היי, חדשה

[KerenLin]

היי, חדשה

היי, קוראים לי קרן, אני בת 19 ואובחנה לי פיברומיאלגיה באוקטובר האחרון.
אני די חדשה בתחום ולצערי ההתקפי כאבים שלי עדיין די שכיחים (למרות שאני בטיפול כדורים והמצב אכן השתפר)
וזה די נחמד לראות שיש פורום וקהילה ועוד יותר מעודד לדעת שאני לא היחידה בסירה הזו.

שאלה לי אליכם, למישהו מכם יצא להתמודד עם הצבא בזמן המחלה?
הפיברו שלי התפרץ בזמן ובגלל הצבא, ומאז אוגוסט אני בגימלים בבית בגלל הכאבים והם פשוט מסרבים לשחרר אותי על רפואי.
אני די חסרת אונים כבר, יש לכם אולי עצות?

שבוע מקסים
קרן

 

[genzer100]

ברוכה הבאה

היי קרן, דבר ראשון ברוכה הבאה ואני ממש ממש מצטערת בשבילך שהצטרפת למועדון הפיברו, אבל אם את כבר חלק אני שמחה שהגעת לפורום

אני בת 18 אמורה להתגייס ביום חמישי הקרוב (!!) ואני מתנדבת לצהל. אני מבינה את התסכול שלא מסכימים לשחרר אותך על בריאותי, את הפטור שלי לא הסכימו להביא לי בגלל הפיברו והיינו צריכים לעשות סוג של קומבינה והלבישו לי את הפטור על בעיה בריאותית אחרת (שממש לא מפריעה לי). בגלל זה אנלי כל כך איך לעזור לך בנושא הצבא אבלל...
אני שמחה שהכדורים עוזרים לך! ומי יודע אולי המצב שלך יגיע חמצב שתוכלי להמשיך לשרת... אם הפיברו שלך התחיל בצבא ובגללו אם זה ממתח גופני או נפשי תנסי לעבור תפקיד ובסיס זה יכול לעזור, תדברי עם רופאים צבאיים (שמעתי את הסיפורים המזעזעים על רופאים צבאיים אבל אין ברירה את חייבת לדבר איתם) ותשיגי פטורים מריצה\מהרמת דברים כבדים\ משמירות בעמידה\ ואולי אפילו פטור של 8 שעות שינה... אם תבואי לרופאים בגישה של אני לא רוצה להשתחרר מצהל, חשוב לי לשרת את המדינה שלי אבל אני לא עומדת בעומס הגופני ועם קצת דמעות יש לך סיכוי להשיג את הפטורים שיכולים ממש להציל חיים
בכל מקרה, הרבה בהצלחה

 

[KerenLin]

היי

אל דאגה, יש לי את כל הפטורים ואני מטופלת בקופת חולים. הבעיה שלי כבר מזמן לא הרופאים הצבאיים כי אין לי קשר איתם ובכלל לא הייתי בבסיס מאז אוגוסט.
הבעיה שלי היא להסביר להם את החומרה של המצב.

אגב, כל הכבוד לך שאת מתנדבת בכל זאת, תדאגי להבהיר למפקדים שלך את המחלה שלך רק, כדי שתהיה לך את האפשרות לנוח במידה ותצטרכי... לא כולם מבינים את זה. מנסיון

 

[choco2602]

אני ממש לא רוצה לבאס אותך..

אבל מהכירות שלי עם רופאים צבאיים. הם כל כך מיואשים מחיילים שכל מה שהם רוצים זה להיות בבית, שכשמגיע מישהו עם בעיה אמיתית הם לא רואים את זה.
אם נותנים לך להיות בבית על גימלים אין סיבה שתרצי להשתחרר על רפואי. אני לא רואה הבדל גדול בין השניים. תמשיכי להוציא גימלים וסיימי ככה את השירות.
למה זה משנה לך?

 

[כלנית חיננית]

היי קרן וברוכה הבאה למעוננו!

