היי,זאת שוב אני...

[ורד2612]

היי,זאת שוב אני...

אני יודעת שכבר הצעתם לי להתגרש לפני כמה חודשים אבל לא עשיתי את זה,בגלל שאני אוהבת אותו
וגם מפחדת להתגרש..בכל אופן,אני ובעלי מסתדרים וטוב לנו אבל כל ביקור אצל הוריו אני חוזרת עם
בטן מלאה ורצון לרוץ ולהתגרש עכשיו,אמא שלו ממררת את חיי,וההורים שלו אומרים לי לא להינס להריון,
דיברנו איתם על הרצון שלנו להיות הורים וכל פעם הם אומרים לי "מי יתן לך לטפל בילד?" "ילד זה לא צעצוע"
וכל מיני משפטים מעליבים שאני אבין שלדעתם אני לא יכולה להיות אמא טובה.אני מרגישה מוכנה ובשלה
להיות אמא בעתיד הקרוב וכבר התחלנו לתכנן הריון,ויהיה לנו עזרה בעתיד(בעלי חולה אז נצטרך הרבה עזרה)
בעלי כמבן גם רוצה להיות אבא אבל יודע שיהיה לו קשה כי הוא חולה אבל כמו שאמרתי מההורים שלי יש לנו
תמיכה ותהיה עזרה אבל הוריו נותנים לי להרגיש שאני אהיה אמא גרועה,ולא תומכים בכלל,ואני לא מבינה למה.
אני לא רוצה לוותר על אימהות ומרגישה שאם התחתנתי איתו אז לדעתם זה מספיק והם לא רוצים שנקים משפחה
ואני מפחדת שבסוף זה מה שיקרה ואני לא אהיה אמא..(ואם כן אז הוריו ימררו לי את החיים)ואני כל חיי רציתי שיהיו
לי ילדים(ותמיד עבדתי בטיפול בילדים),ועכשיו מה?אני אוותר על זה בגלל הלחץ מהוריו?או להתגרש ממנו?או פשוט
להיכנס להריון כמו שתיכננתי ולקוות שמתישהו הם יתמכו ויראו כמה שאני אהיה אמא טובה?לא מבינה איך הם חושבים
עלי שאני אהיה אמא גרועה,ושאני לא מסוגלת לטפל בתינוק,זה כ"כ פוגע.

 

[nirity1]

הי ורד

כמובן שמה שאמא שלו אומרת זה מעליב. את לא צריכה להכנס איתה לדיונים על ילד פוטינציאלי נקודה. היא מנסה להעלות את זה תגידי לה שאת לא דנה בזה.
עכשיו בינך ובין בעלך את צריכה לעשות את החושבים הבא :
א.האם אנחנו מסוגלים כלכלית להחזיק ילד עכשיו או שעדיף לחכות
ב. ממה שאני זוכרת המחלה של בעלך היא נפשית. עכשיו אני מדברת מנסיון , לפעמים החיים זורקים עלנו דברים שלא ציפינו להם. האם לבעלך יהיו את הכוחות הנפשיים להתמודד אם דברים לא יקרו כפי שבמתוכנן או שהכל יפול עלייך. ההתמודדות היא מאוד קשה כשלא רק שאת מתמודדת עם ילד לבד את צריכה גם לסחוב על הגב בעל שלא בריא.אני אומרת את זה מנסיון מאוד כאוב וקשה ואני לא מנסה ליאש אותך או לדכא אותך , אני פשוט רוצה שתשקלי את כל הדברים גם הטובים וגם הרעים

 

[מפלצת או ילדה]

זה אולי מעליב ופוגע, אבל כפי שיצא לנו להכיר אותך כאן יש כנראה הרבה מאוד צדק בדבריהם.
עם אמא 'חולה מתה' בסרטים, ואבא בדיכאון קליני ששבועות לא יוצא מהמיטה, ומדי פעם נמלט על נפשו מהבית, באמת שרחמים על הילדים העתידיים.
ילדים הם אכן לא צעצוע, ואם משעמם לך שווה לאמץ עציץ. פחות מחייב <ובמיוחד כשכל שני וחמישי את מתלבשת יפה כדי ללכת לרבנות>.

