היי חברים../images/Emo6.gif
פתאום תקף אותי פרץ געגועים עזים לרבי הקדוש והעצבני. מה ענינים??? הימים ימי ביכורי ענבים ואני מביא לפניכם אשר כתבתי בליל יום חמשי. ראו נא. לבדי, ספון, אפוף מחשבות נעימות, בערגה משכרת ישבתי לפני כעשור (נכתב לשימוש פנימי) ביום הולדתי ה22- מול חלון ביתי המשקיף אל ההרים עלי כורסת עץ מרופדת רעועה. במוחי ריצדו תמונות עמומות וזוהרות בזוהר צבעוני מחיי. תלוש מההוויה נסחפתי אל העבר והתמכרתי אליו. פתאום צצה מחשבה סוררת במוחי הקודח – אתה לבד – חשבתי לעצמי, איש לא זכר את יום הולדתך. ארשת פני הרגועה כמו התנקזה לארובת עיני ולחצה באיטיות מתונה. דמעות חמות, מלוחות, החלו זולגות מעיני ניגרות על לחיי. ידיי הונחו על עיניי כמו מבקשות לעצור את סחף הדמעות ולחזור אחורה אל השלווה הרגועה. נעמדתי, ושוב ישבתי. הרמתי את פני כלפי מעלה, מבעד למסך הדמעות הבחנתי בדמות עצובה, מוכרת ולא מוכרת. ממוסגרת בלוחות עץ צבועות חום. מבטי נתקע, מתמקד בדמות. בתדהמה מהוססת שאלתי בלי מלים – אני? האם זוהי דמותי הבוכיה? זו הייתה לי הפעם הראשונה שראיתי את עצמי במראה, בוכה. בתנועה חפוזה הטיתי ראשי הצידה כאומר – חדל – אז, כדי להרגיע את מצפוני המיוסר אמרתי לעצמי שהשתקף למולי "בגלל שיש שקבעו שהשנה מתחלקת ל365- יום, אתה צריך להיות עצוב???"
פתאום תקף אותי פרץ געגועים עזים לרבי הקדוש והעצבני. מה ענינים??? הימים ימי ביכורי ענבים ואני מביא לפניכם אשר כתבתי בליל יום חמשי. ראו נא. לבדי, ספון, אפוף מחשבות נעימות, בערגה משכרת ישבתי לפני כעשור (נכתב לשימוש פנימי) ביום הולדתי ה22- מול חלון ביתי המשקיף אל ההרים עלי כורסת עץ מרופדת רעועה. במוחי ריצדו תמונות עמומות וזוהרות בזוהר צבעוני מחיי. תלוש מההוויה נסחפתי אל העבר והתמכרתי אליו. פתאום צצה מחשבה סוררת במוחי הקודח – אתה לבד – חשבתי לעצמי, איש לא זכר את יום הולדתך. ארשת פני הרגועה כמו התנקזה לארובת עיני ולחצה באיטיות מתונה. דמעות חמות, מלוחות, החלו זולגות מעיני ניגרות על לחיי. ידיי הונחו על עיניי כמו מבקשות לעצור את סחף הדמעות ולחזור אחורה אל השלווה הרגועה. נעמדתי, ושוב ישבתי. הרמתי את פני כלפי מעלה, מבעד למסך הדמעות הבחנתי בדמות עצובה, מוכרת ולא מוכרת. ממוסגרת בלוחות עץ צבועות חום. מבטי נתקע, מתמקד בדמות. בתדהמה מהוססת שאלתי בלי מלים – אני? האם זוהי דמותי הבוכיה? זו הייתה לי הפעם הראשונה שראיתי את עצמי במראה, בוכה. בתנועה חפוזה הטיתי ראשי הצידה כאומר – חדל – אז, כדי להרגיע את מצפוני המיוסר אמרתי לעצמי שהשתקף למולי "בגלל שיש שקבעו שהשנה מתחלקת ל365- יום, אתה צריך להיות עצוב???"