היי בנות...

[suck my tim tam]

היי בנות...

שמי הגר ואני בת 18 מהדרום.. מישהי קרובה אליי נפטרה לפניי מספר ימים, והשאירה אחריה בעל ילדים אם ואחים מאוד מבולבלים ומאוד אבודים. המשפחה כולה קרובה אליי ויקרה לי יותר מכל דבר .. הייתי בלוויה וליבי נקרע, ולאחר מכן בשבעה עוד יותר נקרע. לא שיש דרך נכונה להתמודד עם אבדה כזו, אך נראה לי שההתמודדות של המשפחה הספציפית הזו היא נוראית- יום אחרי פטירת האם חגגו יום הולדת לבן הקטן בכיתתו, בהתחלה לא רצו לספר לו בכלל עד שכבר אי אפשר היה להסתיר, אף אחד לא באמת מתמודד עם הצער שלו ונראה שכל הסביבה מאוד לא בריאה.. הייתי רוצה לעזור בדרך כלשהי, אך המרחק לא מאפשר (הם מהמרכז ואני מהדרום הרחוק), ורציתי לדעת אם מישהי אולי תוכל להעלות על דעתה דברים שאוכל בכל זאת לעשות.. חשבתי לקנות לביתה הבכורה את הספר של אדלמן .. אולי יומן זכרונות.. הגיס וביתו גם הם יקרים לי מאוד ואני דואגת להם.. אני לא יודעת מה אני מבקשת בדיוק אבל אם מישהי תוכל למצוא תשובה לענות כל תשובה בכלל זה יהיה נהדר.. קצת קשה לי לנסח או בכלל להבין מה אני מחפשת פה .. אבל בכל מקרה..

תודה מראש..

 

[סְקָאלִי]

שלום הגר,

קודם כל, מאוד מרגש אותי תמיד כשאני רואה אכפתיות של אנשים שנכנסים אלינו לפורום כדי להתיעץ איך לסייע לאחרים. אמנם השאלה שלך כללית למדי, כפי שעצמך אמרת, אבל זה בסדר - זה חלק מהעמימות שמרגישים נוכח מצב טראומתי כזה. מה שכדאי לעשות זה לרכז חשיבה על מקורות תמיכה אפשריים. למשל - עבור הילדים - האם יש יועצת חינוכית או פסיכולוגית בבית הספר? אני מניחה שכן, ואפשר להתחיל בהתייעצות עימם איך להתנהג עם הילדים. אפשר לפנות גם לעזרה חיצונית, אם המצב רעוע. אפשר גם להפנות אותם לכאן, אם יש להם שאלות והתיעצויות ספציפיות, או סתם צורך בשיתוף. באשר לספרים, לאב ולבוגרים הייתי ממליצה דווקא על הספר "בלעדיך", של תמר גרנות [חפשי את הקישור בקישורים לספרים אצלנו]. ראיתי אתמול ספר נוסף בספריה על התמודדות של ילדים עם מוות, אבל לצערי אין לי כאן הפרטים, אשתדל להביא בהקדם. אגב, בדיוק היום בבוקר הוספתי לינק לקישורים שלנו לאתרים, על המרכז הישראל לפסיכוטראומה. יכול להיות שתוכלי להעזר גם בו. האם משהו מכל הדברים האלה נראה לך על פניו? את מוזמנת להישאר איתנו בקשר כאן, להעלות שאלות ותהיות, ואנחנו נשתדל להשיב כמיטב יכולתנו. וכמובן - שאת מוזמנת להזמין גםפ את בני המשפחה להיכנס לכאן. ושוב - כל הכבוד על היוזמה והאכפתיות. אני בטוחה שגם לך עצמך קשה מאוד.