 

[סטנגה Joe]

אימהות

היא לא רק אינסטינקט.
את חייבת לחשוב ולבדוק האם את מביאה את הילד לסביבה בריאה נפשית והאם יש לך יכולת לטפל בו.
זאת חשיבה שאולי כדאי לעשות אותה לא מהבטן או השחלות אלא מהראש.

תחשבי ותחליטי מה נכון.

 

[אייבורי]

רגע

קודם עידכון מהפעם הקודמת

א. האם הלכת למיון ?
ב. האם באמת היית על סף גסיסה?
ג. האם הוא בא לבקר?
ד. האם הוא התקשר בבהילות ?

אני חושב שבלי פרטים מלאים מה נגמר בפעם הקודמת
כל ייעותץ פה יש לקחת אותו בערבון מוגבל

 

[ורד2612]

תשובות...

הייתי במיון והתברר שזה וירוס,הוא בא למיון והלכנו הביתה אחרי כמה שעות...(היה סיוט)
מודה שהייתי קצת היסטרית,אבל במיון אמרו שטוב שבאתי כי אם נגיד היה מתברר כדלקת
גרון חיידקית אז זה מסוכן וצריך ישר להתחיל אנטיביוטיקה אז תמיד טוב לשלול את זה מוקדם.
(כי אני בקבוצת סיכון)למרות שפעם הבאה אלך למוקד חירום של קופ"ח או לרופאת משפחה כי
מיון זה פשוט סיוט......

 

[נומלה]

אם את אשה בוגרת ובגירה

שבי עם עצמך ובררי לעצמך האם את יכולה פיזית / נפשית /פיננסית לגדל ילד. לא נראה ממה שאת כותבת שבעלך יהיה עזר רב בנושא. אם התשובה שלך היא כן לשלוש השאלות, תפסיקי לדבר על זה עם המשפחה שלו ותתחילי לעשות ילד. למה בכלל המשפחה שלו מעורבת בשיחות האלה? למשפחת הבעל הולכים לארוחה ביום שישי, יושבים 2-3 שעות מדברים בנימוס על מזג האויר וכל פעם שהם יורדים לנושאים לא רצויים, יוצאים לגינה / הולכים לשירותים / רוחצים כלים או פשוט אומרים "אני לא מתכוונת לדבר על זה עכשיו".

 

[shirael]

לא יודעת אם זו עצה מתאימה במקרה זה,

(עם כל הכבוד אלייך נומלה ויש כבוד

), כי הבחורה ממש לא נשמעת כמו אישה שקולה ובוגרת אלא כמו ילדה שמתחננת לגור כלבים, והיא מבטיחה שהיא תטפל בו והיא תהיה הכי אחראיייייייתת בעוללללללללם!!

נכון, לכל אדם יש זכות להביא ילד לעולם וזה לא משהו שלמישהו מאיתנו יש סמכות לשלול ממישהו אחר, אבל עדיין לא הייתי מייעצת לה בפועל ללכת על זה. כאילו, לא לפני בדק בית רציני עם עצמה ועם מטפל יסודי.

 

[ורד2612]

אני לא יודעת למה אני נשמעת לך כמו ילדה

אני ממש לא ילדה(מבחנית גיל וגם בגרות נפשית),עברתי הרבה בחיים והתמודדתי עם דבר אחד
או שניים ובהצלחה.פשוט ליד ההורים שלו אני מרגישה לפעמים "ילדה" כי בכל זאת הם בגיל של
הוריי והם גם מתייחסים לבן שלהם כמו לילד קטן(גם כי הוא חולה ומאוד דואגים לו כל הזמן)
אני אישה בוגרת עם עבודה מסודרת ויציבה,ולא רואה סיבה למה הוריו נגד,אני מבינה שהם
דואגים כי רוב הגידול בעתיד יהיה עלי(הוא לא יוכל לקום בלילה לתינוק וכו'...)אבל אני מסוגלת לזה
וגם בטח תהיה מטפלת כדי שאוכל לעבוד כמה שעות או לנוח,אז אני לא מבינה למה הם אנטי.
יש להם בת חולה(אחותו הקטנה)אבל הם כן מעודדים אותה להיות אמא למרות שיש לה מחלה
פיזית קשה מאוד שגם יש התקפים ותקופות קשות אז במה הוא שונה ממנה?אומנם הוא חולה
נפשית אבל הוא מאוזן וכמוה יש לו תקופות קשות ויש טובות,אולי פשוט בגלל שהם לא אוהבים
אותי אז הם לא רוצים נכדים ממני.

