היי בנות

  • פותח הנושא fila
  • פורסם בתאריך

fila

New member
היי בנות

רציתי לשתף אתכן במשהו מאוד אישי, כי אני מרגישה שיותר קל לי לבוא ו"לדבר" על זה עם משהו שלא מכיר אותי. היה לי סופשבוע נוראי, רבתי עם שמעון מריבה ממש רצינית ואנ ממש נבוכה להודות שפתאום הרגשתי "לכודה" כי זהו אני נשואה אני לא יכולה לברוח לחדר ולסגור את הדלת או ללכת מהמקום ואולי אפילו לא לחזור. כ"כ רציתי ללרוץ לספר למישהו כמה אני מאוכזבת וכמה כואב לי אבל לא יכולתי, זה לא כ"כ קל לי לשתף אנשים במה שקורה ביננו אם זה לא משהו כ"כ טוב יכול להיות שאני קצת היסטרית או רגישה מידי אבל זאת היתה הפעם הראשונה מאז שהתחתנו ש"יצאה לי כל הרוח מהמפרשים"......... מצטערת על ההשתפכות
 

שמופית

New member
fila קבלי ../images/Emo24.gif ענק !!!

אני דווקא חושבת שאת כן יכולה לברוח לאנשהו אחרי מריבה !!! אני לא אומרת להיעדר מהבית יום-יומיים, אבל ללכת לים ולשבת ולחשוב מול הגלים, או לסיבוב קניות בקניון (תמיד מסדר את מצב הרוח)... אל תתבאסי ! אני יודעת שכרגע הריב נראה ענק, אבל אני בטוחה שתתגברו עליו (התגברתם כבר על הרבה מכשולים...) ותעברו גם את זה. נכון, יש מין הרגשה "לכודה" שכזו, ואני בתור ציפור דרור (עד גיל 30) מרגישה ככה לפעמים גם בלי לריב, אבל ההרגשה הזו והמחוייבות הזו אומרת רק שעכשיו, אי אפשר לקום וללכת אחרי כל מריבה ולסיים קשר בקלות דעת ! עכשיו צריך להשקיע בשביל לבנות את הקשר וזה לא תמיד קל (הרבה יותר קל ללכת...) אבל לדעתי, ברגעים קשים שכאלה, צריך לחזור ולהיזכר למה התחתנתם (נשמע אולי קיטשי, אבל ברגעים הקשים, כשנזכרים בכיף ובכמה שהוא אוהב, הדברים נהיים ברורים יותר).
 

נופר30

New member
היי FILA

לא רוצה לאכזב אותך אבל השנה תהיה שנה קשה מישהו פעם אמר לי שלא משנה כמה גרים יחד לפני השנה הראשונה היא שנה קשה ואם תקבלי את זה ותנסי להתמודד עם זה יהיה לך קל יותר אז רבתם מה קרה? זה קורה העולם לא התמוטט ובא לך לברוח ? כנסי לחדר ותגידי לו שאת רוצה להיות לבד ושלא יפריע לך ביום שישי גם לנו הייתה מריבה נוראית ( רק ששלנו נעשות ללא צעקות ) ופשוט כל אחד תפס לו פינה בבית לכמה שעות עד שנרגע ( למרות שאני עדיין לא נרגעתי עד הסוף) אל תשכחי שאתם לא הפכתם להיות אדם אחד או אדם אחר לאחר החתונה פשוט הפכתם למשפחה שיהיה יום נפלא ואם את צריכה אני כאן
 

Aאלינור

New member
המריבה הראשונה

הי fila, אני חדשה כאן, עד עכשיו על תקן צופה בלבד אבל מאחר ואף אחד עוד לא ענה לך אז זו תהיה ההודעה הראשונה שלי. הפעם את מרגישה לכודה כי זה הריב הראשון שאחריו לא ניתן להחליט לסגור את הבסטה סתם כך וללכת. ההרגשה הזו זכורה לי מאוד מהריבים הראשונים שלאחר החתונה. אבל אחרי שגמרתם לריב תנסי לזכור למה התאהבת בו ולחשוב על כל התכונות שאת אוהבת בשמעון. הרי גם לפני הנישואין רבתם ולמרות שהיתה לך את האופציה ללכת, לא הלכת. כך שזו בעיקר תחושת הלכידות הרגעית הזו ולא מילכוד אמיתי. יש בזה גם את הפאן החיובי שבמקום להגיד לעצמך או לו שהפעם זה נגמר, את הולכת, עכשיו חייבים להתמודד יותר עם הדברים. האיום של ללכת כבר הרבה פחות ממשי ויחד עם זאת הרבה יותר רציני. אז תיזכרי בכל ההשלמות שעשיתם אחרי מריבות עד היום, והמצב בעצם לא כל כך שונה, אתם עדיין אותם שניים שביחד כי החלטתם שאתם מתאימים ואוהבים. מקווה שתרגישי יותר טוב בהמשך היום.
, אלינור
 

