היי כולם...

[תל-אביבית]

היי כולם...

נעים מאוד, שמי עדי! משום מה, תמיד כשאני רואה פורום שקשור באוכל, זה תמיד מושך אותי.. כן, כן, גם אני - כמו רובכם כאן, סובלת מבעיות אכילה. צ`מעו, אני ``כולה`` בת 15, וכבר הספקתי להיות שמנה (מאוד!!!!!!!!!), אחרי זה הדרדרתי לאנורקסיה (התקופה הכי נוראית בחיים שלי!) ועכשיו- עכשיו... עכשיו... איך אני אסביר את זה? הגובה שלי הוא 1.69 (כן, כן! לא 1.70, אלא 1.69!) ואני שוקלת 55. לא יודעת למה, אבל תמיד (!!!) יש לי תחושה שאני נראית שמנה! בחורף - שקלתי 59, הרגשתי ממש חרא עם עצמי (הייתי מלאונת, פחות או יותר) ואז - כשהגיע הקיץ - החלטתי שאני חייבת, פשוט חייבת דיאטה, אז הורדתי 4 קילו. לא רע, אה? כן, אני יודעת, אבל אז... כלומר: עכשיו... עכשיו בא לי להוריד עוד, אבל אני פוחדת להדרדר שוב לאנורקסיה!!! ומצד שני, אני פוחדת שאם לא ארד, אני יותר מדי קרובה ל-59 ק``ג (דבר שבשבילי נחשב לא טוב, כי הרגשתי ממש לא טוב עם עצמי כששקלתי 59!)... אנ`לא יודעת אם מישהו מסוגל להבין אותי, אני רק יודעת שאני בעצמי לא מבינה את מה שמתחולל בי... בכל הנוגע למשקל - אני תמיד נהיית... אובססיבית!!!!!!!!!!! וזה כ``כ מעצבן אותי... אתם חושבים שכדאי לי ללכת לטיפול...? כי אני, אישית, חושבת שאני אוכל להתמודד עם זה לבד, אבל עם קצת תמיכה... מה כדאי לעשות? help me!!! אוהבת, עדי התל-אביבית

 

[הרזיה]

עצה לתל אביבית

עליך לעשות דיאטה שתתאים לך ותרצה אותך.אין סיבה שתהיה אובססבית לגבי משקלך,זה עניין של תזונה נכונה.יש לי דיאטה להציע לך שתתאים לך ותתן לך הרגשה טובה עם עצמך.אם את מעוניינת,צרי קשר.

 

[תל-אביבית]

רגע, אבל שאלה...

לפי הטבלאות (לא שאני הכי מאמינה בהן, אבל זה כבר סיפור אחר!) אני צריכה לרזות...? ומה קורה אם הטבלה אומרת משהו אחד, אך אני מרגישה משהו אחר ברגע שאני מסתכלת במראה? תודה מראש עדי התל-אביבית

 

[ניב נחמיאס]

כמה מילים על הטבלאות

תבדקי האם את מסתכלת על טבלאות לגילך או לבוגרים. הטבלאות מבוססות על נתונים רבים מאוד וכל פעם בודקים אותם מחדש. פרט לכך המשקל שלך הוא תקין. אין שום הכרח בריאותי שתרזי. יש לך היסטוריה של הפרעות אכילה ולכן כדאי להתיעץ עם דיאטן/ית המתמחה בילדים ונוער או להתיעץ עם אחד מהמקומות לטיפול בהפרעות אכילה הכולל צוות רב מקצועי לפני שאת מתחילה בדיאטה כלשהי. ההצעה המפתה שהוצעה לך על ידי ``הרזיה`` היא להרבלייף- היעוץ הוא לא איש מקצוע אלא על ידי איש מכירות.

 

[הרזיה]

תשובה לתל אביבית

הטבלאות מראות את המשקל הממוצא באופן כללי ולא אישי לכל אחד,לכן הטבלאות לא תמיד צודקות אלא הנסיון וההרגשה האישית.

 

[Dazed And Confused]

היי עדי

אני רוצה להגיד לך שאני לגמרי מבינה אותך.. אני בת 16,וגם אני הגעתי למצב של אנורקסיה,פעמיים(כן,כן-פעמיים..) בחיים שלי לא הייתי שמנה,תמיד הייתי רזה,אבל בכל זאת אני תמיד חשבתי שאני צריכה לרזות עוד,תמיד חשבתי ש``אני לא רזה מספיק``...וכשהסתכלתי במראה משום מה חשבתי שאני שמנה,בעוד שההורים שלי וכל החברים שלי לא ראו עליי שום שומן,והאמת היה שהיתי פשוט עור ועצמות....ואני כמוך הייתי נורא אובססיבית לגבי המשקל שלי ואיך שאני נראית...,אני מבינה בדיוק מה עובר עלייך... ובקשר לטבלאות,זאת באמת רק סטטיסטיקה..וזה מתאים רק לחלק מהאנשים,את צריכה לשקול לפי המצב הגופני שלך... אבל לפי הגובה והמשקל שלך את לא צריכה לרדת עוד... ו...תראי בקשר לטיפול,אני לא יודעת מה להגיד לך,כי אני ממש אנטי בקשר לדברים כאלה,גם אותי רצו לקחת לטיפול בבית חולים,אבל לא רציתי,ואכן הסתדרתי בעצמי פחות או יותר...! אז אם את חושבת שאת מסוגלת להסתדר לבד ולהבין שלא כל החיים סובבים את המשקל-וזה לא הדבר החשוב בחיים אז סבבה, אבל את לא מסוגלת לבד-אז תלכי לטיפול-זה רק יעזור. אממממ....זהו,מקווה שעזרתי לך...

