היי לכולם....

[אורטלוששש28]

היי לכולם....../images/Emo7.gif

שלום לכולם היום קרה לי התקף קטן ונישארתי בבית כי אני עובדת במקום מסודר..וחשוב היה לי להישאר בבית בכדי שלא יראו אותי כי אני לא מסוגלת שיראו אותי הציבור האם אני צודקת...???

 

[דינה רשף]

אורטל../images/Emo24.gif

איך את מרגישה? לא הלכת לעבודה בגלל שלא הרגשת טוב או בגלל שיש לך סימנים חיצוניים? מה הציבור היה רואה? קבלי חיבוק ותרגישי טוב.

 

[אבא של אפי]

../images/Emo45.gif

 

[ע י ל י י]

אפילפסיה ו "אנשים רגילים"

למה לא ללכת לעבודה? מצופה מאיתנו "להמשיך הלאה" - "להתנהג כרגיל" "מקום מסודר" לא יודעים שאת חולת אפילפסייה? את מסתירה את העובדה הזו? מישהו מבין העובדים או המנהלים שם או קהל הציבור, אמור לקבל ביום מן הימים התקף בהפתעה שם? אשמח מאד לקבל תגובות על התהיות הללו... תרגישי טוב

 

[חייםלוי]

אני עובד במקום מסודר. בהתחלה לא

לא סיפרתי. היום כולם יודעים. אני כבר עובד במקום הזה 22 שנים. אני מתנהג רגיל. התרופות שאני לוקח כבר מזמן לא גורמות לי לתופעות לוואי. בהתחלה זה היה קשה. אם מישהו אצלנו יקבל התקף לא יקרה לו שום דבר רע מבחינת מקום העבודה.

 

[ע י ל י י]

חיים אשריך

אני הייתי מפיק עצמאי במשרד הפקות אירועים גדול בתל אביב.. איתי לעומת זאת הפסיקו את ההתקשרות כשהגעתי לעבודה כמה שעות לאחר התקף, חבול וכחול ממכה שקיבלתי משולחן או משידה שהיו באיזור הנפילה. לאחר שראו את המראה ועל ולמרות שהגעתי לעבודה שעות ספורות לאחר ההתקף, עדיין עם הכאב הראש הנוראי ועם הבילבול המוכר, זו הייתה ההתקשרות האחרונה של המשרד איתי. קיבלתי מהם את הצ'ק ואת הכספים המגיעים לי ומאז לא שמעתי מהם ולו מילה אחת. לידיעתך, זה משרד שעבדתי מולו 4 שנים פוריות, רצופות ומלאות בהצלחה באירועים הגדולים במדינה. 22 שנים, אתה עובד אולי במוסד או באירגון שקשה לפטר אותך כי יש לך קביעות (אני מניח) במגזר העיסקי, אף אחד לא עושה חשבון לכלום וגם לא לחולי האפילפסייה - פשוט מחקו אותי מרשימת הספקים שלהם. למרות שבערב/לילה ההתקף הגעתי כמו סמרטוט לעבודה, עבדתי רצוף 27 שעות, ההפקה הייתה נוצצת,ומוצלחת לכל הדעות. ובכל זאת האחרונה במסגרת המשרד הזה. כנראה שהם נבהלו לראות אותי מנופח כחול וחבול מהנפילה..(אני מניח)

 

[ענתי80]

היי אורטל ../images/Emo140.gif

אמנם כבר סיימתי מזמן את לימודיי בבתי הספר ואת שירותי בצבא, אבל גם אם היה לי פרכוס בלילה הייתי הולכת למחרת (אלא אם הרגשתי ממש לא טוב), וכך גם לעבודה. בהתחלה אולי זה קשה, אבל את צריכה להיות חזקה, לחשוב על האנשים שאוהבים אותך ויודעים על האפילפסיה, ללא כל קשר לאנשים בעבודה.

 

[מקגייוור27]

לאורטל

אני את ההתקף הראשון שלי קיבלתי בגיל 12, אחרי כיתה ו' ולפני כיתה ז'. לכן הייתי צריך לספר גם לאחות וגם למחנך, ולפחות לתלמיד אחד שידע מה לעשות עם יש לי התקף בזמן שיעור. אם היה לי התקף בבוקר(ובזמנו היו לי), פשוט לא הלכתי, מובן שסיפרתי את הסיבה, בשל המחלה לא התגייסתי, היום אני מתנדב בחנות לצילום, גם שם מודעים למצב שלי, ולא אכפת לי אם יראו אותי בזמן התקף. עד היום היו לי רק שני התקפים שם, אם היו התקפים הם היו בבוקר בבית, כך שיכולתי להודיע שאני לא מגיע. אני משתגע לשבת בבית ולא לעשות כלום. גם בתיכון היה מישהו שידע ועזר לי תמיד, ואני שומר על קשר טלפוני איתו עד היום.

 

[אבא של אפי]

אין שום צורך ללכת לעבודה יום אחרי

כפי שסיפר עילי , עדיף שלא ידעו. העדרות של יום אחד כמה פעמים בודדות בשנה, לא מהווה בעיה, ואל תעשו מזה טרגדיה.

 

[מקגייוור27]

גם זה נכון