היי, חדשה עם בעיה....

[פילפילון8]

היי, חדשה עם בעיה....

היי מאושרת לגלות שיש כזה פורום.... אז קצת על אירועיי... לפני כשנה וחצי הייתי בהריון עם תאומות. בחודש השביעי באופן מפתיע נפטרה אחת התאומות בבטן וגרמה ללידה מוקדמת של התאומה השנייה. נולדה לי בת במשקל 670 גרם היינו איתה בפגייה במשך שבועיים ואז היא נפטרה כי הגוף הקטן שלה לא עמד בעומס.... אחרי חודשיים נכנסתי במפתיע להריון וילדתי בן בריא ומקסים (חמסה שום בצל). הבעיה היא (מה שגורם לחיכוכים רבים ביני לבעלי) שאני לא מסוגלת לשחרר את הנסיך שלי, לא יכולה לתת למישהו אחר לשמור עליו אפילו לא לאמא שלי!!!! מצד אחד מרגישה מטורפת עם האובססיה הזו אך מצד שני הלב לא מסוגל לשחרר, חייבת לדעת ולראות מי מחזיק אותו ומה עושים איתו מה חושבות? תודה רבה

 

[עדיקים]

אתחיל בברוכה הבאה ../images/Emo24.gif ל../images/Emo82.gif החם

ומזל טוב להולדת הנסיך. עברת אובדן קשה ולא קל בכלל. אין ספק שנשארו לך משקעים מאז. אני לא יודעת בן כמה הנסיך אבל את חייבת לדעת קצת לשחרר זה יעשה טוב גם לך למרות החששות והפחדים הכל-כך מובנים. לפי מה שכתבת לא חזרת לעבודה עדיין, מה יקרה כשתחזרי? שיהיה בהצלחה

 

[נוגה אור]

ברוכה הבאה

קודם כל בשעה טובה. לא כתבת בן כמה הנסיך אבל אני מבינה לגמרי את הקושי שלך, אני הרגשתי ככה שהליידי נולדה וזה היה עוד לפני האובדנים והחרדות ככה שעם אובדן קשה כמה שעברת זה בהחלט מובן. אני לא הייתי נאבקת בבעל אלא מקבלת את רגשותי כי אלו הרגשות הכי אמהיים כרגע. אני בטוחה שבעוד x זמן (וזה משתנה בן אחת לאחת) את תרגישי לבד את הצורך לשחרר ולצאת להתאוור. ומצד שני כדי להיות גם קשובה לחצי אולי חסר לו בילוי משותף או משהו שעשיתם בעבר ועכשו נמנע ממנו, אולי כדי לשחרר רק לשעתים שלוש למען שלומה של הזוגיות, זה ויתור קשה אבל אולי תגלי כוחות שלא הכרת בך ואחרי זה תרצי לצאת שוב.

 

[אושר בבטן]

שלום לך פילפילון

אני רוצה להגיד לך שאני מאוד מזדהה איתך אני חושבת שהרבה אמהות "לא משחררות". יש שלב בהורות שבו אנחנו לא אמורות כל כך לשחרר והחיבור הזה כל כך מתבקש. אני יכולה לספר לך שגם לי היה קשה לתת למישהו לשמור על הבן שלי. יכול להיות שהיית כזאת גם ללא האובדן הקשה ויתכן והאובדן מחריף את זה. בכל אופן, דברו על זה. יתכן שכשהבן שלך יגלה יותר עצמאות הדברים ישתנו. בעיני זה נפלא שאת מבררת את זה לעצמך. חיבוק גדול אושר בבטן ו

 

[דיא]

ברוכה הבאה../images/Emo24.gif

את מתארת משהו שמוכר לנשים רבות, גם כאלה שלא חוו אובדן קשה ושובר כמו שאת עברת. זה רק טבעי לרצות להיות עם התינוק שלנו כמעט כל הזמן. יש כאלה שעושות את זה באופן טוטאלי (הקטנה שלי הייתה צמודה אליי במשך שנה, נפרדנו רק פעם אחת כשהייתה כבר בת 10 חודשים ולי הייה יום בחינות. כולל מנשא כמעט תמיד ולינה משפחתית). יש כאלה שחשוב להם החופש האישי והזוגיות ומשחררות בקלות רבה יותר. רובנו, עושות פשרות. מתקשות להיפרד, אבל עושות זאת. חשובה לנו הזוגיות, אבל מעבירות אותה למקום שני (או עשירי

), אבל נהנות עם הילד. חשוב שתמצאי את הדרך שלך. אבל גם חשוב לתת מקום לאבא. אני לא יודעת איך את "משחררת" את הנסיך אצל בעלך. זה חשוב ביותר לחיזוק האבהות שלו והקשר בינהם. אם יש עוד אדם חשוב אחד בחייו של התינוק, עד גיל שנה בעיניי זה מספיק. אולי לא אידאלי, אבל מספיק. וקחי בחשבון שגם הילד וגם הרגשות שלך ישתנו, ממש אוטוטו. הרי השינויים קורים אצלם כל כך מהר...

