היי, חדשה פה...

sarins

New member
היי, חדשה פה...

היי נשים אמיצות. כבר מספר חודשים אני עוקבת אחר התכנים בפורום, מרגישה שייכת, יודעת ששייכת ,אך ממאנת לקבל זאת. אני בת 38 ,אם לשלושה ילדים. לפני כשבע שנים נותחתי לאחר שהתגלה אנדומטריוזיס.הגילוי היה סיום(זמני ...מסתבר) למסכת יסורים קשה של כשלוש שנים לערך. לא אפרט, אך לאחר הניתוח פסקו הכאבים, אך הכמיהה לילד נוסף(לאחר שכבר נולדו לי שתי בנות מדהימות)לא נעלמה. במשך שנים ארוכות ידעתי שהאנדו' מחכה לי בפינה ומתפתחת לה בשקט והבנתי שהסיכוי לילד נוסף אפסית, אלא אם כן אתחיל טיפולים, כפי שהומלץ. החלטנו לוותר. בינתיים אובחנתי כחולת פיברומיאלגיה(כאבי שרירים מפושטים ותשישות איומה)ובעלי גרס שלא כדאי להחמיר את מצבי. ההמשך מעודד!יום בהיר אחד גיליתי שאני בהריון. ככה . פתאום.הסביבה הביטה בי בחמלה וטענה שחבל שאני לא מסתפקת בשתי בנותיי. אבל מסתבר שהחיים גם יודעים לחייך, ואחרי 9 חודשים נולד בני, לאחר הריון רגיל(למעט סוכרת הריונית. המסר הראשון-יש תקווה!!!הרופאים היו סקפטים, אך לפעמים חלומות מתגשמים וניסים קורים. עובדה.הסיפור ארוך וחלקי ובינתיים האנדרו'' שוב חוזרת לקידמת הבמה, אבל זה לפעם אחרת. שתהיה לכולכן שנה מופלאה, מלאת ניסים והגשמת חלומות. ב ה צ ל ח ה!!!
 

ר ו מ י ה

New member
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

תודה שבחרת לשתף אותנו בסיפורך. את מוזמנת להישאר איתנו ולחלוק מנסיונך
 
למעלה