היי, יש לי שאלה

[לימון מוסיפה המון]

היי, יש לי שאלה

אני דיי חדשה בפורום..נכנסת , אך לא כותבת. לא חדשה מבחינת השכול (אבא שלי נפל ביוה"כ) ואא שלי נפטרה לפניי כמעט 4 שנים . אני כותבת כאן, כי אני חייבת להבין מה עושים עם התחושות שלי. לדעת אם משהו לא בסדר אצלי... בגדול הכל בסדר. אומנם אין לי הורים ותחושת הלבד בעולם היא חלק מהותי מאישיותי, אך יחד עם זה יש לי דודים (אחד מכל צד) שאני בקשר טוב איתם. מה שמציק לי זו התחושה לגביי דודה שלי, שאני אוהבת אותה שלא תבינו לא נכון. אבל בתקופה האחרונה..פחות או יותר מראש השנה, אני ממש מתחמקת מלראות אותה. אני מרגישה ממש צורך שהיא לא תתקיים בחיי. דיי ברור שהיא נעלבת מזה ( מה גם שאני ואחותי זה כל מה שנשאר לה מאחותה). אם פעם הקשר שלי ושלה היה טוב יותר מהקשר שלה עם אחותי, אז היום היא מתקשרת כדיי לספר לי שהיא נפגשה עם אחותי...אבל לי אין כוח למפגשים האלה. הם כבדים עליי. הם עושים לי רע. אני יוצאת מהם מתוסכלת, גם אם לא קורה בהם שום דבר רע. אני ממש סובלת. מה עושים? אני מרגישה שאני כל כך רעה כלפיה...

 

[BooBee]

היי לימון

העצה בשליפה שאני יכולה לתת לך היא קודם כל לברר מה קרה שם בסביבות ראש השנה שגורם לך להתייחס אליה ככה. זה מאוד חשוב שתבררי את העניין המהותי הזה ואז תוכלו להחליט מה את עושה עם זה - משלימה איתה, מתנצלת, או מה שזה לא יהיה. למה פתאום המפגשים האלה כבדים לך ואיך קרה שהקשר שלכן התפורר בצורה כזו קיצונית? זה מה שחשוב שתבררי עבור עצמך. שבת שלום, רויטל.

 

[לימון מוסיפה המון]

היי BooBee ,

מה שקרה הוא שלפניי ראש השנה הבת שלה התחתנה ( אני לא נשואה עדיין וגם אין לי חבר כרגע), ולפניי החתונה שלה היתה לנו שיחה מוזרה שבה היא סיפרה לי שזה שאמא שלי לא תהיה בחתונה של הבת שלה נראה לה יותר נוראי מזה שאמא שלי לא תהיה בחתונה שלי..אני הייתי בהלם טוטאלי.כולה דודה של הכלה..דודה חשובה מאוד, אך עדיין דודה. אני זאת שאצטרך למצוא לי מלווים דמויי הורים..כמובן שמעולם לא חזרנו לדבר על זה. מלבד זה, אני בתקופה אישית לא הכי טובה, שמנתי מאוד לאחרונה ולעומת זאת דודה שלי ובעלה רזו..והם מטיפים יום ולילה בנושא..מה שמעיק עליי מאוד. כמובן שגם השקם וערב מדברים על..נו יש לך מישהו..שאת זה הצלחתי להרגיע אותם מלשאול בהסבר שכשיהיה מישהו משמעותי אני אעדכן אותם..אז מאז יש בעיקר מבטי עגל מזוגגים לעברי... כמובן שהס מלהזכיר שאני עוברת עם עצמי תקופה לא טובה, וכל מה שאני רוצה זה שקט לעצמי, ושיעזבו אותי במנוחה. אבל אנחנו משפחה פולניה עם גישה שמרנית לחיים של "צריכים לעשות כמו כולם", כך שהשפיטה הענקית שלהם וחוסר היכולת לקבל חשיבה קצת אחרת... למשל, סיפרתי לה עוד כשאמא שלי נלחמה בסרטן שאני בטיפול..מצד אחד היתה כמיהה גם ללכת , מצד שני היתה ירידה על אישיותי ועל רגישות היתר שלי, בצורך שלי בטיפול...אז תקופה מסויימת יכולתי לשים את הדברים בצד. עכשיו מאוד קשה שלי...ויחד עם זה יסוריי המצפון של אי נתינת "הכבוד שצריך לתת" אוכלים אותי...

