויי קשב - כדאי לעזור לו, ולא לבנות על זה שפתאום יפרל שם איינשטין קטן.

 

[עירית ל]

לאו דווקא

אני לא רוצה להעמיק בויכוח כי הוא תיאורטי לחלוטין כל עוד אין סטטיסטיקות מוכחות. אבל נניח שיש, אז זה כן יכול להוות בסיס להחלטות. למשל עולה בזכרוני הויכוח עם יונת על שכיחות לקויות הלמידה במסגרות אלטרנטיביות בכלל וחינוך ביתי בפרט. אם אכן לקויות למידה מאפיינות ילדים בעלי אינטיליגנציה גבוהה במיוחד, הרי שזה יכול לספק אי אלו הסברים למה הן באות לידי ביטוי במערכת החינוך הקונבנציונלית: משעמם לילדים החכמים במיוחד, הם שקועים במחשבות אחרות מהחומר הנלמד וכו´.

 

[נעה גל]

לקויות למידה מגיעות לידי ביטוי

במסגרות קונבנציונליות בגלל שהיא זו שמלכתחילה הגדירה אותם. למערכת הקונבנציונלית "אין סבלנות" לילדים יחסית לחינוך ביתי, ולכן, לדעתי, המקרים מתגלים שם. חוץ מזה, אני לא יודעת על איזה נתונים התבססה יונת, אבל, בארץ, לדוגמא, האוכלוסיה המחנכת בבית לא יכולה להוות מדגם מייצג. הנה עוד רעיון פרוע (והפעם מהכיוון ההפוך) - אדם שיש לו הפרעות קשב ולקות למידה צריך למצוא לעצמו פתרונות אחרים ל"השגת המידע" (ולא משנה אם הוא פיזי, תחושתי, שמיעתי, ורבלי וכו´) כשהמוח עסוק כל הזמן במציאת פתרונות לא מקובלים - הוא מתפתח והופך יצירתי.

 

[אמא של אושר]

תודה לכולם על התגובות..

אז ככה, אחרי שקראתי את התגובות שלכן, אני מסתכלת על הענין קצת אחרת. וגם מנסה לבחון אותה בכל מיני סיטואציות. למשל, אתמול היינו בהצגה שמאוד עניינה אותה ולמרבה הפלא כל ההצגה היא ישבה וצפתה ללא כל תזוזה....(שזה באמת מפליא כי היא תמיד מחפשת אותי

) לעומת זאת, לפני שבועיים הייתי איתה בתיאטרון בובות ושם (למרות שלדעתי היה תיאטרון מעולה!) היא לא הפסיקה לזוז ולצאת מהמקום.. אבל,,,,,לפני שבועיים (וכן אולי אני גולשת ואולי לא) היא עדיין היתה עם הכפתורים באוזנים (עברה ניתוח לפני שנה וחצי), אז אולי ואני חוזרת רק אולי, זה גם חלק מהעניין, שאולי פשוט היה קשה לה לשמוע???

שאלה פה מישהי לגבי הגננת, אם אני סומכת על כושר השיפוט שלה ואם הגננת "אוהבת" ילדים שיושבים יותר,,,אז התשובה היא שלא,,אני לא בדיוק סומכת עליה. ובשיחה עם הורים בגן התברר שאני לא היחידה. אז עדיין אני חושבת שהיא גננת טובה, אבל לא כ"כ סומכת על כושר השיפוט שלה. הילדה מאוד נבונה ועושה הרבה דברים שמעבר לגילה ולא ציינתי זאת, אך היא נמצאת בגן בכיתה של ילדים גדולים יותר מגילה בערך בחצי שנה עד שנה, שלדעתי זה הפרש משמעותי בגילים האלו... לקחתי לתשומת ליבי את כל הנאמר לעיל... תודה לכולכן...ומקווה שלא יצאה לי הודעה מבולבלת מדי..