היי כולם..
זה מצחיק אבל כנראה שאני כ"כ חרד מדברים מסויימים שלמרות שאני בקבוצת פייסבוק, עוד לא כתבתי שם אפילו הודעה אחת. באופן כללי אני לא מפרסם דברים בפייסבוק למרות שאני יכול לעבור עליו שעות כל יום. תמיד מעדיף להסתתר מאחורי משהו אחר. בכל מקרה.. סתם משתף במחשבות.. למקרה שמישהו ירצה לקרוא
סה"כ אני מדמיין את עצמי כאדם חברותי, שמאד צמא לחברה ומוכן גם לעשות הרבה בשביל זה. כנראה שבפועל אני לא עושה מספיק.. לא רק זה, גם החברים שיש לי.. נראה שאני לא ממש בראש מעייניהם. אף אחד מהם כמעט לא יפנה אליי, תמיד אני זה שצריך לפנות. הם לא ידחו אותי בד"כ, ישמחו להפגש אתי, אבל משום מה זה כמעט ולא בא מהם. יש לי זוגיות אז רוב הזמן אני לא ממש בודד, אבל לפעמים כן. במיוחד כשאני רב עם בן זוג שלי, כמו היום. פשוט יצאתי להסתובב לבד בעיר, כי זה מה שרציתי לעשות בעצם כל היום אבל זה נתן לי תירוץ לעשות את זה בפועל. לא באמת רציתי להיות לבד, אבל הרגשתי שאין לי כ"כ אפוציות אחרות.. מבאס אותי שאני במקום הזה, מודע אליו שנים, מדבר עליו עם הבן זוג, עם הפסיכולוגית (כבר לא הולך אליה), קצת עם אנשים מכאן.. אבל זה לא באמת משתנה. דווקא נהניתי בסוף להסתובב לבד, אבל פתחתי לי הרגל דיי גרוע שאני מעביר את הזמן לבד יותר ויותר עם עישון, אחת הדרכים שמצאתי כדי לברוח וקצת פחות להרגיש את הבדידות או הדכאון. אבל סתם מרגיש שבסופו של יום זה מיותר ורק מזיק. בכל מקרה... חפרתי דיי הרבה וגם ערבבתי כמה דברים... אבל אם מישה בעניין של לדבר אתי על כל מיני דברים או מתחבר למה שאמרתי.. אשמח לשמוע ולדבר עם אנשים שמרגישים דומה.
זה מצחיק אבל כנראה שאני כ"כ חרד מדברים מסויימים שלמרות שאני בקבוצת פייסבוק, עוד לא כתבתי שם אפילו הודעה אחת. באופן כללי אני לא מפרסם דברים בפייסבוק למרות שאני יכול לעבור עליו שעות כל יום. תמיד מעדיף להסתתר מאחורי משהו אחר. בכל מקרה.. סתם משתף במחשבות.. למקרה שמישהו ירצה לקרוא
סה"כ אני מדמיין את עצמי כאדם חברותי, שמאד צמא לחברה ומוכן גם לעשות הרבה בשביל זה. כנראה שבפועל אני לא עושה מספיק.. לא רק זה, גם החברים שיש לי.. נראה שאני לא ממש בראש מעייניהם. אף אחד מהם כמעט לא יפנה אליי, תמיד אני זה שצריך לפנות. הם לא ידחו אותי בד"כ, ישמחו להפגש אתי, אבל משום מה זה כמעט ולא בא מהם. יש לי זוגיות אז רוב הזמן אני לא ממש בודד, אבל לפעמים כן. במיוחד כשאני רב עם בן זוג שלי, כמו היום. פשוט יצאתי להסתובב לבד בעיר, כי זה מה שרציתי לעשות בעצם כל היום אבל זה נתן לי תירוץ לעשות את זה בפועל. לא באמת רציתי להיות לבד, אבל הרגשתי שאין לי כ"כ אפוציות אחרות.. מבאס אותי שאני במקום הזה, מודע אליו שנים, מדבר עליו עם הבן זוג, עם הפסיכולוגית (כבר לא הולך אליה), קצת עם אנשים מכאן.. אבל זה לא באמת משתנה. דווקא נהניתי בסוף להסתובב לבד, אבל פתחתי לי הרגל דיי גרוע שאני מעביר את הזמן לבד יותר ויותר עם עישון, אחת הדרכים שמצאתי כדי לברוח וקצת פחות להרגיש את הבדידות או הדכאון. אבל סתם מרגיש שבסופו של יום זה מיותר ורק מזיק. בכל מקרה... חפרתי דיי הרבה וגם ערבבתי כמה דברים... אבל אם מישה בעניין של לדבר אתי על כל מיני דברים או מתחבר למה שאמרתי.. אשמח לשמוע ולדבר עם אנשים שמרגישים דומה.