היי זאת שוב אני...

[ליתי0202]

היי זאת שוב אני...

אני הגננת,שמחר מקבלת את הילד המאובחן בPDD. נפגשנו פעם אחת.. ולאחר 20 דקות הייתה כימיה מצויינת בנינו.... אמרתי היום לאמא,שנראה לי,שלפחות להתחלה,כדי שהוא יהיה רק חצי יום (כלומר עד 13:00) כדי,שילמד להכיר אותי,את הסייעות שלי ואת הסייעת התומכת שלו..... היא הסכימה,למרות שהיא חושבת,שבגלל שהוא היה בגן הקודם יום שלם.. הוא ישתלב מהר. על מה אני אמורה לחשוב עוד... אילו תאום ציפיות אני צריכה לעשות עם הסייעות,אשר מלוות אותו..... אשמח להקשיב לכל רעיון שלכם....

 

[גאמי]

הי ליתי המאוד יקרה!

קודם כל כל כך משמח לשמוע על הכימיה, זהו חלומו של כל הורה. לגבי תאום הציפיות עם הסייעת. חשוב , הכי חשוב בעצם, להגדיר תפקידים זו של זו ביחד, שכן מנסיוני שיתוף פעולה בין סייעת לגננת או מורה מצליח רק באם יש לשני בעלי התפקידים את היכולת והאינטואיציה לדעת זה את מקומו של זה בלי לחדור לגבולות השני. דבר שני שלא קשורה גם היא בדברים אופרטיביים, חשובה ביותר הכימיה בין שתיכן על פי חוד זה יפול או יקום דבר. חשוב להגדיר בדיוק מה תפקידה והיכן זה כבר בתחום אחריותך, קשה לי לומר דברים קונקרטים שכן לדעתי זה קשור לאישיות שלך ולא רק להיותך גננת. יש גננות שלא אוהבות שהסייעת עושה מעבר לדברים מסויימים ואחרות רואות את היוזמה הזו כברוכה ולא כהתערבות שלא במקומה. המון הצלחה. תבורכי. גלית

 

[ליתי0202]

אני אחת,שבדכ נותנת חופש פעולה....

מה שכן.. אני רוצה,שהילד,לא יהיה יוצא דופן... וזה אומר.. אם יושבים במפגשים.. גם הוא. אם עובדים ומכינים יצירה.. שגם הוא יכין.... בקיצור שישתלב בגן.. ויהיה אחד מכולנו. התמיכה שלה... בעני צריכה להיות מתווך. כלומר.. להיות לצידו.. ולתמוך בו.. ולעודד אותו.... האם אני צודקת בקו המחשבה שלי.. או טועה?

 

[גאמי]

קודם כל זה הקו שלך אז את חייבת

להיות צודקת, שכן רק באמת שלך על פי אמונתך השילוב יוכל להיות במיטבו, את האחראית עליו. אין נכון או לא, כל מצב צריך להבחן מחדש. למה כוונתי. כעיקרון אני חושבת כמוך, שילוב מטרתו להביא את הילד לתפקד בדומה לחבריו, ובאותו הזמן, אך קורה בעיקר לילדינו, שעבורם יום שלם כזה בו הם שותפים פעילים לפעילות, משתדלים, משתתפים, יוצרים ובעיקר משחקים עם ילדים אחרים (שלאחרים זה דבר אינטואטיבי לשלנו זה דורש מהם ים של תעצומות נפש ואנרגיות), אז יום שכזה עבורם מצריך זמן התרגעות, יתכן שזה יגיע במקביל לזמן בו אחרים פועלים בגן במשימות שונות, עבור ילדינו המנוחה הזו היא "מאסט". רגעים אלה הם רגעים בהם הסייעת תאפשר להם לנוח בצד או לעשות כל דבר המרגיע אותם אפילו ג'סטות שלאדם אחר ניראות מוזרות. ליתי, זה חשוב לאפשר גם זאת. הכל שאלה של מינון, ולמינון הנכון דרושות אינטואיציות מאוד בריאות. צריך לדעת מתי הילד באמת זקוק להתייחדות שלו עם עולמו, עם רצונותיו, עם משחקיו האישיים ומתי הוא משתמש ברצונו זה כתירוץ. מדוע אני מספרת זאת? בגלל שבני, שהוא כנראה ילד מאוד נבון, היה בעבר הלא רחוק משתמש המון במשפטים כמו "בגלל הקושי שלי אני לא מסוגל כעת" "בא לי כעת ללכת לשבת בשירותים" לעיתים זה היה כך ולעיתים זו היתה הנחה שהוא יצר עבור עצמו. רגישות זה שם המשחק, משחק לא פשוט, אבל החלק הטוב הוא שעם הזמן את הילד והסייעת לומדים להכיר זה את זה ולדעת איך לשחק את המשחק. באופן עקרוני המטרה באמת כפי שכתבת, היא להביא את הילד לתפקוד מקסימלי, אך על פי צרכיו וזה החשוב וזה מה שצריך לעמוד מול עינייך:צרכיו של הילד. המון הצלחה. כל בעיה שעולה בזמן אמת, ויהיו פשוט אעלי אותה כאן ואנו ננסה לסייע כמעט בזמן אמת ולעזור לכולכם לצלוח את השילוב. גלית

 

[גאמי]

אה כן ואת מאוד צודקת הסייעת היא

מתווכת, זה עיקר עבודתה, גם אני רואה זאת כך. לא כמשהו צמוד לילד, אלא משהו ברקע, ואם אפשר שהיא תוכל לסייע בעת הצורך לאחרים עוד יותר טוב, זה יעזור לא לתייג את הילד.