היי בנות

היי בנות

אני לא מהפורום הזה אלא מפורום שכן(פוריות),אחותי הקטנה היא טרנרית ואני כבר 3 שנים בטיפולי פוריות. זה מוזר אבל מאז שאחותי היתה קטנה והוריי סיפרו לנו עליה כבר אז ידעתי שיהיו לי בעיות. אני זוכרת אותה שואלת את אמא שלי למה היא לא תוכל ללדת (אז, לפני 25 שנה הרופאים לא ידעו מה שהם יודעים היום) ואת אמא שלי עונה לה שאי אפשר לדעת ואולי גם אני לא אוכל ללדת. ומאז זה מלווה אותי , זה בנוסף לעובדה שלא נתגלתה כל בעיה אצלי או אצל בעלי. חשוב לי לציין שאני מאד מעובת בחיי אחותי , או נכון יותר בהתחשב באפייה הסגפני, מתערבת בחיי אחותי. ובהתחלת הטיפולים אמרתי לעצמי שזה משמיים , כדיי שהיא תראה שבשונה ממה שהיא תמיד חושבת לא הכל מושלם אצלי(תאמינו לי כלום לא מושלם) אבל היום אחרי 3 שנים עדיין לא קרה הנס . מכיוון שאני גם ככה בטיפולים , ביררתי עם הרופא שלי לגביי הקפאת ביציות בשבילה אבל מסתבר שניתן להקפיא רק ביצית מופרית ואני רק מעודדת את עצמי שאולי היא תזיז את התחת שלה תוך כדיי הטיפולים שלי ותכיר בחור נחמד ואני אוכל לתרום לה ביצית (למרות שאני בעצמי הייתי מעדיפה ילדים עם המטען הגנטי של בעלי ולא שלי , אבל גם אני כבר לא בשלב הבררני...) האמת רוב הזמן אני משתדלת לא לחשוב עליה כי אולי זה נכון מה שאמא שלי אומרת שבגלל שאני כל כך דואגת לה הפחד מהרגע שאני אודיע לה פוגע בי... (כשהתחתנתי היא ממש נשברה) אני ממש דואגת לה , היא בודדה , לא מתחברת עם אף אחד ,אף לא חבר/ה אחד/ת ומעולם לא נפגשה עם בחורים, היא לא גרה בבית, ורק עובדת כל הזמן זהו, שפכתי אשמח לשמוע קצת עליכן שתהיה לכן שנה מדהימה , שנה של התחלות חדשות והרבה אושר ובריאות
 

מרקו7

New member
היי אפרת.

לא הבנתי בדיוק בת כמה אחותך. היא לא מכירה את הפורום הזה? אם לא אז אולי תכירי לה אותו? יש כאן מלא בנות וחלקן נפגשות לפעמים. בקשר אליך, אין קשר בין הטיפולים שלך לעצם העובדה שאחותך טרנרית לא? איך היחסים בין אחותך להורים? ואיך היחסים בינך לבינה? סתם מעניין אותי בתור אח של טרנרית. ביי מרקו. ולכל הבנות פה - היי ותמשיכו לכתוב.
 
ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

שמחה ששיתפת אותנו כאן בפורום. נשמע שהיחסים עם אחותך קצת מורכבים. אני בהחלט יכולה להבין את הדאגה והרצון לעזור - זאת בכל זאת אחותך. אבל אני יכולה להגיד לך שכמו כולנו כאן היא בהחלט יכולה להיות עצמאית וללכת בדרכה. בת כמה היא? האם היא יודעת הכל על התסמונת? איך הוריך מקבלים אותה? היא בהחלט מוזמנת לכתוב כאן בפורום ולשתף כאן. דרומית
 
