השאלה היא
האם את חושבת שתהיי אמא גרועה שלא מסוגלת לטפל בתינוק?
כי אני אגיד לך מה, אנשים יכולים להביע את כל הדעות בעולם, כמו החבר'ה פה בפורום, השאלה היא האם את מאמינה למה שאומרים עלייך, כי אם כן, זו הסיבה שאת נעלבת.
אנשים יכולים להגיד דברים מפה ועד מחר, וידוע שבני אדם הכי אוהבים להביע דעות, בטח על אנשים אחרים.
אבל אנחנו לא את. כל עוד את נותנת להורים שלו להשפיע עלייך בצורה כזו שאת מאמינה להם, אז בטח שתעלבי, בטח שתהיה לך בטן מלאה.
אבל אף אחד לא מכיר אותך יותר טוב ממך.
ההורים שלו כבר התרגלו כנראה לזה שהם יכולים להגיד לך הכל. ואת מאפשרת את זה שוב ושוב.
אז או שתתחזקי מולם - וזה לא אומר לענות להם, זה אומר פשוט לא לתת מקום לדעות שלהם.
אין אמא שידעה להיות אמא לפני שהיא הפכה להיות כזו.
אנשים יכולים לחשוב שהם יודעים, ויהיה בסדר ועדיין כשזה בא, השינוי הוא כל כך גדול וצריך ללמוד ולהתרגל למצב החדש.
אם את מאמינה על עצמך שאת יכולה לעמוד בזה, אז אף אחד לא יכול לשלול ממך את הזכות הזו. את ובעלך בעיקר בעלך, צריך ללמוד לעמוד מולם ולהחליט אם הוא נותן להם להמשיך לדבר ככה לאשתו, או לא.
את צריכה להחליט אם מתאים לך המצב הזה.
ואם תהיי אמא, יכול מאוד להיות שהם ימררו לך את החיים (ואז המציאות לא שונה מעכשיו) ויכול להיות שלא. אבל האחריות היא עלייך.
אם את מודעת לגודל האחריות של גידול תינוק, ואת מוכנה לזה נפשית, לכי על זה. אני בטוחה שאם היתה סביבך סביבה תומכת, כנראה היית מרגישה בטחון יותר בנושא. אז תיצרי לעצמך סביבה תומכת כזו.
תתחילי בך - בלא להאמין לדעות שאומרים עלייך.
מצב לא קל להיות בו. שולחת חיבוק.
אם את רק מחפשת את התמיכה שלהם, תשכחי מזה. תתמכי את בעצמך קודם כל. כרגע את נותנת להם את כל הלגיטימציה להגיד מה שהם רוצים ומאמינה להם. למה שהם ישנו את זה? נורא כיף לשלוט באחר. מעבר לכך הם צודקים - ילד זה בהחלט לא צעצוע. אגב אם בעלך חולה, ייתכן מאוד ובגלל זה הם חוששים מהורות. אבל שוב- זו דעה שלהם. ברגע שיהיה ילד, יהיה ילד. ואם יש לך תמיכה מהמשפחה שלך, תיעזרי בה כמה שיותר. קודם כל נפשית. ואל תיכנסי למלחמות מיותרות. פשוט לשתוק ולא להגיב. זו התגובה הכי טובה.
