אני לא רוצה לרושש אותו... הוא תפרן (ואני לא).
אנחנו לא גרושים, כיוון שלא התחתנו. יש לנו ילדה משותפת בת כמעט שנתיים. עד כה נמנעתי מתביעת מזונות, כדי לא להעיק עליו. הוא הגיע לשחק איתה ושמר איתה על קשר, ואני ניסיתי להסתדר בלי לקבל ממנו כסף. עד עכשיו זה פחות או יותר עבד (בעיקר פחות, כי יצא כמה פעמים שהוא לא ראה אותה למעלה מחודש, חלק מהמקרים היו כדי "לסגור איתי חשבונות" על הגב שלה). לאחרונה הוא הודיע שהוא לא יוכל יותר להתחייב על יום ספציפי קבוע, וכן שהוא לא מתכוון להיות איתה יותר משעתיים בשבוע (באמצע השבוע) + כמה שעות בסופ"ש. לי זה נראה לא לעניין, כאילו, אני באה לקראתך עם המזונות, ומצפה שתבוא לקראתי בהסדרי הראייה.... מצפה שתגיע (או שתיקח את הילדה אליך) ל- 5 שעות, ביום קבוע, בשעות קבועות... (מה לעשות, רק כשהוא לוקח אותה אני יכולה לעשות כלמיניי סידורים והתחייבויות). קיצר, חשבתי ללכת לביהמ"ש לתבוע מזונות, אבל המטרה היא שיקבעו שם הסדרי ראייה... ושהוא ייקח את העניין ברצינות... ושיבין שביקורים זה לא "אופציה" אלא משהו שצריך להקפיד עליו... חשבתי... שבביהמ"ש יבהירו לו, שעל "הברזה" מהסדרי ראייה צריך לשלם... ולכן... חשבתי על סכום מזונות נמוך (לפי מחצית מעלות הגן שלה), אבל שיוסיפו שם איזשהו "קנס" על אי-עמידה בהסדרי ראייה. אין לי כוונה לקחת ממנו את הכסף שאין לו. אני אסתדר יופי גם בלי זה. השאלה היא, אם אני רוצה 800 ש"ח, האם ביהמ"ש יכול לפסוק פחות מכך? (נכון להיום אני מרוויחה כמעט פי 2 ממנו). מה דעתך?