 

[תל-אביבית]

צ`מעי...

קודם כל, תודה רבה... כן, עזרת לי, בעיקר בגלל שאמרת שאת מבינה אותי, דבר שמאוד חשוב לי עכשיו... את בטח גם מכירה את זה, שלא משנה כמה אנשים את אוהבת, סומכת עליהם ומעריכה אותם - הם לא יהיו מסוגלים להבין בחיים את מה שבאמת עובר עלייך... וזה מה שאני מרגישה עכשיו!!! זה די מדכא... אז רק על זה שאת מבינה אותי- תודה רבה... דבר שני... מה אני אגיד לך...? כן, בפעם הקודמת התגברתי על אנורקסיה לבד, עם תמיכה וחברים מהמשפחה (שתבינו: הייתי 1.68 ושקלתי 40...) - והיום- אני בריאה והכל... פשוט... נמאס לי להיות ``מכונת קלוריות``, מה שנקרא... נמאס לי לחשב קלוריות, להסתכל כל שניה במראה ולא לאהוב את מה שאני רואה! נמאס לי להיות החברה הכי טובה של המשקל - אבל בתוך תוכי לשנוא אותו, נמאס לי ללכת ברחוב ולהביט על בנות אחרות - ולא, לא בגלל נטיות מיניות... (לא שיש לי משהו אישי נגד הומואים ולסביות!!!)... להסתכל על הרגליים של הבנות ולקנאות, לרצות להיות הכי רזה שבעולם... לא להרשות לעצמי ``להתפרע`` בנושא של אוכל, כל הזמן רק לחשב ולדבר על זה. נמאס לי. פשוט נמאס. את אמא שלי אני נורא אוהבת, אבל כשפעם דיברתי איתה על נושא של טיפול- היא אמרה לי שלא נראה לה, עובדה שאני מצליחה כל פעם להתרומם מזה לבד. והיא צודקת. היא ממש צודקת. אבל... לא יודעת... אני ``נודדת`` בין ה``נמאס לי`` לבין זה שאני יודעת שאוכל להתגבר לבד. ואת יודעת משהו? את אמרת שפעמיים היית אנורקסית, ואני כ``כ פוחדת (אין לך מושג כמה!!!) לחזור לזה שוב... בתקופת האנורקסיה שלי - ממש הרגשתי חרא, גם עם עצמי וגם מבחינה פיזית (כל הזמן עייפה, חלשה, כאבי ראש וכו`)... ומצד שני, אני ממש ``פוחדת`` (עם כמה שזה נשמע שטותי ורדוד) להיות שמנה שוב. זה הפחד הכי גדול שלי, אני חושבת... אני יודעת שאני נשמעת נורא דפוקה, והאמת היא- אני מודה, בקטע הזה אני בהחלט דפוקה. אני מודעת לכך. לכן אנ`לא יודעת מה לעשות. הצילו!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אוהבת, ושמחה שיש מישהי שמבינה אותי עדי התל-אביבית

 

[Dazed And Confused]

היי שוב =)

נמאס לך להיות מכונת קלוריות,לחשב קלוריות ולהיות אובססיבית בכל מה שקשור לאוכל-אז את חייבת להפסיק,ואת יכולה! ואת צריכה גם להפסיק להסתכל על בנות אחרות ולהרגיש אכולת קנאה,ולרצות להיות הכי רזה שבעולם-כי העובדה היא שזה בלתי אפשרי,כי את יכולה להיות נורא רזה,אבל בכל זאת,תמיד תיהיה מישהי שיותר רזה... אם את רוצה להיות רזה -סבבה,אבל לא בשביל אנשים אחרים..! תעשי את זה רק בשביל עצמך,אז מה אם יש מישהי רזה יותר! אף אחד לא יעריך אותך פחות אם לא תיהי רזה מספיק... את חייבת להוציא את הג`וק הזה מהראש שלך! תגידי לעצמך שאת נראית טוב,ושאת רזה,וכשאת מסתכלת במראה-תאהבי את מה שאת רואה..! ואת לא דפוקה,בכלל לא,את פשוט מבולבלת... אז קחי את עצמך ביידים...ואל תתני לנושא האוכל להיות הדבר המרכזי בחיים שלך,ואל תחשבי על זה כל הזמן..,פשוט תאכלי-ותהני מהאוכל!

 

[תל-אביבית]

איזו חמודה...

תודה רבה, עשית לי הרגשה ממש טובה... אני יודעת שיהיה לי קשה להתמודד עם זה, אבל אני מרגישה מוכנה וזקוקה לכך. אעדכן אותך מה קורה איתי... ) אוהבת מאוד, ותודה רבה רבה!!!! עדי התל-אביבית