 

[tutida]

היי

זו רק השערה שלי, אבל נשמע שלא רק עליך עוברת תקופה קשה, ההתנהגות המוזרה של דודתך נראית קשורה לעצב והאחריות שהיא מרגישה כי אימך איננה בחיים, השמחה של החתונה של בת דודתך, בוודאי שזורה עצב, אשמה ופחד שמא אינה עושה מספיק למענך ולמען אחותך. דבר נוסף, את מציינת שהיא לא קיבלה בהבנה את זה שאת בטיפול כשאימך הייתה חולה, ושיש עוד מקרים של שפיטה ערכית שונה משלך. כנראה שאתן חושבות בדרך אחרת ואולי היא לא האדם הנכון לשתף אותה בדברים שאת יודעת שהיא "תתנגד" ערכית. לא בגלל משהו שאת עושה, אלא בגלל שזה חלק מאישיותה. אולי כדאי לך להתמקד בלעזור לעצמך להבין למה את מרגישה עכשיו רע, ואיזה דברים יכולים לשמח אותך ולעודד. כשתאזרי קצת כוח, תפתחי שיחה כנה עם דודתך, תשאלי אותה מה היא מרגישה, תגידי לה כמה היה לך מוזר מה שאמרה על חסרונה של אימך בחתונת בתה. אבל לדעתי לא בהתגוננות אלא רק בשאלות, לתת לה להביע את מה שהיא מרגישה, כי זה בטח מה שמניע אותה להתנהג כך. בכל מקרה, מקווה שתתהפך לך ההרגשה להרגשה טובה יותר בקרוב.

 

[לימון מוסיפה המון]

tutida

את כל כך צודקת. כן לדודה שלי היה מאוד קשה לעבור את החתונה של ביתה, בת-דודתי כשאמא שלי לא לידה. זה לא שייך לתחושת אי- עשייה למעני ולמען אחותי, ממש לא. דודה שלי היא אישה מאוד שמרנית, אני עדיין מופתעת כל פעם מחדש עד כמה... ולא אני ממש לא חולקת איתה תחושות וכו' שלי..אחרי השיחה על הפסיכולוגית , הבנתי שיש לה גבולות מאוד ברורים של " מה יגידו.." דוגמא שאותי מאוד הצחיקה..לפניי שאחותי התחתנה היא נכנסה להריון..ודודה שלי כמעט והתפלצה מהרעיון...ממש בושה.. מה שקשה לי זה לא האישיות של דודה שלי, אותה אני כבר מכירה ואת הגבולות שלה. רק שבגלל זה אני ממש לא מסוגלת להזמין אותה אליי הביתה (היא היתה פה פעם אחת..ביום שבו עברתי דירה...(לפניי יותר מ 8 חודשים) וכבר היא הסבירה לי איפה מלוכלך..ואיפה צריך ככה וככה. ו- 8 חודשים היא רק שואלת כל הזמן..מתי היא תקבל הזמנה ואני רק מתחמקת. אני ממש בלחץ מהתגובה שלה. מה שברור בקשר שלנו..זה שהיא מבקרת, או לפי האמירה שלה..מאירה את עייני. וכמובן בתגובה אני צריכה להודות לה אין ספור פעמים (היא עושה זאת למעני).ואוי ואבוי אם יש לי משהו להעיר לה, או אז אני מדברת שטויות. למזלי אני ואחותי יכולות לחלוק את דעתנו אחת עם השנייה ואנחנו תמימות דעים בעיניין.אבל הלחץ שלי מפניי ההערות שלה..אוף איזה לחץ..(אחותי לעומתי מצליחה פשוט לא להתייחס אליהם, אני לצערי לא) וואי, אני יכולה לכתוב עוד הרבה..אני ממש נשפכת פה...אני אעצור פה..נראה לי שקצת הרבה הגזמתי. מקווה שהסברתי. בכל מקרה תודה על התגובות המחממות.

