היי חדשה...

[גורס1]

היי חדשה...

וואו עבר זמן מאז כתבתי בפורום תפוז ואם חשבתי שאז זה יכאב היום אני מבינה שלא ידעתי מה מחכה לי כמה שנים קדימה..
אולי זה ישמע כמו התבכיינות אבל השעה כמעט ארבע לפנות בוקר ואני ממש לא נרדמת ושלא כמו בשירה של יהודית רביץ שמחכה לגבר אני מחכה שיכרתו לי את הרגל כי לפעמים זה נראה לי כפתרון מושלם.
אז הי לכולם נעים מאוד אני רותם ומזה כחודשיים מאובחנת בפיברומיאלגיה ( אגב לא מילה לדיסלקטים.. )
כבר שנתיים שהרגל נסחבת מאחורה ולאט לאט היד והגב ובסופו של דבר העייפות הבלתי נסבלת שכמובן מהסביבה מתפרשת כעצלנות, אז הנה קיבלתי גושפנקה לעצלנות שלי איזה כיף לי...
וככול שאני נלחמת בזה ככה הגוף בוגד.. אני אדרוך על הרגל והיא כמובן תעשה את מה שעולה ברוחה ותתעקם ובנוסף יהיה לי נקעה שמתנפח לממידים מפלצתיים כי גם ככה הרגל היא כמו רגל של בת 90 שמחוברת לצעירה בת 26. ועד עכשיו אני לא מצליחה להבין מה אני אמורה לעשות חוץ מלבלוע כדור אחד ביום ולקוות שאולי מחר זה לא יכאב?!
ומעבר לזה את מי אפשר לשתף כי כמה הבת זוג יכולה לספוג וכמה אמא יכולה לשמוע שכואב לי ועד כמה יבינו בעבודה לפני שיפטרו אותי ומי מכל אלה בכלל ער בשעות האלה כדי להרגיע את הנפש שכבר עייפה מלכאוב ולהסתובב חסרת מעש במיטה?!
אז אני נלחמת בעצמי, בכאב, בחוסר הבנה ובשיגעון של כל העסק הזה..

סליחה על החפירה ותודה על הקריאה, אני קצת לא מוצאת את עצמי
לילה טוב לכולם..

 

[ריפנזל]

לבינתיים -

 

[כלנית חיננית]

אוף... נשמע קשה וכואב ובכלל בכלל לא נעים

ואני לגמרי מזדהה עם ה"כמה אפשר להתלונן?" הזה, שאני חושבת שכולנו מכירים מקרוב, כי הסביבה בשלב מסויים מגיעה לרוויה ואומרת 'טוב, די! הבנו שכואב, הלאה..'. ורק אנחנו איכשהו לא מסוגלים להמשיך הלאה, כי בעצם נשארנו באותו המקום.

האם ניסית איזה טיפול אחר, חוץ מכדורים? למשל הידרותרפיה (שנשמעת לי תפורה עליך בדיוק)? או דיקור או רפלקסולוגיה? הלכת לאורתופד? בדקת מה הסיבה שהרגל שלך כל כך בעייתית?

ועוד שאלה - עד כמה בת הזוג מקבלת את עניין הפיברו? עד כמה היא תומכת? ואמא? עד כמה את מקבלת הבנה ותמיכה ממנה?
כי אני מוצאת, לפעמים, שכשהסביבה לא מבינה ולא מקבלת - הכאבים איכשהו הופכים לגרועים יותר.

וחוצמזה - ברוכה הבאה לבית הקטן והחם שלנו. נשמח שתספרי קצת יותר על עצמך.
בינתיים יש לנו פינת ישיבה ופינת כיבוד מרשימה למדי, ונשמח שתשבי עמנו פה..

 

[גורס1]

תודה על התגובות במחממות!

הבעיתיות אצלי שהפיברו ברגל מתבטאת כמו דלקת בגיד אכילס כשבעצם אין שם כלום.. האיבחון שלי הגיע אחרי שנתיים וחצי מתישות של מלחמה ורופאים וזריקות אני עושה דיקור ועכשיו אתחיל פיזוטרפיה והבעיה היא שאני פשוט עובדת בעבודה שכל היום על הרגלים.. עד עכשיו סבלתי שם היום בעזרת הכדור אז אני מסתדרת שם..
לגבי אמא והבת זוג הן שתיהן מדהימות! אני חושבת שעוד לא כל כך הבנו כולנו עד הסוף את המשמעויות שנגזרות מהאיבחון אבל ביחד איתן אני לוקחת את זה צעד אחרי צעד! וחוץ מזה הי לכולם אני רותם בת 26 סטודנטית ל קרימינולוגיה עובדת בנתבג וחיה במרכז..

 

[Pink Marshmallow]

מזדהה איתך לגמרי

התחושה הזאת של גוף מבוגר מחובר לבחורה צעירה ואי הבנה מה בדיוק עושים עם כל האושר הזה ומתי זה יפסיק.
אני גם מזדהה בקושי לשתף אנשים בכל זה.
כמה שהם ירצו הם לא באמת מבינים ולי אישית מרגיש שאני סתם מקשה עליהם בכך שאני שוב אומרת שכואב לי.
ובדיוק לשם כך טוב שיש את הפורום ואפשר להגיד שכואב בלי להרגיש ש"נופלים " על אף אחד או מציקים למישהו.
אני מקווה שהכתיבה קצת תעזור לך לסדר את המחשבות, ואם זה מעודד אותך אז ההודעה שלך ממש הזכירה לי את עצמי ואת כאביי, ככה שלפחות לי קצת עזרת

וסליחה אם יצא קצת מבולבל, בוקר עדיין ועוד בלי כוס קפה אחת