כמו כל אדם חדש שמגיע אלינו, את מוזמנת היישר לסלון המרווח שלנו, יש בו מבחר של פופים, ערסלים, ספות נוחות וכורסאות לייזי-בוי כיפיות לגמרי להתרווח ולהתפרקד בהן בנחת.
יש גם מטבח מלא ועמוס בכל טוב: יש תה צמחים, וקפה אם את שותה, ושוקו (גם שוקו חם עם מרשמלו), וכמובן מים וסודה וכל מיני שתיה קלה אחרת, אם את רוצה, ולרגל מזג האוויר האביבי שנח עלינו והשרב שצפוי לנו להמשך השבוע יהיה גם תה קר עם קוביות קרח מקרקשות.

לשאלתך - אני למשל עברתי את כל השירות הצבאי שלי בלי לדעת בכלל שאני חולה, אובחנתי רק שנים אחר כך. ואני בהחלט יכולה לספר לך על שעות שביליתי במרפאה הצבאית של הקריה (אז חיילים עוד לא היו יכולים ללכת לקופת חולים כשהם היו חולים), כשהרופאים היו משוכנעים לפי התלונות שלי שבטח יש לי חום גבוה, והיו מופתעים בכל פעם מחדש לגלות שאין לי.
לשמחתי הם לא חשבו שאני משקרת להם ונתנו לי המון גימ"לים כשהייתי צריכה, אבל היה לא נעים כבר לבקש כשאין ממצאים ברורים של מחלה..
מה שכן, היום באמת יש הרבה יותר הכרה במחלה הזו. גם בצבא. ובמיוחד כשאת מטופלת בקופת חולים ולא ע"י רופאים של הצבא. זה יתרון ענק.

השאלה שלי היא:למה את מתעקשת שישחררו אותך מהצבא? כלומר, אם את אומרת שהתרופות עוזרות ואם למשל יחליפו לך תפקיד או יתחשבו בך יותר - מה זה משנה שתשארי בצבא את הזמן שאת צריכה? כמה עוד נשאר לך?
האמת, שאני אישית לגמרי בעד להמשיך את החיים ולא להיעצר ולהישאר בבית, כי אז מגלים שהרבה יותר קשה לצאת החוצה ולהמשיך הלאה עם החיים.

 

[חיה קרן]

יהיה די קשה לקבל שיחרור על פיברו בלבד

אני יודעת שזה הליך לא פשוט ולא קצר,
אני לא זוכרת מישהו מפה שחלה בזמן השירות וגם שוחרר בגלל המחלה.

את אומרת שחלית בגלל הצבא, ואת אומרת את זה בביטחון רב מאוד-
את יודעת שנטל ההוכחה כולו עלייך, ושמאוד קשה להוכיח סיבת התפרצות המחלה, נכון?

אנחנו יודעים לומר היום שאחד הטריגרים שלה הוא מתח וסטרס, טריגר אחר הוא טראומה- אם אחד מהם הוא הגורם להתפרצות שלך את צריכה ניירת ותיעוד לזה.

אם תגיעח לצורך- נוכל להפנות אותך מכאן לעו"ד שמתמחה בתביעות מול משה"בט- אבל זה אם אני לא טועה רק אחרי השיחרור
[שוחררתי לפני 14, ולא על פיברו, מי בכלל ידע אז לומר את המילה פיברומיאלגיה בקול?]

וכמובן- ברוכה הבאה,
כלנית כבר הציעה לך את הדבר המוזר הזה שהיא קוראת לו טעים- השוקו-מרשמלו הזה.
פעם אני גם אטעם, רק כדי שאני אוכל ממש להסביר מה לא טעים בו

 

[כלנית חיננית]

אם לא היתה לך מונית חזרה בשני שעבר

ואם לא הייתי כבר גמורה לגמרי, (ואם לא הייתי בשרית), הייתי סוחבת אותך איתי לקפה ג'ו מעבר לכביש רק כדי להראות לך מה זה.

 

[חיה קרן]

 

[in search for romeo]

לי, אני הייתי במשך 7 חודשים בגימלים

עד סוף השירות (כלומר 7 החודשים האחרונים שלי הייתי בגימלים)
אני מציעה לך מכ-ל הלב לא להשתחרר על רפואי.
להמשיך להיות על גימלים כמה שאת יכולה עד לסוף.