 

[tutida]

...לימון מוסיפה המון

מצטערת שלא חזרתי קודם, היתה לי בעיה עם האינטרנט. אני עדיין חושבת ששוה לברר עם דודתך מה היא מרגישה ביחס אליך. זה נשמע כאילו היא "עובדת" קשה בנסיון להיות הדודה החכמה והעוזרת, וחבל שהיא מפספסת אותך. אולי אם תצליחו לפתוח ערוץ של קלט הדדי, וכדאי שתני לה להתחיל ולהיות הראשונה בלהשמיע, כדי שתביני מאיפה זה מגיע - בין אם מהרגשת מחוייבות עקב הנסיבות, ובין אם ממשהו שהיא חוותה ורוצה לחסוך ממך, ואולי זה משהו שהיה בינה לבין אימך והיא מעבירה אותו אליך... לא יודעת, אלה סתם השערות באויר... ואחרי שזה יעלה בשיחה תוכלי לגלגל את זה אלייך ולשתף אותה במה זה עושה לך, ...אני בטוחה שתזכרי להגיד לה את כל הדברים הטובים גם... הרבה פעמים אנשים בטוחים שמה שהם אוהבים ורוצים גם האחרים אוהבים, ואם שואלים מגלים שזה לגמרי לא מדוייק. לי נראה שזה המקרה עם דודתך, שהיא עושה לפי תפיסתה את הטוב ביותר עבורך (כפי שהיתה עושה עבור עצמה). אני מזדהה איתך לגבי הכרת הטובה, גם אני ללא שני הורים (הם מתו מסרטן לפני שנים רבות), וכשמישהו עוזר לי, למשל חמותי, אני כולי אסירת תודה, זה דיי מעייף לפעמים להגיד תודה 100 פעם על כל דבר קטן כגדול. אני מקווה שתמצאי את הדרך ליצירת קשר בריא יותר עם דודתך.

 

[אני אתגבר]

דודה שלך לא נחמדה

מאד מובן שאת לא רוצה לפגוש אותה. כשאת במצב לא טוב וזקוקה לחום האמהי שאיננו, את מקבלת במקום זה את הטפות המוסר של דודתך שכנראה שחושת שזו חובתה במקום אמא שלך. דודה פולניה מבוגרת אי אפשר לשנות. ועם כל הכבוד לכבוד שעלייך לתת לה, עלייך לחשוב גם על עצמך. וגם אם אין לה כוונות רעות, היא לא נחמדה ובמדה מסויימת זה מגיע לה. עלייך לחשוב כיצד להתגונן מפניה. אם את חושבת שחובתך להזמין אותה, עשי זאת לא לבד, אלא בקשי מאחותך להצטרף לביקור, כדי להקל עלייך. אם היא מתקשרת ולא מתחשק לך לדבר אתה, אמרי שאת מאחרת לאן שהוא.

 

[roni252]

