סטלה הקטנה
New member
היי כולם...
זה קרה לי. ותמיד מדברים על זה...וזה הפך לקלישאה. אבל זה קרה לי ופתאום זה דווקא נראה רציני. התאהבתי בחברה שלי. והיא סטרייטית. ממש סטרייטית. היא יפהיפיה...היא ממי. כל כך כיף להיות איתה. והיא מתה עלי. אנחנו כל כך מתאימות. וזה כל כך מתסכל. אני לא רוצה להפסיק או לשכוח אותה, אין מצב שאני אנתק איתה קשר. כל פעם שאני רואה אותה אני כל כך שמחה אבל גם נכוות קשות באותו זמן. אני מרגישה טיפשה ויותר מהכל, אני מרגישה חסרת אונים. היא מולי, היא מדברת, היא צוחקת, ואין מצב. כאילו נכנסתי לסרט נעורים פטתי. מי האמין שאני אפול לכזה דבר?? הייתי כל כך חסרת רגש כל הזמן. אף אחד לא סחף אותי להתאהבות. ודווקא כשזה קורה כבר, אז עם הבן אדם הכי לא נכון שיכול להיות. לא יודעת אם אני כותבת בציפייה לעצות. אין הרבה מה לעשות. אני יכולה ללכת להגיד לה, להשלות את עצמי שפתאום היא תגלה בעצמה איזה צד לסבי לא מוכר. אני יכולה ללכת להגיד לה ולדעת שזה לא יוביל לשום דבר חוץ מאולי ריחוק מטורף שיבוא ביננו. ואני יכולה לשמור את זה לעצמי, להיות מן קדושה מעונה ולחכות לנסיכה אחרת שתכבוש אותי. לאופציות הראשונות בחיים לא יהיה לי אומץ. אז כבר דיי ברור לי מה אני עושה. אבל זה מכביד עלי בכל זאת וכן רציתי לחלוק את זה. כמה שאני תמיד בן אדם עם גישה קלילה שגובלת באדישות לחיים, אני מרגישה עכשיו שבאמת זה לא הוגן. אהבה זה כבר נקודה רגישה. שהחיים ידפקו בי מה שהם רוצים. אבל זה? עצוב לי...
תודה על ההקשבה
זה קרה לי. ותמיד מדברים על זה...וזה הפך לקלישאה. אבל זה קרה לי ופתאום זה דווקא נראה רציני. התאהבתי בחברה שלי. והיא סטרייטית. ממש סטרייטית. היא יפהיפיה...היא ממי. כל כך כיף להיות איתה. והיא מתה עלי. אנחנו כל כך מתאימות. וזה כל כך מתסכל. אני לא רוצה להפסיק או לשכוח אותה, אין מצב שאני אנתק איתה קשר. כל פעם שאני רואה אותה אני כל כך שמחה אבל גם נכוות קשות באותו זמן. אני מרגישה טיפשה ויותר מהכל, אני מרגישה חסרת אונים. היא מולי, היא מדברת, היא צוחקת, ואין מצב. כאילו נכנסתי לסרט נעורים פטתי. מי האמין שאני אפול לכזה דבר?? הייתי כל כך חסרת רגש כל הזמן. אף אחד לא סחף אותי להתאהבות. ודווקא כשזה קורה כבר, אז עם הבן אדם הכי לא נכון שיכול להיות. לא יודעת אם אני כותבת בציפייה לעצות. אין הרבה מה לעשות. אני יכולה ללכת להגיד לה, להשלות את עצמי שפתאום היא תגלה בעצמה איזה צד לסבי לא מוכר. אני יכולה ללכת להגיד לה ולדעת שזה לא יוביל לשום דבר חוץ מאולי ריחוק מטורף שיבוא ביננו. ואני יכולה לשמור את זה לעצמי, להיות מן קדושה מעונה ולחכות לנסיכה אחרת שתכבוש אותי. לאופציות הראשונות בחיים לא יהיה לי אומץ. אז כבר דיי ברור לי מה אני עושה. אבל זה מכביד עלי בכל זאת וכן רציתי לחלוק את זה. כמה שאני תמיד בן אדם עם גישה קלילה שגובלת באדישות לחיים, אני מרגישה עכשיו שבאמת זה לא הוגן. אהבה זה כבר נקודה רגישה. שהחיים ידפקו בי מה שהם רוצים. אבל זה? עצוב לי...