fila

New member
../images/Emo51.gif

לכולכן ואלינור , ברוכה הבאה
באמת "ברחתי" אחרי המריבה הלכתי וחזרתי רק בערב וגם אתמול השתדלתי לא להיות בסביבתו יותר מידי, אבל זה לא ממש הקל על התחושה הפנימית של העלבון והאכזבה והשאלות ששאלתי את עצמי אולי אני לא בסדר? אני יודעת שגם לי יש חלק במריבה הזאת ובכל דבר אחר שקורה ביננו אבל אני לא יכולה לשמור דברים בבטן ובאמת לחצתי אותו לדבר איתי ושמעתי ממנו התנסחויות שהייתי מעדיפה לא לשמוע... צחקנו מזה בשבוע שעבר בפורום על השתיקות המפורסמות שלהם, לפעמים עדיף השקט. אני לא שוכחת את הסיבה שבגללה התחתנו ולא שוכחת כמה קשה היה להגיע לחתונה הזאת ולחיים איתו ביחד אני יודעת שהוא הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם אבל אני לא צריכה עוד קשיים כדי להוכיח את זה לעצמי למה לא הכל פשוט?
 

Ronnie*

New member
הי Fila,

מהסיפורים שלך שקראתי פה ובפורום חתונות, אני מתרשמת שיש ביניכם אהבה גדולה ואמיתית... ואני יודעת כמה הכל יכול להיראות פתאום רע כשרבים. אני בטוחה שהכל ייראה יותר טוב בקרוב. מריבות הן חלק מהחיים הזוגיים, וככל שהן מכאיבות, הן בלתי נמנעות. העיקר שאפשר להשלים אחר כך. אני בטוחה שהכל יהיה בסדר...
 

dorlim

New member
יקירתי קודם כל קחי ../images/Emo24.gifים ענקיים

תנשמי נשימות ארוכות ותחשבי חיובית הרי כמו ששמופית אמרה התחתנתם מתוך אהבה, כבוד וכו´
 

אתי@

New member
../images/Emo140.gif שלום יקירה ../images/Emo24.gif

כמו שכבר אמרו לך כאן, יש לאן לברוח. תמיד אפשר ללכת לחברה, לאמא, לשבת על שפת הים, או בגינה, או לשופינג בקניון... ולגבי המריבה עצמה... מריבות תמיד יש בין בני זוג, ואני מאמינה שבמשך השנים יכולים לקרות רק 2 דברים: או שהמריבות הולכות ומתרבות, או שהן הולכות וקטנות. מן הסתם ככל שעובר זמן האהבה משתנה. כשמתאהבים בהתחלה, יש תחושת סחרור, חושבים שבן הזוג שלנו הוא מושלם, ולא רואים שום תכונה שלילית... במשך הזמן הדברים משתנים, הסחרור הולך ונעלם, ואז מגלים את התכונות החיוביות וגם השליליות, ולמה באמת אנחנו אוהבים את בן הזוג שלנו. מה שיכול לקרות בשלב הזה, זה: או שנורא מסתדרים וזה אחלה. או, וזה כבר יותר נפוץ, מגלים שלא הכל ורוד ומושלם, ויש דברים שאנחנו לא כ"כ מסיכימים עליהם. החוכמה היא לדעת להשלים את החולשות של בן הזוג, ולהתפשר הרבה ככל האפשר. אם לומדים את מילת הקסם פשרה החיים יכולים להיות נפלאים (כמו שכתבתי - המריבות הולכות וקטנות). אני אומרת את כל זה מניסיון
כשהכרתי את רונן היתה לנו תקופת נהדרת, ואחריה התחלנו לריב בלי סוף (וגם כשנפרדנו - חזרנו!!!). זה אמנם לקח לנו זמן, אבל עשינו 2 דברים: 1. השתנינו אחד בשביל השני. 2. למדנו להתפשר על מה שמפריע לנו. אני חושבת שאנחנו הוכחה לזה שזה מצליח
אנחנו כבר 7 שנים ביחד ואנחנו מאושרים
בכל אופן אני מתארת לעצמי שבעוד יום-יומיים תראי את הדברים בפרופורציה חדשה ולא תביני למה בכלל כעסת כל כך... תהיי חזקה, ובכל פעם שקה לך תחשבי על הדברים הטובים בבעלך ועל כל מה שהביא אותך לבחור בו לכל החיים...
אני בטוחה שתתעודדי
 

תוכי

New member
חמודה ../images/Emo24.gif קודם כל

גם לנו הייתה ביום שישי מריבונת ומניסיון שלי פשוט לא התייחסתי עליו עד הערב וגם הוא לקח את עצמו לטיול קטן ברגל. האמת שהעצבים לא היו מכוונים אליי אלא הוא הגיע כך מהעבודה מה שפשוט למדתי לעשות זה לא להתייחס ולתפוס ממנו מרחק, (עד שהוא שאל אותי למה את עצבנית כל כך אליי - וביקש סליחה ) פשוט הוצאתי את העצבים שאני קיבלתי על הספונג´ה (והלוואי ויכולתי לברוח לכמה שעות אבל לאן....????)
 

fila

New member
כן

גם אני נכנסתי להתקפת סדר וניקיון אתמול בערב הבית נראה נהדר
 

fila

New member
../images/Emo23.gif

שוב תודה על כל התגובות החמות
גם אנחנו כמו שרובכן יודעות עברנו תקופות לא קלות בכלל נפרדנו וחזרנו גם כשזה היה כנגד כל הסיכויים אבל זה תמיד שמר על רף מסויים של כבוד הדדי והפעם הרגשתי שנפרצו גבולות מסוימים וזה מה שפגע בי . בכל אופן אנימקווה שאני אגיש טוב יותר בימים הקרובים.
 

dorlim

New member
ואחרי שהכל ירגע...