המגיע לה הזה...לא מקובל עלי

מצטערת שנכנסת לענין לא שלי..אבל.. תקופה ארוכה מאז שהוא איננו שאני מנסה להבין את המשפחה שלי... ודבר אחד למדתי - כל אחד עושה מה שמתאים לו ..מה זאת אומרת מגיע לה - אני חייבת לה... למדתי שאני חייבת רק לעצמי... תקוה ארוכה כל הזמן התחשבתי ברגשות של כולם...וזה עשה אותי חולה..חשבתי - אם אני מתחשבת אז כמובן שיתחשבו גם בי - אבל איפה ..אני יושבת בעלות אז חושבים שהכל בסדר..משהו מתקשר לשאול איך אני מתמודדת..משהו בכלל רוצה לדבר איתי על הגעגועים שלי...נדא ונדא..אבל ממני מצפים שאשמור על ההורים..גם מרחוק..חשוב שתתקשרי אומרים לי..להוריד מהם את העול... ואם אני במצב רוח אומרים לי - את לא יכולה להתנהג ככה... אז די = אני מתקוממת! אני לא חייבת לאף אחד... זה לא אשמתי שהוא אינו..ולא אשמתי שאני עזבתי לפני שהלך לנו..הרי לא ידעתי...לא תפיתי מראש...ואני לא יכולה להיות יותר חייבת לאף אחד בגלל ש" לא נעים"...לא נעים הרי מת מזמן ואני גם נישארתי עם הכאב לי... אז הדודה תצטרך לקבל את לימון כמו שהיא... ואם לימון תמשיך לעשות דברים בשביל לרצות את הדודה אז ההיא תמשיך לצפות ולימון תמשיך לאכול את הלב עם ה" לא נעים".. לימון ממי- תעשי מה שמתאים לך - לך - לך..והאחרים יצטרכו ללמוד לקבל אותך כמו שאת..ואם יש משהו בבטן תוציאי החוצה - אין לא נעין- אחרת תקבלי אולקוס...

 

[meshi4]

זכותך לחיות את

חייך לפיראות עינייך ללא הטפות מוסר.הסירי מליבך רגשות אשמה.למדי להיות אסרטיבית.להביע את דעתך גם אם לא מוצאת חן בעיני אחרים .והעיקר היי שלמה עם עצמך.ללא לחץ וללא רגשות אשמה.אני ממש שונאת התערבות.חושבת שכל ההטפות מוסר מעידות על חוסר כבוד וקבלה. אי אפשר לשנות את הדודה .אבל את יכולה לעבוד על עצמך להיות אסרטיבית יותר כלפיה. תהיי חזקה

 

[לימון מוסיפה המון]

תשובה לכולכן

אתן כאלה מקסימות זה ממש מחמם לי את הלב. ואני מנסה, באמת שמנסה, לא להתחשב במה שאחרים מצפים ממני. זה ממש לא פשוט לי לשים פסססססס על כולם. השבוע, ברגע אימפולסיבי אחרי העבודה, הרמתי לדודה שלי טלפון והזמנתי את עצמי. היא אוהבת אותי הדודה שלי. איך שהוצאתי אותה רעה. היא לא. היא אדם קשה גם לעצמה. איך שסגרתי את הטלפון ישר בכיתי, וכמובן גם קצת נבהלתי מהאימפולסיביות שלי( דפקט בייצור..), אבל החלטתי לשים דברים על השלחן ובעיקר את הרצון שלי שיעזבו אותי במנוחה ושייתנו לי לעבור את התקופה המגעילה הזו בשקט. אמרתי.בכיתי.נאמרו באמת מלים של דאגה ואהבה, אבל גם של תוכחה. אין מה לעשות פולניה הדודה שלי, ואיך היא אומרת " פולניות זו לא עידה , זו אישיות". כנראה שאני לא יכולה לבקש את הזמן לעצמי. אני פשוט אקח אותו. שמחה עד דמעות שאתן פה. לימון

 

[meshi4]

אגב.לימון.

בודאי שהדודה מטיפה לך רק מתוך כוונה טובה.וחלילה לא משתמע מזה שהיא רעה.אבל חשוב לשים גבולות למען עצמך.יחד עם זה לשמור על יחסים טובים עם המשפחה.אין סתירה .אני חושבת שאפילו תזכי להערכה גדולה יותר.

 

[tutida]

עשית מעשה

ואני שמחה בשבילך! חבל רק שזה כל כך קשה להגיע לדודתך (רגשית). בכל מקרה, נראה לי שהנסיון הזה מוביל אותך לפחות רגשי אשמה עם מה שתעשי עבור עצמך בהווה-עתיד... אז, עם זה - שיהיה בהצלחה! אם תהיי קשובה לעצמך תגיעי אל מה שנכון עבורך, ואת נשמעת מסוגלת ומוכנה. סיגל