 

[nirity1]

אולי הם לא חושבים

שהבו שלהם יתמודד עם תינוק ?

 

[shirael]

דווקא בגלל זה.

אני מאמינה לך שעברת לא מעט בחיים, אבל טוענת שזה בדיוק מה שמנע ממך להתבגר במישורים מסוימים. דווקא אדם שצריך לכאורה להתבגר מהר כדי להתמודד עם בעיות החיים עלול למצוא את עצמו אמנם מתפקד בעולם המבוגרים, אבל מבחינה רגשית ופנימית לא בשל, פשוט כי לא ניתנו לו הפנאי והלגיטימציה לפתח את התחומים האלה בחייו.

המסקנה שלי נובעת מקריאה של השרשורים שפתחת והאופן שבו את מתארת את התנהלותך בחייך האישיים, שהיא לא מודעת ולא בוגרת. אין פה שום גינוי כלפייך אלא רק הצעה שלפני שתקחי על עצמך את האחריות על עולמו הפנימי של ילד שתביאי לעולם, תקדישי שנה שנתיים לעשות את הדבר הזה עבור עצמך.

 

[Aski7]

ואולי

דווקא בגלל שהם מעודדים את הבת שלהם ולא את הבן נרא הלהם שהבעיה תהיה: את!! ולא הוא

 

[B l u e D e v i l]

ורד יקרה

כבר כתבתי לך את זה בעבר (ולא רק אני) בפורום אחר, אבל מי שמביאה ילד לעולם מתוך מטרה שהמדינה תסבסד אותו, יודעת שלא תקבל עזרה לא רק ממשפחת הבעל, אלא מהבעל עצמו - לא עושה החלטה בוגרת.
מחר יאיר יוריד לא רק את קבצאות הילדים אלא גם את קצבאות הנכות ואת קצבאות הבטחת ההכנסה ואז מה? מי יגדל ויטפל בילד?
אני מבינה (באמת) את האינסטיקט להיות אמא. אבל אנחנו לא חתולות. אנחנו בני אדם כדי שגם תהיה לנו מודעות שכלית מעבר לרגשית בקבלת ההחלטות שלנו.
את לא נמצאת בסיטואציה מתאימה להביא לתוכה ילד.
אף אחד לא יגיד לך אם להתגרש או לא, ואת עשית החלטה מודעת ובחרת לחיות אם אדם שלא מסוגל-כנראה- לתת לך משפחה. בטח לא במתכונת רגילה.

אם את בוגרת תעצרי ותחשבי אם זה הוגן להביא ילד לתוך הסיטואציה הזו. הבעיה האחרונה שלך זה הפרגון של אמא שלו.

 

[ורד2612]

אני מבינה שמשעמם לך בחיים ואת כל הזמן מחפשת

להגיב לי ולפגוע בי,האמת לא ידעתי שאני לא חתולה,תודה רבה שאמרת לי...
אני לא מתייחסת לדברייך כי את אישה קטנה מאוד שלא מבינה כלום מהחיים
שלה וחושבת שיודעת הכל(ראי ערך חמותי,אותו טיפוס),למרות שאמרתי לך
שיש לנו כסף וזה לא יהיה על חשבונך או על חשבון קצבאות הילדים אז צאי
לי מהרחם ותפסיקי כל הזמן להגיב לי,לא מעוניינת לשמוע תגובות מאישה כמוך.
חסרת רגישות ופשוט רעה,חפשי מקום אחר להיות רעה בו כי לי נמאס ממך.
(אגב,יש לך פורום משלך,איך יש לך זמן להגיב גם פה?אין לך עוד דברים בחיים
כמו זוגיות וילדים??)פשוט לא להאמין שבכל פורום בתפוז שאני אכתוב הודעה את תבואי
ותדחפי את התגובה שלך,תעזבי אותי ותפסיקי להגיב,תודה ושיהיו לך חיים טובים.
(מלאים בדברים אחרים חוץ מלשרוץ כל היום באינטרנט..)

