היי גרא

[אשלונית]

היי גרא

זוכר אותי? הכל מקרה אני בת 17 וחצי. אתמול רבתי עם ההורים שלי. במשך הקיץ והשנה עבדתי והרווחתי די הרבה כסף. חלק מזה בתוכנית חסכון אבל הגעתי למסקנה שאני לא מנצלת את הכסף שלי. אז חיפשתי מה לקנות ומצאתי. הבעיה שההורים שלי התנגדו לכך לחלוטין. אולי זה לא הכרחי לי ממש אבל זה הכסף שלי וזכותי לעשות איתו כרצוני. אז הגעתי עם ההורים לריב רצחני. בו נאמר ע"י אמא שלי שאני צריכה להתחיל לממן את הדברים שלי לבד, לא שעכשיו אני לא אבל היא מדברת על השעורי נהיגה והשנת שירות שאני רוצה לעשות שנה הבאה שתכלול לגור מחוץ לבית ותעלה 800 שקל לחודש. זה לא שלהורים שלי יש בעיה כספית אבל לא יודעת מה נפל עליהם. אבל היא אמרה שאני צריכה לשלם את זה אם אני רוצה את זה. אז לקחתי את זה בהקצנה, אני מודה. והחלטתי שאני לא צריכה מהם טובות ואני משלמת על כל דבר קטן. אכלתי קופסאת תירס - שילמתי עלזה. קניתי היום שוקו במכולת איפה שאנחנו בדר"כ רושמים וגם על זה שילמתי וכך על שאר הדברים אני מתכוונת לעשות. אני יודעת שזה הקצנה אבל אתה חושב שזה הדבר הנכון? אני לא יודעת מה המטרה בזה ממש זה פשוט היתה החלטה של בזמן כעס במטרה שלהראות להם שאני לא צריכה אותם ממש. אל תגיד לי לדבר איתם כי היחסים שלי עם ההורים אטומים בלי שום פתח אוורור!. אתה חושב שזה היה נכון, על אף שזה היה בזמן כעס? תודה מראש, אש.

 

[גרא.]

קשה מאד,אם בכלל לקבל החלטות נכונות

בשעת כעס.מכיון שעוצמת הרגשות מציפה ועלולה לחסום כל חשיבה הגיונית.לכן נאמר,כבר מזמן"כי לא שופטים אדם בצערו".בהרבה מצבי תסכול,כעס, מריבה, אנשים מגיבים לעיתים בתגובות קיצוניות,שקשה לאחר מכן לחזור מהן,או להתמודד עם תוצאותיהן..והמחיר שהם משלימים על כך,עלול לעיתים להיות כבד ומכאיב.מכאן רציתי לומר לך אשלונית,מה שעשית שעה שכעסת,התאים לאותם רגעים אולי,אבל במחשבה שנייה,שעה שאת רגועה יותר,כדאי לך לשקול אם זו הדרך הנכונה,או אולי כדאי לחפש מוצא אחר.יש הורים רבים,שמתנהגים כמו הורייך, לאו דווקא בגלל קשיים כספיים,אלא בכוונתם להעביר את האחריות על עצמך,על הוצאותייך,עלייך.כנראה בנסיון להכין אותך לחיים עצמאים..אחרי הכל את כבר בת 17.5 ,עוד מעט מתגייסת,ואז תעמדי לחלוטין ברשות עצמך.הורים אחרים, מתקשים לקבל את העובדה שהם פחות ופחות יכולים להשפיע ולכוון את רצונות בנת/בתם המתבגר/ת.. ומעוז הכח הארון שיש להם,זו שליטה במשאבים,כלומר בכסף,..וזו כמובן טעות,העלולה לדרדר את יחסיהם עם בנם/ביתם.ממש כפי שקרה לך.את באמת לא זקוקה מהם לטובות,אבל את עדיין נזקקת להם מבחינה כספית, זקוקה להבנה,לאמפתיה,לחיזוק ועידוד,כפי שהורים בדרך נותנים,או מנסים להעניק לילדיהם.את עדיין "צריכה" אותם ואת עזרתם..ולכן לפי שעה,להתפשר עם עצמך,ועם ההחלטות שלך לרכוש דבר מה,שכה הרתיח את הורייך.לסכום,מה שעשית בעוצמת כעסך,התאים לך לאותם רגעים.אבל כשיטה,לא הייתי ממליץ לבחור בהתנהגות קיצונית,דווקאית..נסי "לבלוע" מעט את גאוותך שנפגעה.נסי להשלים עימם.ואם זה לא ילך...תוך כמה חודשים,הכל ישתנה,ותהיי חופשיה לעשות כמעט הכל בעצמך,ועל פי החלטותייך.

 

[אשלונית]

תודה לך גרא

הסיפור עם ההורים באמת נפסק ביום שאחרי, אחרי שקניתי כמה דברים על עצמי שבלטו מאוד בבית כמו אוכל לחיית מחמד שלי וכדומה. בסופו של דבר איכשהו הגעתי איתם להסכמה שאני קונה את זה. עכשיו אני מחפשת באמת את האחד שמתאים לי במחיר שמתאים לי. מדובר על מחשב. תודה על העצה. אני באמת צריכה לשלוט על הפיוזים שלי. לא יודעת אם זה קשור אבל אני חושבת שכן, בתור אחת עם הפרעת קשב וטיפה היפריות קצת קשה לי, ואני מודעת לזה שהפיוזים שלי קצרים. תודה על העצה. אנסה ליישם אותה בעתיד. אש.