היי כולן/ם. שתי שאלות..

[עילייוש שלי]

היי כולן/ם. שתי שאלות..

מה שלומם כולם? מצטערת שבקושי נכנסת לפה עסוקה מאד גם בעבודה וגם עם הילדים. אפיק לומד בחינוך מיוחד משולב יום וחצי (בתקווה להרחיב ליומיים) ע"י סייעת הסייעת שאיתו השנה היא בחורה צעירה, חדשה עם המון מרץ ואני מאמין. ככה שהשילוב זוכה לדחיפה אדירה מצידה. אלא מה? שהמחנכת בכיתה שהילדון משולב בה לא מרוצה מזה שהיא יושבת לה על הראש וכבר התלוננה מפני מספר פעמים, אתמול בערב היא התקשרה ואמרה שאם היא לא תרגע, היא פשוט לא רואה טעם בשילוב הזה. כמובן שאני הסברתי לה את החשיבות העצומה בקידום השילוב וכו' וכו'. מה לעשות? אני לא יודעת מה קורה בכיתה, אבל השילובב אמת מצליח והרבה נזקף לסייעת של אפיק, ומצד שני אני גם לא רוצה שהמחנכת תתרגז ותתרגז ותתרגז.. הסייעת מצידה אומרת שהיא עושה מה שהיא לנכון והמחנכת לא מפסיקה לעקם את הפרצוף. המחנכת מכירה את אפיק זוהי השנה השניה שהוא משולב בה, ושנה שעברה עם הסייעת הייתה בסדר גמור וזרמה איתה. אם יש עצות אני אשמח. שאלה שניה- בזמן האחרון, בייחוד בבית הספר בהפסקות, אפיק נעמד באמצע המרגש/כיתה/חדר ומצטט משפטים שאמרו לו לפני המון זמן. למשל בחתונה לפני כמה חודשים, שאח שלי אמר לו "אני מאוד שמח שבאת, אפיק". אפיק מוחא כפיים/ או עושה איתן תנועות מוזרות באוויר וממש מספר -הוא ניגש אליי ואמר לי: "אני מאוד שמח שבאת". בבית זה כמעט ולא קורה, ואם זה קורה זה בעיקר שאלות חוזרות ונשנות- מי אמר/מה אמר/איזה פצרוף עשיתי שהוא דיבר איתי ועוד ועוד. בבית ספר מנסים להכנס לתוך המשפטים שלו, והוא מתעלם וממשיך ברצף הדיבורים, ואם מפריעים לו יותר מידי הוא יכול לצאת מהכיתה ולחזור על המשפט הזה (עם תנועות) כמה וכמה פעמים עד שהוא נרגע. יכול להיות שזאת פשוט דרך שלו להרגע?

 

[שיראורי]

פגישה משולשת

נראה לי שפגישה של שלושתכן בה כל אחת תאמר מה מפריע לה ו/או מה היא חושבת שניתן לעשות על מנת שהשניה לא תתרגז, בפתיחות ואם כוונה טובה מראש תוכל רק לעזור. בכל אופן מאחלת שזה יפתר מהר.

 

[n o g a h]

עיליוש

לגבי השאלה הראשונה: עבודת השילוב היא מלאכה מאוד עדינה, ודורשת מעבר לעבודה עם הילד גם בניית מערכת יחסים טובה עם הצוות, שגם היא תתרום כמובן לשילוב המוצלח. לדעתי, מאוד חשוב לא להעיר למורה, לא להגיע מעמדה של מי שיודעת טוב יותר מהמורה מה נכון עבור הילד. בוודאי שלא לבקר את המורה על נושאים הקשורים לאופן בו היא מלמדת. נראה לי שחשוב להחמיא לה מדי פעם, כמובן לא באופן מוגזם ומלאכותי, אך באופן ענייני שמתקשר לדברים ספציפיים שעשתה. חשוב לשתף את המחנכת במה שקורה לילד במידה והסייעת עובדת איתכם גם בבית ויש לה תמונה רחבה יותר, וכן לשאול אותה, להתייעץ איתה, לתת לה הרגשה שיש לה הרבה מה לתרום לסייעת, לחשוב יחד איתה, ולא לבוא מעמדה של יודעת כל. נראה לי שגם חשוב לקיים פגישה בין הסייעת, המורה, המנהלת, ההורים, מחנכת הכתה הקטנה ואם יש מנחת שילוב, ויחד לחשוב על הדרכים המתאימות ביותר לאפיק לשילוב. בבית סיפרה של ביתי גם כן קשה לחלק מצוות המורים להבין את תפקיד הסייעות, אך אחרי עבודה מרובה של הסבר, שיתוף, מתן הרגשה שאין כל כוונה לשפוט את המורה על דרך עבודתו, ומתן חיזוקים למורים על שיתוף הפעולה מצידם, אכן שיתוף הפעולה מאוד השתפר ויש קבלה הרבה יותר טובה של הסייעות.