 

[B l u e D e v i l]

את די חצופה אם יורשה לי

אחרי זמן רב שהשקיעו בך - לרבות מסרים אישיים ונסיונות עידוד זה מה שיש לך להגיד שיבושם לך.
את לא אמרת שיש כסף. את אמרת שאת הולכת להתעלק על ההורים שלך כל עוד הם חיים כי הם הבטיחו לעזור ולעבוד ולממן את הילדים העתידיים. אני המלצתי לך לחפש להם אבא שיכל לעזור להם גם.

בינתיים את שורצת באינטרנט קצת יותר ממני ומצליחה לכתוב עשרות הודעות בכל פורום (כדאי לעבוד יותר במקום). את לא חושבת שאם כולם אומרים לך את אותו הדבר את צריכה לאמץ את המציאות ולהפסיק לחפש במקום אחר תשובות אחרות? התוצאה תהיה זהה גם על הירח.

ונק' למחשבה - לי אין כל פורום משלי, לתפוז יש הרבה פורומים. ותאמיני או לא, אנשים מסוגלים לגלוש ביותר מפורום אחד. מולטי-טסקינג קוראים לזה

 

[chenby]

בן אדם מתקיף

כשהוא מרגיש צורך להתגונן. התגובה כבר אוטומטית.
ומשום מה לא יודעת למה, אני מרגישה את המצוקה שלה של בן אדם שרק יורדים עליו כל היום. אז נראה לי שהיא כבר לא יודעת להבדיל מתי היא מקבלת פגיעה ומתי תמיכה. הכל כבר נראה אותו דבר.
מקום נמוך מאוד להיות בו.
מאחלת לה שתצליח להתרומם מזה הרבה לפני שתיכנס להריון.
נפש בריאה בגוף בריא זה דבר חשוב יותר לגדל ילד לפני הכל. בטח לפני שמסתכלים על קצבאות וכאלה. כי החיים מלמדים אותי כל פעם מחדש, שכשאני גדלה, החיים גדלים איתי.
וכן, אנחנו במצב כלכלי קשה בארץ בעולם, אולי בגלל הרצון לצמצם אוכלוסיה. אז מה, כולנו נפסיק ילודה? אני ממש לא מתכוונת למשל להיכנע לתכתיבים האלה, ואני אצמצם איפה שאוכל, ואעזר בכל דרך בכל אחד שישמח לעזור. יש היום בפייסבוק קבוצות של מסירת דברים לאמהות וילדים, כדי שלא יצטרכו לקנות הכל חדש כל פעם. יש גמ"חים, יש אחים גדולים שלא צריכים יותר את הלול של הילד וכו'...
לשלם להוט או יס למשל - אין לי את הבעיה הזו כי אין לי טלויזיה. ושוב, זה עניין של החלטה מה חשוב יותר.

 

[B l u e D e v i l]

יש הבדל מאוד גדול

בין לרצות לחסוך ולהשתמש במוצרים יד שניה, לבין להיות נתמך רווחה (זה מה שהיא ובעלה-מקבלי קצבאות נכות והשלמות הכנסה ונעזרים בהורים למחיה בסיסית). ואנחנו לא מדברים על מישהי שמפחדת לפספס את הרכבת.היא בת 20+.
יש לה עוד 10 שנים כדי לנסות להתבסס, או להצליח בזוגיות שלה - לכל הפחות לקבל תמיכה.
היום היא רוצה שבעלה ישאר איתה בגלל שהיא חולה, מה יקרה כשיהיה להם ילד חולה והוא ירצה לנסוע לכנס?
להביא ילד מראש לתוך זוגיות לא טובה, כשצד אחד תומך נפשית, פיזית וכלכלית בשני.
כשאין יכולות כלכליות מלבד "אבא ישלם" אם לזה את חושבת שתביאי את הילד שלך, שאלוהים יעזור לשניכם. הבעיה שלה זה לא מי ישלם להוט/יס, הבעיה שלה היא האם ההורים של בעלה צריכים לשלם במקומו שכירות כי היא לא יכולה לשלם אותה לבד ואבא שלה נאלץ לעזור להם.

אני לא בעד לתקוף, לא חושבת שתקפתי, אבל כן חושבת שאם עשרות אנשים (ובאמת זה עשרות רק בתפוז) אומרים לך משהו, ואת מסרבת בכח להקשיב לו, כנראה שאת צריכה להפסיק לשאול ולכעוס כשאת מקבלת מכולם את אותה תשובה.

