היי חברים

[Ayaan]

היי חברים

אני רוצה לנסות להחיות את הפורום הזה כדי שתהיה לנו קבוצה תומכת וחברית ושלא נרגיש ככ לבד.

נכיר, בתקווה שגם ניפגש

אני גם חושבת, כמו החיפאי, שכדאי לטפל בזה יחד אז נוכל להיות גם קבוצה וגם להכיר חברים לרמה יותר אישית שיהיו גם שותפים לטיפול בזוג או בשלישיה.

אז יש כאן כמה קבועים או שרוצים להיות קבועים? בבקשה תרשמו כמה פרטים עליכם שנדע מי כאן ונכיר

אני ayaan (בינתיים), בת 22. אני לומדת תקשורת חזותית בירושלים , ח״חניקית מאז ומתמיד.
השתתפתי בקבוצה טיפולית בגהה לפני כשנתיים-שלוש. מתה להפטר מזה כבר ולהתחיל את החיים שלי.

 

[דם כתום יש כבר 1]

וברכה

נשמע טוב.
אני לא יודע עד כמה אוכל לתרום לשלבים המתקדמים של הרעיון, אבל אתן פה את חלקי הקט.

אני דם (לתמיד), זקן (בראש), עושה בין לבין ומחפש את מקומי מאז ומתמיד (ומקווה למצוא אותו לפני ה"לתמיד").

מה עשית בקבוצה הטיפולית דאז?

כל הכבוד לכם על היוזמה, בכל אופן.
ובהצלחה לנו

 

[Ayaan]

לימדו אותנו על החרדה ועל כלים לטיפול ועשינו כל מיני תרגילים ובעיקר היה טוב לראות עוד ח״חניקים ולא להרגיש שאת היחידה בעולם

בהצלחה לנו

 

[Lichy87]

היי ayaan

תודה על הרצון להחיות את הפורום, מקווה שיצליח

&nbsp
אני לילך, בת 29, עורכת וידאו מת"א.
השתתפתי גם בקבוצה הטיפולית בגהה לפני 8(!) שנים. היא הובילה לשינוי מאוד משמעותי שפתח את תהליך ההתמודדות עם הח"ח.
&nbsp
אני מאמינה שהתהליך הוא אישי, אבל אין ספק שקבוצה של אנשים שמבינים ומזדהים יכולה לחזק ולדחוף קדימה.
&nbsp
כיף לך שאת לומדת תקשורת חזותית! יצא לי לראות עבודות גמר של סטודנטים וזה תמיד נראה כל כך מרשים ומעורר השראה.

 

[Yaelit35]

שלום

היי,
אני יעל, חדשה בפורום אבל למרבה הצער לא בענייני החרדה שכבר איתי כ-11-12 שנים עם הפסקות מדי פעם. בתקופה האחרונה הן מתגברות עד כדי שיבוש השגרה שלי.

מה עוד? עובדת בתיכנות, תמיד היתה לי בדיחה (עוד שנים לפני החרדות) שאנחנו אנשי המחשבים בחרנו לעבוד עם מחשבים כי אנחנו לא מסתדרים עם אנשים...

מקווה לכתוב עוד בהמשך

 

[Lichy87]

בסופו של דבר מוצאים את עצמנו במקום הנוח מול המחשב.
אבל גם בעבודה משרדית יש לא מעט התמודדויות עם הח"ח. את בטח חווה את זה.

 

[Yaelit35]

כן..

כן, למשל בפגישות צוות.
אבל הבעיה העיקרית שלי היא ארוחת הצהריים בקפטריה. זה פשוט סיוט בשבועות האחרונים. הידיים שלי רועדות כל פעם שנדמה לי שמסכלים עלי. זה נשמע דפוק ברמות, אבל בגלל זה אני תמיד בוחרת אוכל פחות מסובך. אם כי זה לא תמיד עוזר.

יש טריקים שאתם מכירים להתמודד עם זה?

