היי זקוקה לעזרתכם.
אהלן, אני הילה בת 20, בחורה רגילה שמנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין. בעקבות מס' שיחות שהיו לי לאחרונה החלטתי לבדוק בעיה שמלווה אותי לאורך כל חיי. לא קל לי לבוא ולשאול לגבי הבעיה, אבל משהו אומר לי שזה הזמן. הזיכרון הראשון שלי כילדה כולל בתוכו עולם פנימי ודמיוני רחב, ותמיד אבל תמיד ליוותה אותי דמות דמיונית כלשהי (אין חשיבות למי היא,היא לגמרי דימיונית). גם בילדותי ידעתי את ההבדל בין העולם הפנימי שלי, הדימיוני למה שמתרחש בחוץ. ברגעים בהם אני עם חברים, משפחה ועסוקה במשהו אחר אין זכר לעולם הדמיוני שלי. אבל ברגעים מסוימיים העולם הפנימי הזה קצת מנתק אותי משאר העולם החיצון,אני מוצאת את עצמי אפטית. לדוגמא, במהלך העבודה (אני ממלצרת) הרבה פעמים אם מישהו קורא לי אני כאילו לא שמועת אותו, גם אם הוא מטר ממני. זאת לא בעית שמיעה, בדוק. אם קצת מהידע הכללי שיש לי, הבעיה מכוונת אותי לסוג של אוטיזם. אני משתדלת לא להסיק מסקנות גדולות ומפחידות מידי, אבל אני צריכה את העזרה שלכם.
אהלן, אני הילה בת 20, בחורה רגילה שמנהלת אורח חיים נורמאלי לחלוטין. בעקבות מס' שיחות שהיו לי לאחרונה החלטתי לבדוק בעיה שמלווה אותי לאורך כל חיי. לא קל לי לבוא ולשאול לגבי הבעיה, אבל משהו אומר לי שזה הזמן. הזיכרון הראשון שלי כילדה כולל בתוכו עולם פנימי ודמיוני רחב, ותמיד אבל תמיד ליוותה אותי דמות דמיונית כלשהי (אין חשיבות למי היא,היא לגמרי דימיונית). גם בילדותי ידעתי את ההבדל בין העולם הפנימי שלי, הדימיוני למה שמתרחש בחוץ. ברגעים בהם אני עם חברים, משפחה ועסוקה במשהו אחר אין זכר לעולם הדמיוני שלי. אבל ברגעים מסוימיים העולם הפנימי הזה קצת מנתק אותי משאר העולם החיצון,אני מוצאת את עצמי אפטית. לדוגמא, במהלך העבודה (אני ממלצרת) הרבה פעמים אם מישהו קורא לי אני כאילו לא שמועת אותו, גם אם הוא מטר ממני. זאת לא בעית שמיעה, בדוק. אם קצת מהידע הכללי שיש לי, הבעיה מכוונת אותי לסוג של אוטיזם. אני משתדלת לא להסיק מסקנות גדולות ומפחידות מידי, אבל אני צריכה את העזרה שלכם.