היי בנות..

[בתאל42]

ליזה

תודה ממוש על התמיכה .. ספרי לי קצת על עצמך..אם בא לך..

 

[בתאל42]

היי בנות..

היי .. מה שלומכן? רציתי לספר לכן קצת יותר על עצמי.. לפני שבע שנים נסענו אני ומשפחתי אבי אימי אחי ושתי אחיותיי הקטנות לטיול משפחתי בחרמון.. בדרך חזרה התנגשנו חזיתית במשאית.. אבי{ 42} ואחי {13}נהרגו במקום..ואני אימי ושתי אחיותיי הוטסנו במסוקים לביה"ח רמבם בחיפה במצב קשה מאוד.. אימי נפטרה לאחר שלושה ימים..ואני אושפזתי חצי שנה במצב קשה מאוד... עד היום אני עוברת טיפולים מאוד קשים.. בגיל 19 החלטתי להתחתן עם החבר שלי נתי שהיה איתי עוד לפני התאונה .. כי כ"כ כ"כ רציתי משפחה משלי ... ואז לאחר שנה נולד בני אריאל היום הוא בן שלוש וחצי ילד שממלא אותי המון!! ואגב הוא דומה שתי טיפות מיים לאבי.. קשה לי נורא ללא הוריי ..חוץ מחוויות החתונה והלידה אני חווה את הכאב יום יום נורא קשה לי!! כל דבר קטן שהוא עושה או כשיש לי מלא שאלות ..זה קורע אותי שאני לא יכולה להרים לה טלפון ולספר..ולשאול.. אני לא יודעת איך ממשיכים הלאה..כי אני מרגישה שנעצרתי... טוב.. לא רוצה לדכא אתכן יותר מידי.. אני מרגישה שדיברתי יותר מידי.. אז ספרו לי עליכן קצת.. ולפני שאסיים יש לי כמה שאלות... בד"כ באיזו שעה אתן בפורום שנוכל להתכתב און ליין? ורציתי לדעת אם יש מישהי אולי שגרה באיזור השרון? אז תכתבו לי ... נשיקות בינתיים..

 

[לימון מוסיפה המון]

היי בתאל

קודם כל קבלי חיבוק גדול. ולא, לא דיברת יותר מידיי. הגעת למקום הכי נכון שבו אפשר, מותר ואפילו כדאי לשפוך את שעל ליבך. התאונה המשפחתית שעברתם מזעזעת ואני מקווה שמלבד טיפולים לריפוי הפצעים הפיזים, קיבלת ואולי עדיין מקבלת תמיכה רגשית. שמחה לשמוע שמצאת נחמה בזרועות בנזוגך ושאריאל הקטן ממלא אותך באושר, לצד החוסר הענק שאת חשה. התחושה הזו שאין עם מי לחלוק, להתייעץ ואולי גם סתם לקטר נמצאת בכל אחת מאיתנו. מהסיפור הבנתי שנשארתן 3 אחיות? הבנתי נכון? את בקשר עם אחיותך? בנות כמה הן? את מספרת שנעצרת. נעצרת במה? באיזה תחום? אני יותר מאשמח לשמוע עוד על מה שעובר עלייך. אומנם רק פתחת את דלת הפורום, אבל שתדעי שזה ה-מקום להרגיש בבית, אז תורידי נעליים, גשי למקרר והוציאי מה שבא לך, שבי והניחי רגליים על השלחן ותרגישי הכי חופשייה שבעולם לחלוק את כל הכאבים, התהיות, השאלות, העצבות וגם השמחות שמתקיימות בחייך.

גדול לימור

 

[בתאל42]

../images/Emo23.gifהי לימור

הי מותק.. תודה על הכל.. את מקסימה.. אז כן.. נשארנו שלוש אחיות אני בת 24 ואחיותיי כיום בנות 15 ו 17 הן גרות אצל אחות של אימי. אני בקשר מצויין איתן..אנחנו נפגשות הרבה..מדברות כל יום.. כשאמרתי שנעצרתי לא התכוונתי למשהו ספציפי..אלא שאני מרגישה שלא התקדמתי בכלום..שום דבר שמח הוא לא ממש שמח.. וגם כשקורה משהו טוב..אז אני מרגישה לא טוב עם עצמי ..מצפון..כאילו איך אני בכלל מעזה להנות?או בכלל לשמוח? אני מקווה שאוכל ללמוד מכן קצת..ויותר להיפתח כי זה קשה לי בד"כ.. אבל לפי מה שראיתי אתן ממש משפחה כאן.. תודה לך לימור על ה"חיבוק " הגדול

בת אל

 

[לימון מוסיפה המון]

היי מתוקה

שמחה לשמוע שהקשר עם אחיותך מצויין. זה מאוד חשוב. התחושה הזו של המצפון ששואל אם בכלל מותר לשמוח... זה משהו שצריכים ללמוד לעשות. ממש ככה. הרי ברור שהורייך ואחיך רצו שתהיו מאושרות. אני יודעת שזה קשה, אבל צריכים ללמוד לצור הבדלה בין הכאב הגדול לבין ה"מותר" הזה להיות שמחה ומאושרת. לכל בני האדם באשר הם יש מצוקות וקשיים וכולם נאלצים להתמודד עם כאב ואובדן בשלב כזה או אחר בחיים. לצערנו אצלנו השלב הזה הוקדם מידיי, ואת נאלצת לחחות ארוע מזעזע וטראומתי גם יחד, ועדיין זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר על החיוך. אני מדברת לי ככה, כשבעצם כדיי להבין את זה הלכתי לטיפול רגשי, ולמדתי להבין ששמחה שלי לא גורמת ולו לרגע אחד לשכחה של מי שאבד לי. נשמע שמעבר להכל את נמצאת גם בסוג של צומת בחיים, צומת שכמעט כל אדם עובר בה, ובעצם את מנסה להבין לאן פנייך מועדות. וזה לגיטימי והכי בסדר לתת לעצמך להתבחבש לך שם, כדיי להבין מה את רוצה מעצמך. אני באמת מקווה שמעבר לתמיכה שהפורום שלנו יכול להציע לך, את דואגת לקבל גם תמיכה רגשית לעצמך.