כשאת משוחררת את כותבת בקורות חיים אם סיימת שירות מלא או לא.
לי אישית מאוד חשוב שהקורות חיים שלי יהיו טובים, אף אחד לא חייב לדעת שהיית בגימלים, אף אחד לא חייב לדעת בעבודה שיש לך מחלות רקע.
ככה שאת מרוויחה כרגע מ2 הכיוונים, גם "סופרת פזמ בצבא" וגם בגימלים ככה שאת לא עובדת בפועל.

ועוד דבר, בקופת חולים המשאבים הכלכליים הרבה יותר נמוכים מאשר בצבא.
בצבא עשיתי הידרותרפיה, פיזיותרפיה אצל המטפלים הכי טובים בבתי חולים הכי טובים. מ-א-ו-ד קשה להשיג את זה בכזו קלות בקופת חולים.
הכל דורש טופס 17 וכל טופס 17 דורש ועדה כזו או אחרת והפנייה מרופא מומחה.
בנוסף, התרופות שלך בצבא, בין אם הן יקרות או לא, בחינם. בקופת חולים יש תרופות כמו סימבלטה (שאותה קיבלתי בחינם בלי כלום בצבא) שלא תקבלי כל כך בקלות (או בכלל) דרך הקופה ותצטרכי לשלם סביבות ה300 ש"ח לכל חבילה.

אל תמהרי לצאת מהצבא.זה ממש לא נורא כמו שזה נראה לך

 

[חיה קרן]

ולכן יש מי שיאמר כן להאבק על שיחרור בגין מחלה

-בתנאי שאפשר להוכיח שהיא נגרמה *בגלל* השירות,
ואז תהיה זכאות להכרה של משה"בט, ולא של ביטוח לאומי, ופה התנאים הרבה יותר טובים.

הכל מתחיל בשאלה מה היה הטריגר, האם אפשר להוכיח שהוא קשור ישירות לצבא, ומה המצב האישי של החייל/ת אחרי תקופת מחלה ארוכה שכזו.

עם כל הכבוד לקורות חיים "יפות"- אם את מגיעה למצב שבו את לא יכולה לעבוד, שירות מלא או לא זה פחות משנה, כי את ההכרה בנכות תצטרכי ממילא.

 

[in search for romeo]

מאוד מאוווד קשה להוכיח קשר לשירות

הצבאי (התביעה שלי נשללה כמו של טובים ורבים אחרים)
אלא אם כן אתה מצויד בעו"ד תותח עם נסיון בתחום וגם זה ממש ממש לא מבטיח כלום. (כןכן, אני מכירה את הבחורה שהוכרה כבר)

אז כרגע גם אם היא תשוחרר מי ידאג לה? כולנו יודעים את הקושי לקבל משהו ממשהבט או ביטוח לאומי (אני לא אומרת שזה לא קיים, אני אומרת שזה קשה). ולכן, מה היא מפסידה אם היא בגימלים, כלומר בדיוק באותו מצב שהיא תיהיה בו אם תשוחרר, כלומר במנוחה. ומצד שני עדיין שייכת ומטופלת עי המע הצהלית.

בנוסף, כידוע לנו פיברו היא מחלה של גלים, עליות וירידות.אז נכון,כרגע היא בירידה,אבל אם כרגע היא נמצאית במקום שדואג לה ולא פוגע בה, ויש לה אפשרות לסיים שירות מלא בצורה כזו למה לא כן לנסות לשמור על קוח מסודרים?
אצלי אישית, אני מנסה שלא לחיות בצל המחלה. כשאני מרגישה יותר טוב אני הולכת ועושה ועובדת ו..ו.. (ואני מאמינה שלא רק אני ככה)
ובתקופות כאלה אני לא אוהבת כשכתוב לי מה יש לי על המצח.
לא רוצה לפתוח כל ראיון עבודה בלהסביר למה כמה ואיך אלא לעשות את זה לבחירתי.

 

[choco2602]

ממש מסכימה איתך

הרבה פעמים כשאנשים משתחררים מהצבא לפני הזמן, גם אם על רקע רפואי יש כאלו שזה מטריד אותם (מעסיקים). עדיף לסיים את השנתיים בגימלים ולהשתחרר