אז זהו שזה לא פשוט

היא לא מוכנה להיכנס לפורום ואחרי שקראתי פה הרבה גם על ההצלחות סיפרתי לה והיא אמרה שזה לא ככה וזה מורכב יותר ויש הרבה סיבוכים... היא אלופה בזה, אני לרגע לא מקלה ראש בנוגע לכך שהמצב מורכב , היא גם חולת סוכרת אז מן הסתם זה קשה יותר. אבל מבחינתנו המשפחה שתתחיל קודם כל לטפל בצד החברתי והמשפחתי, מרקו שאל לגביי היחסים, אז הם מורכבים מאד, כשהייתי קטנה יותר היה לי מאד חשוב לפנק אותה כי היא היתה צריכה להזריק כל יום וחלק מהזמן אני הזרקתי לה ומאד כאב לי שכאב לה , ועד לפני שנתיים היא גם היתה שמנה ומאד אומללה ואז הגיעה הסוכרת וכיום היא מאד משגיחה על מה היא אוכלת כך שכרגע היא מאד מאד רזה, אבל נראית טוב. אבל מרגישה מכוערת וטפשה שזה ממש הורג אותי , מבחינתנו היא המוח בבית ,אבל היא לא מרגישה ככה. כשנפגשים כל המשפחה היא תמיד יושבת בצד ושותקת ,אף פעם לא מתערבת בשיחות . היא ממהרת לכעוס ולהיעלב, על כל דבר הכי קטן וקשה לנו מאד. היא שתקנית , לא מדברת על כלום כך שגם אם אני רוצה ללכת להיות איתה, לא בא לה לעשות כלום ואנחנו נפגשות ורק אני מדברת והיא בדממה. מאד מתסכל
 

מרקו7

New member
לאפרת../images/Emo140.gif

אני יכול להבין ולתאר איך היא מתנהגת, כי זה סה"כ עובר לדעתי על רוב הטרנריות באיזהשהוא שלב. לפעמים פחות ולפעמים יותר. השתיקות, הרגישות יתר, החוסר בטחון. חשוב מאוד שאחותך כן תפתח לפורום הזה, כי ברגע שתראה שהיא לא לבד בסירה, ושיש עוד בנות כמוה, עם כל מיני תסבוכים רפואיים שונים, ואולי גם תדבר על זה, היא תפתח לעולם חדש. לא ענית לנו בת כמה היא? חבל שאחותך תגדל בבועה שבה היא חושבת שהיא לבד ושהחיים שלה נוראיים, כי זה לא ככה. תדפיסי לה חלק מהשיחות פה ותשימי לה על השולחן אולי. לאנשים כאלו סגורים ועקשנים אולי קל יותר בהתכתבויות בהתחלה. שרק תכתוב בפורום. אולי לבנות פה יש עוד עצות ודרכים איך אפשר לפתוח אותה לעולם כמו שלה??? מרקו.
 
לאפרת

לפי מה שסיפרת מאוד קשה לה עם הטרנר היא מאוד כעוסה ומכונסת בעצמה . ניסיתם פעם להציע לה ללכת לטיפול פסיכולוגי? זה לא בושה ושם אולי היא תוכל להיפתח. לפי דעתי אם היא תיכנס לפורום רק לקרוא בהתחלה היא תראה שהיא לא לבד ויש עוד בנות שעוברות מה שהיא עוברת וזה יעזור. תנסו לשכנע אותה להיכנס לפורום. תמשיכי לעדכן ונשמח מאוד לשמוע גם ממנה ולעזור לה כמה שנוכל ושיש לה פה אוזן קשבת.
 
יש כמובן להבין שכל אחת היא שונה

אז יש כאלה שמאוד כעוסות ומכונסות בעצמן לא מצליחות להתחבר וכו' ויש כאלה שדווקה כן מנהלות חיי חברה. כל אחת היא שונה באופי. יכול להיות שקצת עזרה של פסיכולוג יעזור. שוב, בת כמה היא? דרומית
 
היי דרומית

אז עזרה היא לא מוכנה לקבל בשום מקרה , אי אפשר אפילו לדבר איתה על זה , מבחינתי להציע לה ללכת לפסיכולוג זה כאילו אני מכריזה שיש לה בעיה. זה מן מעגל כזה. היא בת 25
 