לימור

 

[בתאל42]

היי לימורוש

את כ"כ צודקת...ואני יודעת שהוריי רצו שאהיה מאושרת.. אבל אני לא מוצאת דרך להיות מאושרת בלעדיהם.. תמיד יש חור כזה גדול.. האמת שבזמן האשפוז שלי בבית חולים לאחר התאונה { חצי שנה} אז רצו לטפל ואני כל הזמן ברחתי מהפסיכולוגים לא קיבלתי את זה שלדבר עם מישהו זר ולספר לו מה שעובר עליי יכול לעזור לי... לפני כשבוע התחלתי טיפול..בינתיים זו רק ההתחלה...אני נורא מקווה שזה יעזור לי ואיך שהוא אתחיל לחיות וזה יפסיק להיות בתוכי 24 שעות ביממה... הקטע שזה גם ממש משפיע על הזוגיות.. אני רב הזמן מהורהרת ... רגישה נורא וזה יוצר המון ויכוחים.. אני נורא רוצה לקום על הרגליים ולהתקדם.. אני מקווה שעם הזמן הטיפול יעזור וזה יקרה!! מה איתך? ספרי לי קצת...איך את מתמודדת... חיבוק ונשיקה בת אל

 

[לימון מוסיפה המון]

מחזיקה לך אצבעות

ומקווה שהטיפול הרגשי יעזור לך. מבחינתי, יש ימים טובים יותר ויש פחות. יש ימים שהמחסור בהורים, במישהו שאפשר פשוט לבוא ולהתבכיין אצלהם, לבוא אליהם בלי להרגיש שעושים לך טובה, לבוא ולא לפחד לשחרר ת כל הצדדים הפחות נוחים ויפים....כל התחושות האלה חסרות לי. בעיקר חסר לי המקום ההוא שאפשר להרגיש בו בית. נשיקות לימור

 

[אשבל1]

היי בתאל

כשקרה המקרה המצער והטראגי של משפחתך, אני כבר הייתי ללא הורים, בגיל 17 התייתמתי סופית, ומאוד הזדהתי איתך, ידעתי איזה כאב וצער אין סופי את עומדת לחוות... אני זוכרת אותך, נערה כל כך יפה... אני שמחה מאוד בשבילך שבנית לך משפחה חמה ואוהבת ושיש לך ילד שוודאי מרעיף אהבה גדולה, גם לי יש 3 ילדים וען כל האהבה החוסר שאת מדברת עליו הוא גדול וכואב , שאלת איך ממשיכים הלאה? אני אומרת שיש ימים קשים יותר ויש קלים יותר, גם אני חושבת על מה שיכול היה להיות לי ולילדי יום יום אם היו להם סבא וסבתא, וזה כואב, אבל, יש לנו כוחות, ונשתמש בהם להמשיך, שיהיו לנו ילדים מאושרים..... איך השתקמו אחיותייך? אנחנו לפעמים בצ'ט בערבים, את יכולה לפתוח הודעה עם הכותרת

ותשאלי אם יש פרטנריות לצ'ט? אני מהצפון, אבל בקרוב יהיה מפגש באיזור השרון, מקווה שניפגש... המשך יום נעים

 

[סוציולוגית משוגעת]

ברוכה הבאה...

אני חדשה פה בעצמי.... ו... אני מאזור השרון (שלא תגידי שלא אמרתי!) יום טוב שיהיה.

 

[קינגית7]

שלום בתאל

ברוכה הבאה. אין דבר כזה יותר מדי בפורום הזה. תרגישי נוח ותמשיכי לכתוב.

 

[דודה של גיא]

מחבקת המון. ואני גם מאיזור השרון

 

[בתאל42]

דודה של גיא

תודה על כל החיבוקים והאהבה !!! תספרי לי קצת על עצמך..אם בא לך.. אני מנתניה , מאיפה את? בת כמה את ? ורק אם בא לך לענות נשיקות

 

[דודה של גיא]

היי בת אל...

עד לפני 4 ימים התגוררתי בנתניה,אך אז עברתי למושב, בסמיכות לנתניה. תוכלי לפנות לתיבת המסר שלי. אשמח לדבר....

 

[בתאל42]

דודה של גיא--

איך עושים זאת? איך פונים לתיבה?

 

[דודה של גיא]

תקליקי על השם שלי.

תגיע לדף עם אייקון "צור קשר"

 

[חייכנית ואופטימית]

ברוכה הבאה ל ../images/Emo82.gif החם...

אם כי אני מצטערת לשמוע על הנסיבות הטרגיות שהביאו אותך לכאן... את נשמעת מאוד חזקה ואני שמחה לשמוע על האהבה הגדולה שזכית לה עם בעלך ועל האהבה הגדולה שנולדה עם בנך...אני בטוחה שאת שואבת הרבה כוח מזה... אני איבדתי את אמי למחלת הסרטן לפני 15 שנה כשהייתי בת 17, גם אני נשואה באושר ויש לנו בן מקסים בן שנתיים שהוא מקור לאושר גדול בשבילנו. מקוה שתצטרפי אל משפחתנו הקטנטונת...

 

[בתאל42]

חייכנית

תודה מתוקה!! ואכן הצטרפתי אליכן... תודה על התמיכה.. ספרי לי קצת על עצמך ועל בנך.. נשיקות בינתיים...