 

[אםדניאל]

ברוכה הבאה

הבן שלך הוא ילד ראשון בבית? אני יכולה לספר לך, שעם הבכור שלי, שנולד לפני האובדן ולגמרי בעידן התמימות לא שיחררתי בכלל. הילד היה צמוד אלי ובד"כ במנשא ומבחינתי, אף אחד לא היה מספיק טוב בשבילו. זה קורה להרבה אמהות בהתחלה. דווקא עם הבת שהגיע אחרי האובדן שיחררתי ממש בקלות - אני חושבת שאצלי זה קשור לניסיון בהורות וביטחון בהורות שלי. אני לא בטוחה שאפשר ל"קצר תהליכים ולהתחלק עם הזקן של משהיא אחרת", אבל אני יכולה להגיד לך מניסיוני שיכולת ל"חלוק" את הטיפול התינוק עם אנשים שאוהבים אותו, יכולך להקל גם על ההווה המידי (נגיד ללכת לישון, או אפילו לצאת עם חברה להתרעננות בבית קפה, או סתם להספיק לעשות מקלחת ארוכה וכאלה...) וגם על העתיד הקרוב - ילד שמכיר עוד אנשים, לומד עוד דרכים להרגע, לומד שהעולם ולא רק אמא, יכול להיות מחבק ואוהב ומכיל - ו"ארגז הכלים" שלכם גדל. בקיצור, אם את מסוגלת - אז כל פעם קצת יותר לשחרר - ומול אנשים שאת אוהבת ובוטחת בהם (לי למשל יותר קל עם האיש שלי ואמא שלי מאשר עם חמותי וחמי...) ולראות איך זה. ואם את לא מסוגלת - אז עזבי תשאירי דברים כמו שהם - זה בסדר גמור (ואת זה כותבת אמא שקיבלה את הכינוי "כספת" מחמיה, כי הנכד שלהם היה תמיד במנשא (כספת) והם לא זכו להחזיק אותו הרבה- עד גיל שנה בערך)

 

[זברה כתומה 19]

חושבת קצת אחרת מהאחרות שכתבו לך....

זה לא שאני לא מסכימה עם מה שהן כתבו, אבל אני חושבת ש(אולי) המצב שלך הוא שונה. כל המגיבות לך תיארו מצב אובייקטיבי שהוא זהה לשלך - הקושי לשחרר - אבל תיארו את זה כחלק מובנה וש"זרם חלק" (פחות או יותר) מבחינת המשפחה ומבחינתן. ובשביל חלקן זה היה חלק מהנה מהטיפול בתינוק קטן. אצלך - הכותרת של ההודעה שלך היא "חדשה עם בעיה" ואת כותבת שהמצב גורם לחיכוכים רבים עם בעלך. וזה יוצר את השוני. מה שאני מנסה להגיד זה שאם את נהנית מהטיפול הבלבדי בנסיך - שיקפצו לך כולם. אבל אם זה יוצר קושי עבורך, בגלל החיכוכים עם בעלך או בגלל איך שאת מרגישה כלפי זה או בגלל כל דבר אחר - כדאי אולי לנסות ולשנות את המצב. בעיניי, אין נכון או לא נכון לגבי הרצון להיות עם התינוק והקושי לשחרר את האחריות עליו לאחר. יש רק מה את מרגישה בתוך התהליך. ואם את מרגישה חרדה ואשמה וקושי - אז אולי כדאי לך ללמוד לשחרר, לפחות קצת ו"בקטנה". בתור חולת שליטה (לאו דווקא בעניין הילדים), אני יודעת כמה זה לא קל. ואצלי זה נורא נורא קשה אבל (ככה גיליתי) בסופו של דבר עובד ומשתלם. משתלם לכולם. מה שלא תחליטי - שרק יהיה בבריאות ובאושר

 

[פילפילון8]

קודם כל תודה על התגובות החמות...

אז הנסיך הוא ילד ראשון בבית. עם אבא שלו הוא כל הזמן ( אני משלימה שעות שינה) רק קשה לי המחשבה להשאיר אותו עם אמא או חמות... אני מזדהה עם כל מה שכתבתן כאן אבל איפה שהוא מרגישה שהזמן יעשה את שלו ואני באמת מקווה שבילד השני זה יהיהקל יותר.... המון תודה לכם גרמתן לי להרגיש כ"כ בטוחה שוב....

 

[אושר בבטן]

ערב טוב פילפילון

אני שמחה שאת מרגישה בטוחה יותר חיבוק אושר בבטן