היי אפרת , ברוכה הבאה ל../images/Emo82.gifינו החם

סורי שאני פותחת את התגובה שלי ככה , אך הסיפור שלך מאוד כאב לי ונגע בי במיוחד שאמרת שהיא מרגישה טיפשה ומכוערת והיא המוח בבית ושנפגשים כל המשפחה היא יושבת ושותקת והיא ממהרת לכעוס ולהיעלב , הזדהתי כל כך כאילו חשבתי שאת מדברת עליי לפני עמה שנים ואפילו עד לפני כמה חודשים האמת אבל עשיתי ועדיין עושה עבודה עצמית ענקית כדיי להיות מעבר לזה ולא להיתקע ולעמוד במקום. בקשר לאחותך אני רק יכולה להגיד שהיא חייבת להיפתח למישהו , אתם חייבים להסביר לה כמו שנאמר פה כבר שביא לא היחידה עם התסמונת , תראי גם אני עד לגיל 19 לא הכרתי וראיתי אף אחת עם טרנר ושגיליתי זה היה רגע משמעותי בחיים שלי וגם אני חושבת שזה יקרה לה , היא תשבור את המחסום הזה מה שעוד כואב בסיפור הזה שחוץ מבית חולים שניידר שיש שם עובדת סוציאלית ופסיכולוגית אין כל כך אנשים בעלי מקצוע שמלווים את התסמונת וזה חבל והכי הכי חבל שאין היענות לא מצד בתי חולים ולא מצד בנות עם טרנר לבקים עמותה ולעשות מפגשים והרבה אנשים הולכים לקפוץ עליי עכשיו אבל הם יודעים שזה נכון שלמפגש או שניים שהעמותה אירגנה באו מעט מאוד בנות ולמה אני מעלה את זה פה כי יש בנות כמו אחותך למשל שלא מכירות אף אחת עם טרנר ומפגשים כאלה רק יוכלו להועיל מה אני יגיד , אני מקווה שתצליחו לשכנע את אחותך לקרוא את הפורום הזה טלהבין דברים ולגרום לה קצת להיפתח ולראות מעבר אולי הכלל אפשר לארגן מפגש פורום מתישהו ? מה אתם אומרים ? אבל בתנאי אחד : ששרה ובתיה מביאות את הילדות המדהימות שלהן ושאת אפשרת וגם מרקו תביאו את האחיות שלכם זהו מקווה שעזרתי שלך באהבה דלית
 
היי שרה

את טרנרית עם ילדה? נשואה? אם כן ,אשמח מאד לשמוע על התהליך שעברת, במידה ואת מוכנה לשתף כמובן סליחה על החדירה לפרטיות, אני סקרנית חג שמח אפרת
 
אז מעבר לעובדה שכואב לי

שיש עוד בנות שמסתובבות עם אותן תחושות כמו אחותי ,אני בכל זאת קצת שמחה שאולי מישהי תוכל להסביר לי איך חודרים את השיריון הזה. הלוואי ואחותי היתה מוכנה להיכנס לפורום אני בטוחה שזה היה משנה את חייה , פעם היא גם היתה הולכת למפגשים (לא בשניידר) והפסיקה. אני מקווה שהיא עדיין הולכת לבדיקות ברמב"ם כמו שצריך. עצוב לי לשמוע שגם את הסתובבת עם אותן תחושות, את יודעת יש דברים שניתן לייחס אותן להיותכן טרנריות ויש דברים שהם פשוט מולדים, גם אני לא מסתובבת בתחושה שאלוהים חנן אותי במראה מהמם ומוח מבריק(למרות שאני גבוהה!!!!) יש מטענים שהם פשוט מולדים או רכשנו אותם לעצמנו מילדות. בסך הכל, הגובה הוא הרי שטויות , יש לי חברות לא טרנריות שהן 1.50 והן מנהלות חיים נורמליים לחלוטין וזה לא עוצר אותן בכלום. הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא באמת השלב של הכרת בחורים, מתי לספר, אם לספר ונכון זה לא קל, ולדעתי לא צריך לספר בהתחלה .אני מנסה להיכנס להריון כבר 3 שנים, עדיין לא גילו בעיה אצל אחד מאיתנו, אבל אם הייתי יודעת שלבעלי (חס וחלילה)יש בעיה , עוד לפני שהכרתי אותו , לא הייתי עוזבת אותו בגלל זה , בגלל זה חשוב לספר כשאוהבים וכשהקשר חזק ואם בן הזוג יעזוב , מצויין!!!! אין מה לבנות קשר עם מישהו שלא יודע להתמודד עם קשיים .כבר שמעתי על טרנריות שלא ידעו מזה עד שניסו להיכנס להריון, אז מה? הבעל קם והלך? לא. אף פעם אי אפשר לדעת אילו התנסויות החיים מכינים לנו, ועם מה שידוע תמיד קל יותר להתמודד מקווה שהיום קל לך יותר אני מבינה שאת עושה שינויים בחייך, משערת שלא בעזרת הפורום בלבד (הוא קצת חסר חיים, לא?) אשמח לשמוע מה את עושה מקווה שאת צוחקת הרבה ובסך הכל מאושרת שיהיה לך חג נפלא ושנה מאושרת ומלאת התחלות חדשות ומלהיבות אפרת
 