 

[chenby]

אבל מי אמר

שהיא תיכנס להריון מחר?
זו ההנחה, שכבר מחר יש ילד והיא לא תדע לטפל בו.
אולי יהיה ילד עוד כמה שנים ובינתיים היא תמצא דרכים להרים את עצמה מהמקום שהיא נמצאת בו.
כל מה שאני אומרת זה שיהיה לה קל יותר לצאת ממצב עם תמיכה ומיקוד לפתרונות במקום להעצים את הבעיות.
להגיד איפה הבעיות זה הכי קל, לחפש פתרונות זה העניין, ועצם הפנייה שלה זה חיפוש פתרון, ואולי אפשר להפנות אותו למקום שיתאים לה שתוכל לחזק את עצמה גם נפשית, גם פיזית וגם כלכלית. בשביל שהיא תוכל בשקט להיות אמא טובה כמו שהיא רוצה להיות.
אני מכירה מישהי שאמרה על עצמה - אני יודעת שאני אהיה אמא מסוכנת לילד שלי.. ככה פלטה את זה בשיחה על ילדים תוך כדי סיגריה, אפילו לא שיחת נפש.. דווקא מישהי עם כסף, עצמאית מוכשרת.. בן אדם הוא מה שהוא מאמין על עצמו. והכותבת לעניות דעתי במקום כזה נמוך עם עצמה בעיקר אחרי שהיא רגילה לשמוע ירידות עליה. וכל מה שהיא רוצה בסופו של דבר זה להרגיש ראויה להיות אמא. וזה רצון נפלא. הרצון הזה צריך כמובן לגדול להשתדלות ומעשים מצידה. ואת זה צריך לחזק לא לשבר את הרצון. זה משהו שהיא כבר רגילה ומכירה.

 

[B l u e D e v i l]

משימה ממש פשוטה

לחפש קצת מה היא כתבה ברחבי תפוז עם החיפוש מצד שמאל. למשל בפורום "להיות בהריון" אם אני זוכרת נכון, חישוב של ימי ביוץ. היא מתכננת להכנס להריון בזמן הקרוב לא בעוד 5 שנים.
השאלה היא מה הסיבות שבגללן הכותבת רוצה ילדים, והאם הן סיבות נכונות להביא בגללן ילדים. זה כל מה שאני אומרת.

זה לא קשור לתגובה הזו אבל כן לתגובה הקודמת אז אפרסם כבר פה:
"יהיה לנו כסף כי למזלי המדינה דואגת לאנשים צעירים שיש להם מחלה פיזית או נפשית"... "ההורים שלי תומכים בי במאה אחוז כי הם יודעים שאני אהיה אמא טובה והם יעזרו בלשלם על דברים כשלנו יהיה קשה לשלם ולדאוג לכך שכשאני אהיה חולה או בצינתור"
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=610&MessageId=167773056

"מה לעשות שהמדינה גם דואגת לי לקצבה כי יש משהו שנקרא:עזרה לחלשים,שאת נגדו,וגם בקצבה אני אשתמש בעתיד כשבעז"ה יהיו לי ילדים"
http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=610&MessageId=167795265

יש עוד הרבה...
הדיון הוא תמיד על הצד הכלכלי והמסוגלות הפיזית של הבעל
אני לא מכירה אותה אישית, אבל כן קוראת אותה כבר שנתיים, מסכימה שיש נשים שיהיו אימהות הרבה יותר גרועות. אני לא מפקפקת שהיא תאהב את הילד ושהיא מאוד רוצה אותו. השאלה כמה כל זה הוגן כלפי הילד.
נכון שיש קצבאות, ונכון שההורים שלה יעזרו ויכל להיות שזה בסדר. אבל למה מראש ללכת על האפשרות הזו כשיש לך עוד כמה שנים לנסות לשפר את המצב בכוחות עצמך?

 

[I C E M A N 7]

נשאלת השאלה

אם שנתיים של ניסיונות עיקשים לחנך לא הועילו, למה את ממשיכה להשקיע בה כל כך הרבה אנרגיות? הרי ידוע שלרציונאל אין הרבה סיכויים מול הרחם.

למה זה כל כך חשוב לך?
ולפני שאת שולפת את "טובת הילד", אנא תרחמי.
הקיבה שלי רגישה היום