צ´יפס, צ´יפס, צ´יפס!!!!!!!!!!!!!!!!
הי צ´יפס, רגע, רגע, מה קרה? שניה, מה את מתלהבת? יום האבל הלאומי שלך? אללה איסטור!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! קודם כל, הדבר הכי נורא שקרה ביום ההולדת שלך הוא העובדה שנולדת, וזה, עם כל הכבוד לך ולתחושותייך, לא יכול להיות דבר כזה נורא, אלא אם כן תתעקשי בכוח שזה יהיה נורא. אני חושב שיום הולדת לא חייב להיות יום שמח במיוחד ולא עצוב במיוחד. זה פשוט עוד יום שרובנו נוהגים לסמן אותו כמיוחד, אולי כדי לתת הצדקה לעוד סיבה למסיבה. במילים אחרות, אין סיבה (לדעתי) להרגיש שיום ההולדת הוא יום יותר עצוב מכל שאר הימים. הם כולם רק "ימים" וזהו. אין להם שום כוח מיוחד מלבד הכוח שאנו נותנים להם. מה אני רוצה להגיד? שאם גם ימים אחרים הם ימי אבל בשבילך, אז יום ההולדת אינו יוצא מן הכלל במובן הזה. ואם ימים אחרים הם גם ימים שמחים, אז למה שיום ההולדת יהיה כל כך שונה? סיפור קטן: אמא שלי תמיד אמרה לי ולאחיותי שהיא לא רוצה שנחגוג לה את "יום האם". אני רוצה שתרגישו שכל יום הוא יום האם. למה דווקא יום מסויים בשנה? מה, ביום הזה תתנהגו אלי נפלא ובכל שאר הימים, בגלל שהם לא יום האם, תתנהגו אלי אחרת? אז זהו. כל יום הוא בשבילי יום האם. זה לא אומר שבכל הימים אני מביא לאמא שלי פרחים ומצייר לה ברכה, זה רק אומר שהיא מיוחדת בכל יום מימות השנה ולא רק ביום מסויים. גם את מיוחדת בכל אחד מימות השנה ולא רק ביום מסויים!!! אל תעיזי (כן, אל תעיזי!) להגיד שאת מתאבלת על משהו כל כך נפלא שקשור בך, כמו על זה שנולדת. זה פשוט אסור בתכלית האיסור. אני, למשל, מאד מאושר ביום ההולדת שלך, מאחל לך מזל טוב מכל הלב, ומאחל לך לחגוג הרבה הרבה הרבה. לא רק ימי הולדת, אלא ימים בכלל. מותר (ולפעמים גם צריך) להתאבל, אבל אבל הוא דבר שגם ככה יש לו מספיק עוצמה, לא צריך לתת לו עוד, זה עוד יעלה לו לראש, והוא יתחיל לדרוש ממך לא רק יום אבל לאומי אחד, אלא כמה. טוב, מקווה שלא נשמעתי נוזף מדי, אבל אני באמת חושב שלהכריז על יום ההולדת שלך כעל יום אבל זה אחד הדברים הכי קלים לעשות. תנסי להכריז על יום ההולדת שלך כעל יום האושר הלאומי, נראה אותך!!! הרבה הרבה אהבה (לא תמצאי את זה בכל הודעה שלי) פיני