תנסי בשקט, בעדינות, באהבה ועם הרבה הרבה סבלנות להסביר מה כ"כ פגע בך בפעם הזו ואולי להבין מה הביא אותו לפגוע כך (לפעמים, וזה לצערי מנסיון, כשפגועים רוצים לפגוע חזרה
) ובעצם לנסות ולהבין איך להמנע ממצב דומה בעתיד.
 

fila

New member
זה בדיוק

מה שהחלטתי בבוקר לחכות לרגע שבכל ירגע ולדבר על הכל הבעיה היא , מנסיון, שלפעמים זה שוב פותח את הפצעים ושוב נגררים לתוך המריבה והעקשנות... אני יודעת שבפעם הבאה אני אספור עד 10 לפני שאפתח את הפה
 

kisses

New member
פילה יקרה קודם כל גם ממני קבלי ../images/Emo24.gif

כולנו חווים את חווית המריבה האשונה הרצינית כשאנחנו נשואים ואניאישית לא ראיתי בזה את המריבה הראשונה ובטח ובטח שלא כאחרונה. אתם שני אנשים שונים בעלי דעות שונות ועם הזמן יהיו פעמים בהם תתנגשו אבל אתם צריכים להיות בטוחים באהבה שלכם שתתגבר על הכאב ועל המריבה הכי גדולה. אני בטוחה שכבר היום בערב תהיה התפייסות גדולה שמרו על עצמכם שלך תמיד ליאת
 

fila

New member
../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif../images/Emo25.gif

מקווה שאת צודקת....
 

kisses

New member
אני בטוחה שאני צודקת ../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

בעל אף פעם לא יכול לראות את אשתו היפה עצובה סמכי עלי
 

fila

New member
הוא

לא בקטע כמו שכתבת על אלון שלא יכול לתת לך לישון בכעס...
הוא יכול להשאר עם הכעסים שלו והשקט שלו עד שאני נשברת... ככה הוא עקשן אבל כבר עם כל הכעס אני כבר מתגעגעת אליו ונורא רוצה כבר ללכת הביתה
 
fila יקירתי

לפני כחודש ללירון ולי היתה המריבה הגדולה ביותר שהיתה לנו . הרגשתי פשוט ח-ר-א. ואני הייתי דיי אשמה . לירון שתק ולא רצה לדבר איתי. נתתי לו יומיים שקט , ובוקדי דיברנו. בסוף זה כמובן עבר אני שולחת לך מסר, איך זה עבר בטעם מתוק .... שלך תמיד רויטל
 

dili

New member
אמנם אני לא זוכרת את המריבה הראשונה

שלנו, זה היה ממש מזמן!! אבל אני זוכרת שבהתחלה אחרי מריבות כאלה גדולות, תמיד הייתי בתחושה שהנה הוא לא השתנה (יש מין קטע אצל הרבה זוגות שחושבים שכל השטיקים הקטנים יעלמו אחרי החתונה...אז לא!!) וכל הזמן חשבתי איך התחתנתי איתו, הרי ידעתי מי הוא (ובחיי שהוא לא כזה נורא! אבל במריבה גדולה יש נטייה לחשוב שהוא הכי רע שיש)... וגם אני חשבתי על זה שהנה, גם האפשרות לריב כמו שאהבתי, עם הרבה דרמטיות (ויציאות מופגנות עם טריקת דלת) נגמרו... אבל עם הזמן, במריבות ממש גדולות, כשלא היה לי חשק או רצון להיות לידו, פשוט הסתגרתי בחדר השינה, עד יעבור זעם (שלי שלי...הוא מאלה שנרגעים תוך שניה )...או שהייתי לוקחת את עצמי, יורדת למטה, לנשום אויר נקי ולחשוב על הדברים בשקט. ותמיד הייתי מתקשרת לאמא שלי ומספרת לה...כי ידעתי שהיא תמיד תבין אותי ותקשיב לי וככה יכולתי גם להרגע, חשוב לדבר ולהוציא את הכעס...זה נותן הרגשה טובה...כמו בלון שניפחו אותו יותר מדי ולפני שהוא מתפוצץ מישהו בא ומשחרר אותו קצת כדי שהאויר יצא והוא לא יתפוצץ...לדבר זה חשוב!! בכל מקרה, אני חושבת שלא כדאי לשמור את הכעס יותר מדי זמן בבטן...כדאי לדבר על הדברים בצורה רגועה
 
למעלה