אני מניחה שכמו שהייתי מסתדרת
אם לבתי היה בן זוג שאינו יהודי. או כמו שהורי הסתדרו אם המצב, כשלי (בגיל 18) היה חבר לא יהודי. באופו אישי לגמרי, בעיני אין לזה משמעות. הדת היא לא מה שיגרום לבני\בתי אושר ואני מקווה שהיא לא מה שיגרום להם להחלטה לגבי זוגיות. הייתי רוצה לקוות שמה שהם יחליטו יהיה מותנה באופי של האדם מולם ולא בדתו. אבל זו אני, כל אחד חי באמונתו, לא?