תראי כמה דברים

אם המצב של אחותך ממש לא הכי - אז אפשר להעזר בפסיכולוג. זה יתן לה קצת הבנה. העזרה צריכה לבוא ממנה שהיא תרצה לעשות כן. כמה שתנסי לעזור והכל אם היא לא מוכנה אז היא לא תשתנה. לגבי השאר את צודקת גם אני חושבת שכל אחד שבאמת אוהב - לא יעזוב גם אם הוא ידע על התסמונת. המון בהצלחה לך ובעלך ומקווה שאחותך תתשתף כאןבפורום. דרומית
 
היי אפרתי

אני הסתובבתי עם התחושות האלה בגלל כל מיני דברים שקרו לי חברתית בבית הספר ואפילו עד לתיכון ( היום אני בת 22 ) ואז הגעתי לשירות הלאומי שגם אליו הגעתי בפחד גדול מאוד ובחוסר ביטחון משבע ולמדתי על עצמי דברים מאוד חשובים ומדהימים , היה לי בוס בשירות הלאומי שעד היום אני מודה לאלוהים שפגשתי אותו ומשם הכל יתגלגל , בהתחלה פחדתי לעשות את השינוי וקצת פחדתי מהדברים שגיליתי אבל עשיתי ועד היום אני מנסה לעבוד על עצמי גם בקטע של הבית וגם חברתית. לשאלתך , היום המצב שלי בהרבה יותר טוב (למרות שלפעמים אני קצת קצת מתעלמת מיזה ורואה קצת שחור ) ובכללי אני מאושרת וצוחקת הרבה ושרה ויש לי חברות ואני הולכת ללמוד תקשורת השנה. מה אני אגיד לך , אני מקווה שאחותך בסופו של דבר תתמודד ואסור להתעלם מכך שהיא צריכה עזרה מקצועית (סליחה שאני אומרת את זה כה
) ושהיא תבין שהחיים נועדו בשבילה ושתפיק את במירב מהם. אני מבטיחה שאני יוריד מעצמי קצת לחץ בתקופה הקרובה ונוכל לעשות מפגש פורום ואת מאוד צודקת שהפורום קצת מת למרות שבשבועיים האחרונים אנשים קצת התעוררו. ועוד דבר לשאלתך , אם קראת בפורום שרה היא לא טרנרית עם ילדה אלא אמא לפעוטה עם טרנר . זהו עד לפעם הבאה שלך דלית
 

rachel or

New member
הי אפרת מקווה שאחותך תצטרף

אז קודם כל אולי מהסוף אני בת 27 בעלת תואר שני בביולוגיה נשואה קצת פחות משנתים אם ילדה מקסימה בת 4 חודשים (מתרומת ביצית) אצלי גובה (והבנתי שכנראה אצלך אחותך זה גם כך) לא מהווה בעיה אני 1.53 אני כותבת את כל זה כי היא וכל טרנרית יכולה להגיע רחוק כמו כל אדם אחר אבל היא חיבת לצאת מהסגירות והכעס שלה אמרת שהיא המוח של המשפחה מה לגבי לעשות תואר כך היא תכיר אנשים (אולי גם את בעלה)הרי לומדים יחד ומבלים בקורסים יחד אני מאמינה שכל אחת עברה פה את תקופת הכעס ולמה זה מגיע לי והיתה קצת מרירה אבל צריך להבין שכל אחד והתיק שלו ולא בטוח שהיא היתה מתחלפת עם צרות של אחרים גיל 25 היא צריכה כבר לפתוח את העינים ולעבור שלב להגיע להשלמה שזה המצב ולהתחיל לעשות מהלימון לימונדה (ותאמיני לי איזה דרך ארוכה אני עברתי בעיקר לגבי ענין התרומה עברתי תהליך אבל ארוך עד שהגעתי להשלמה אבל לא עברתי את זה לבד היו לי הורים תומכים ועזרה של פסיכולוגית- וטיפול פסיכולוגי אני חושבת שכל אדם יש לו תקופות בחיים שלו שהוא צריך עזרה כמו שכתבתי כל אחד והתיק שלו) בקיצור מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי - היא צריכה להבין שלכל אדם התיק שלו וזה שלה ואיתו היא יכולה להגיע רחוק ולהיות מאושרת אבל רק בתנאי שתפסיק לרחם על עצמה ותתחיל לעשות דברים שהיא אוהבת לצאת עם בחורים ולהתחיל לחיות
 
