היי....זוכרים?....פעם, מזמן....?
נו...השמנה הזאת...מתחיל ב- ``חה`` נגמר ב``רע``... אמממ...אולי יעזור...גדולה כזאת...בולימית...שתיינית...דכאונית... (בין הפותרים נכונה יוגרלו בקבוקי דיאט קולה) טוב, אז נעלמתי לי לשבועיים...מישהו שם למעלה דאג לסדר לי חופשה קטנה בבית החולים. עכשיו הכל בסדר איתי...ביננו, מה זה משנה, עוד צלע שבורה, פחות צלע שבורה, עוד שטף דם, פחות אחד...העיקר שלא היתה אופציה לבולמוס...(לא פשוט להתבלמס כשהרגל חבושה והיד מגובסת...ועוד יותר לא פשוט להקיא במצב כזה...). בקיצור,יש אלוהים!- ואני לא אומרת את זה בציניות... שבועיים ללא בולמוס זו בהחלט מתנה ולא משנה באיזו צורה היא ניתנת...תודה לך אלוהים...(רק למה לא יכולת להודיע מראש- פאדיחה! לא הורדתי שערות ברגליים איזה חצי שנה...רציתי לקבור את עצמי כשלחובש הסתבכה האצבע ביער המפואר שליד הברך...) אז זהו, מאתמול אני כבר בבית...(כבר היה בולמוס גדול אחד אבל אני מאד נחושה לא לאפשר לגברת בולימיה לעשות את הקמבאק שהיא כ``כ מחכה לו...) אז אני עצבנית על עצמי לאללה שכבר התבלמסתי על אלפי קלוריות (והקאתי אולי רק 1000- היה קשה להקיא כשהיד מגובסת ואי אפשר לדחוף אצבעות כמו שצריך...), אבל עם כל העצבים האלה בא לי דווקא לספר על הדברים הטובים שקרו (שלפני הבולמוס היו נראים כטובים הרבה יותר..ועכשיו קצת איבדו מעוצמתם...). אז קודם כל פתחתי ואמרתי שהיתה לי תקופה של 14 יום ללא בולמוסים (ואולי זה פחות נחשב כי לא הייתי בבית וכאלה...אבל בכל זאת זה חיזק אותי...). חוץ מזה, קבלתי מכתב מהאוניברסיטה שאומר שאני לא צריכה לשלם עבור השנה הראשונה ללימודים בגלל שהיה לי שיקלול טוב של הפסיכומטרי והבגרות..מה שאומר, שירד לי מהראש סכום די נכבד שאני יכולה להשקיע במשהו אחר...(בבולמוסים במכולת...בטיפולים בבולמוסים...ובכל שאר התחביבים שלי) ועוד דבר- התקשרו להודיע לי שהתקבלתי לעבודה אליה הגשתי מועמדות. מה שאומר שעוד 4 ימים אני מתחליה לעבוד ולעשות עם עצמי משהו... דף חדש? גל טוב? וואלה לא יודעת... לא רוצה להתנבא, לא רוצה לספור ימים או לקטלג לתקופות....פשוט לחיות את השחור והלבן ביחד..בלי ההפרדה בין הטוב לרע...לחיות את שניהם בו זמנית ואולי לשם שינוי להרגיש אפור...להרגיש, ולחוות, ולצחוק, ולבכות, וליפול לרגע אחד ולקום לאחר מכן לרגעים נוספים שמחים יותר...ולסתכל על הכל כמכלול... מה קורה איתכם בנות??? דפדפתחי קצת אחורה וניסיתי להתעדכן אבל לא הספקתי להתעדכן עוד בכל מה שקרה... אז אני הולכת עכשיו לעשות עבודה יסודית ולדפדף קצת בהיסטוריה... התגעגעתי מאד לכולכן... אוהבת תמיד... חזירע.
נו...השמנה הזאת...מתחיל ב- ``חה`` נגמר ב``רע``... אמממ...אולי יעזור...גדולה כזאת...בולימית...שתיינית...דכאונית... (בין הפותרים נכונה יוגרלו בקבוקי דיאט קולה) טוב, אז נעלמתי לי לשבועיים...מישהו שם למעלה דאג לסדר לי חופשה קטנה בבית החולים. עכשיו הכל בסדר איתי...ביננו, מה זה משנה, עוד צלע שבורה, פחות צלע שבורה, עוד שטף דם, פחות אחד...העיקר שלא היתה אופציה לבולמוס...(לא פשוט להתבלמס כשהרגל חבושה והיד מגובסת...ועוד יותר לא פשוט להקיא במצב כזה...). בקיצור,יש אלוהים!- ואני לא אומרת את זה בציניות... שבועיים ללא בולמוס זו בהחלט מתנה ולא משנה באיזו צורה היא ניתנת...תודה לך אלוהים...(רק למה לא יכולת להודיע מראש- פאדיחה! לא הורדתי שערות ברגליים איזה חצי שנה...רציתי לקבור את עצמי כשלחובש הסתבכה האצבע ביער המפואר שליד הברך...) אז זהו, מאתמול אני כבר בבית...(כבר היה בולמוס גדול אחד אבל אני מאד נחושה לא לאפשר לגברת בולימיה לעשות את הקמבאק שהיא כ``כ מחכה לו...) אז אני עצבנית על עצמי לאללה שכבר התבלמסתי על אלפי קלוריות (והקאתי אולי רק 1000- היה קשה להקיא כשהיד מגובסת ואי אפשר לדחוף אצבעות כמו שצריך...), אבל עם כל העצבים האלה בא לי דווקא לספר על הדברים הטובים שקרו (שלפני הבולמוס היו נראים כטובים הרבה יותר..ועכשיו קצת איבדו מעוצמתם...). אז קודם כל פתחתי ואמרתי שהיתה לי תקופה של 14 יום ללא בולמוסים (ואולי זה פחות נחשב כי לא הייתי בבית וכאלה...אבל בכל זאת זה חיזק אותי...). חוץ מזה, קבלתי מכתב מהאוניברסיטה שאומר שאני לא צריכה לשלם עבור השנה הראשונה ללימודים בגלל שהיה לי שיקלול טוב של הפסיכומטרי והבגרות..מה שאומר, שירד לי מהראש סכום די נכבד שאני יכולה להשקיע במשהו אחר...(בבולמוסים במכולת...בטיפולים בבולמוסים...ובכל שאר התחביבים שלי) ועוד דבר- התקשרו להודיע לי שהתקבלתי לעבודה אליה הגשתי מועמדות. מה שאומר שעוד 4 ימים אני מתחליה לעבוד ולעשות עם עצמי משהו... דף חדש? גל טוב? וואלה לא יודעת... לא רוצה להתנבא, לא רוצה לספור ימים או לקטלג לתקופות....פשוט לחיות את השחור והלבן ביחד..בלי ההפרדה בין הטוב לרע...לחיות את שניהם בו זמנית ואולי לשם שינוי להרגיש אפור...להרגיש, ולחוות, ולצחוק, ולבכות, וליפול לרגע אחד ולקום לאחר מכן לרגעים נוספים שמחים יותר...ולסתכל על הכל כמכלול... מה קורה איתכם בנות??? דפדפתחי קצת אחורה וניסיתי להתעדכן אבל לא הספקתי להתעדכן עוד בכל מה שקרה... אז אני הולכת עכשיו לעשות עבודה יסודית ולדפדף קצת בהיסטוריה... התגעגעתי מאד לכולכן... אוהבת תמיד... חזירע.