 

[Lichy87]

יש טריק שאולי יכול לעזור

להסתכל בחזרה.
לפני שאת מתחילה לאכול תרימי את המבט ותסתכלי סביבך, תראי מה אחרים עושים. עד כמה הם שקועים באוכל שלהם? כמה מהם מדברים אחד עם השני? וכמה מהם בוחרים להסתכל עליך או על הצלחת שלך?
זה ייתן לך קצת שליטה באותו רגע. ככה את כביכול מוכנה יותר למצב של מבוכה.
את אומרת ש"נדמה לך" שמסתכלים עליך. זה אומר שאת כנראה מאוד מרוכזת בארוחה שלך, באיך לאכול אותה בצורה הכי מסודרת ונקייה כדי למנוע פדיחות. נסי לצאת מההתכנסות הזו ופשוט להרים את המבט ולהסתכל מסביב.
זה משהו שעזר לי ועדיין עוזר לי כשאני אוכלת ליד אנשים. אני רואה שלא ממש אכפת להם ממני או מהאוכל שלי.
אמנם בעבודה יש כאלו שמעיפים מבט על הצלחת שלי ומעירים על זה. "זה נראה טוב" "את הכנת?" וכד'. וגם אני עושה את זה לפעמים. אבל זה עניין של כמה שניות והם ממשיכים הלאה.
&nbsp

 

[Yaelit35]

זה מה שעזר לי בחודשים האחרונים

אבל הקסם נעלם. יום אחד בארוחה שהיתה טראומטית למדי אחרי שקט יחסי של חודשים.
כן הם שקועים באוכל, אבל הם גם מדברים אחד עם השני, או איתי, ויש להם נטיה שכהם מדברים, הם מסתכלים כמעט רק על בן שיח אחד - ואם זה אני - אני ממוסמרת למבט שלהם, היד שלי משותקת ואני יודעת שאם אנסה להרים אותה היא תרעד. לפעמים זה נכון, לפעמים לא. זה מתחיל להראות מוזר אם דקה שלמה לא הרמתי את המזלג מהצלחת.

אמרתי שנדמה לי, כי אחד מהטריקים שלי שלי היה להתנתק מהם, לאבד קשר עין ולהנהן או לומר משהו כדי שיבינו שאני עדיין מקשיבה אבל לוקחת את הזמן להסתכל על האוכל שלי, כמו שהרבה מהם עושים. אבל עכשיו הניתוק לא לגמרי עובד וכשאני מרימה את המבט לראות אותם, הם כן מסתכלים עלי. אני ממש מרגישה שאני מכוונת להפסקות שבהם הם מסתכלים על הצלחת שלהם כדי לאכול.

אבל כמובן שאני ממשיכה להשתמש בטריק הזה, כי זה עדיין עוזר לפעמים.

 

[Lichy87]

אולי תנסי לשלב בין הטריקים?

קודם כל זה יפה שאת כן משתתפת בשיחות בזמן הארוחה. זה כבר אתגר בפני עצמו, אני די שותקת בארוחת צהריים במשרד.
אולי תנסי מדי פעם להתמקד בשיחה עצמה וכשזה מרגיש מתאים אז יותר להתמקד באוכל ופחות בהם.
נראה לי שזה בסדר למצוא את הרגעים הקטנים האלו שאת מרשה לעצמך ליצור/לנתק קשר עין או להתמקד יותר או פחות באוכל. מה שגורם לך להרגיש בנוח באותו רגע.

 

[Yaelit35]

כל אלו טריקים טובים

לפעמים שיחה עוזרת כהסחת דעת. להסתכל החוצה במקום פנימה ואז פחות מרוכזים בפחד. אבל בעיקר אם הבוס שלי שם, אני בד״כ שותקת רוב הארוחה.

הדיון הזה גורם לי להבין שאולי צריך למקד מחדש את השאלה. יש לי תחושה שכל הטריקים נכשלים כרגע כי משהו במוח ובמחשבות שלי השתנה מאז אותו ״מקרה״ לפני כשבועיים. אולי זאת מן תחושה שאני כבר לא סומכת על עצמי ״לעבור את זה כמו שצריך״. היית (או הייתם?) בפאזות כאלו איך יצאתם משם?