היי

קודם כל המון מזל טוב. אחותי אכן חכמה מאד והיא לקראת סיום תואר ראשון ורכשה לעצמה כבר מקצוע ועובדת בו ,אבל לגבי להכיר בחורים-גורנישט. לא נראה לי שהיא מתקרבת אפילו לשלב ההשלמה כי כל פעם נוחתת עליה מכה נוספת. המכה האחרונה היתה הסוכרת שעד שהיא חלתה לא היה לי מושג עד כמה המחלה הזו משנה לך את החיים. אבל בעקבות הסוכרת היא רזתה מאד,מה שאמור לגרום לביטחון שלה קצת לעלות כי היא היתה מאד מתוסכלת מהמשקל שלה לפני כן. לגביי התהליך שעברת, תרומת הביצית היתה ממישהי מוכרת פה בארץ או בחו"ל? היא לא מוכנה לשמוע על טיפול פסיכולוגי, הלוואי שהיא היתה מגלה קצת פתיחות , לדעתי זה היה משנה את חייה. גם בפגישות עם טרנריות אחרות היא לא מתחברת עם אף אחת וזה יותר מוזר כי מן הסתם קל יותר עם מישהו שמבין מה את עוברת ועובר את אותו תהליך פחות או יותר. ניסיתי הכל, רשמתי אותה לאתר הכרויות , הבאתי לה טלפון נייד שהיה מיועד רק לזה , כדיי שיהיה לה מספר נפרד, אז היא סגרה אותו. נרשמתי בשמה והתחלתי לדבר עם בחורים ואמרתי להם שזה בשביל אחותי והיו כאלו שהתקשרו והיא פשוט לא חזרה אליהם. לפני כמה זמן רציתי להכיר לה מישהו , היא אמרה כן, ואז התחרטה , הוא מבוגר.... בקיצור, קשה!!!
 

מרקו7

New member
../images/Emo7.gifכ"כ חבל לי לשמוע את זה

ודרומית היחידה אמרה משהו נורא נכון. אם זה לא יבוא ממנה, אז שום דבר לא יעזור. הדבר היחידי שנשאר לך לעשות , אפרת, זה להמשיך להיות לצידה ותמוך בה. תשבי איתה לשיחה רצינית ותגידי לה כל מה שקרה פה בפורום ותסבירי לה, שאם תמשיך בדרך שלה, היא תמצא את עצמה לבד, ועכשיו שהיא צעירה זה הזמן לשנות את דרכיה. תגידי לה שאת אוהבת אותה ותהיי לצידה תמיד. ולגבי המכות שנוחתות עליה... עם כל הכבוד יש יותר גרוע מזה בעולם. יש לה שתי ידיים ורגליים והיא הולכת ועושה הכל לבד. היא לא תלויה באף בן אדם, היא לומדת, יש לה חיים עצמאיים. יש המון אנשים שאין להם את זה!!! אז יש לה סוכרת, ביג דיל. למלא אנשים יש סוכרת. זה הכל בעיות פסיכולוגיות. אנחנו איתך, אפרת. תמשיכי לעדכן. מרקו.
 
למרקו

אתה מאוד צודק ומה שכתבת נכון ואני מצטרפת למה שדרומית כתבה שמאוד אהבתי את מה שכתבת
 
למעלה