היי בנות!

[***סימי***]

היי בנות!

אני חדשה כאן וטרם יצא לי להציג את עצמי כראוי, אז הנה.. ובכן שמי סימונה שם השנוי עלי כבר מילדות החלפתי אותו עכשיו לסימי שגם זה לא משהו אבל זה מה יש. אני בת 17 תלמידת תיכון מאיזור המרכז. כבר במשך שנתיים מציקים לי לגבי זה שאולי יש לי הפרעות אכילה,אני לא יודעת אם נכון הדבר. ההורים שלי מציקים לי לגבי זה אבל פשוט לא בא לי לאכול אין לי רצון כבר לא יודעת איך זה אפילו התחיל. מאשפזים אותי כל הזמן בתל השומר ואין לי כוח כבר נמאס לי המאינשורים המגעילים האילו שדוחפים לי בכוח. האחיות אומרות שאני אמות אם לא ייעשה משהו בנדון אבל אני באמת באמת מנסה פשוט לא יכולה. הגוף לא רוצה לאכול לא יודעת למה רשמתי את זה שהרי אין פיתרון לבעיה ***סימי*** אוהבת אתכם

 

[הדבורה מאיה]

שלום לך סימי.

גם לי עוד לא יצא להציג עצמי ולכתוב לך.....ואת הקדמת אותי. ברוכה הבאה אלינו סימי. שמחה שאת יכולה להציג עצמך לפנינו ולספר את סיפורך. ובכן...אני לא ממש מסכימה איתך בכך שאת אומרת שאין פתרון לבעיה. זה לא חוכמה להרים ידיים ולוותר...כי אפשר לנצח את זה ואפילו צריך. כולנו כאן שוחים יחד באותה הביצה...ישנן סוגים רבים של הפרעות אכילה אבל כולן נובעות מבעיה מסויימת...זה שאנו מוצאים את הדרך לבטא את התחושות שלנו דרך האוכל ולא בדרך המילים והדיבור. מטרת הפורום שלנו היא שלא להשאר לבד עם כל התחושות והמצוקות. אנו מנסים להילחם יחדיו במחלה...להעזר האחד בשני לשם קבלת כוחות ותמיכה למאבק הקשה הזה שעומד לפנינו. אני מבינה אותך בכך שאת אומרת שאת לא רוצה את זה יותר...האינשורים והאישפוזים וכל מה שמלווה בכך. אבל הדרך היא לא להגיד שזהו - ככה זה וכך זה גם ישאר. החוכמה היא להגיד זאת ויחד עם זאת להחליט שאפשר גם אחרת ולהלחם במחלה כדי להגיע לחיים נורמלים ככל האפשר...לחיים בריאים ומאושרים בלי תלות במחלה ובאוכל. למצוא את הדרך להגיע לשליטה על המחלה ולא שהיא תשלוט בך. את מוזמנת לכתוב לנו פה כל מה שמציק לך וכואב ומפריע ולוחץ. את התחושות...המחשבות...הקשיים...הלבטים...כל מה שעל ליבך. כולנו כאן יחד מנסים לעזור האחד לשני...לתמוך ולהתמך. השיתוף והכתיבה והוצאת הדברים מהבטן חשובה מאוד....וכך גם נוכל להבין אותך ולעזור לך כמה שנוכל וכמה שתאפשרי לנו. ושוב - ברוכה הבאה אלינו. מקווה שתצליחי להקלט בקרבנו בקלות ולהצטרף למאבק המשותף. בהצלחה לך במלחמה הזו...את תצטרכי אותה. ואל תוותרי...ואל תרימי ידיים. כי אפשר. רק צריך לרצות מספיק. שלך תמיד מאיה

 

[***סימי***]

מאיה אני רוצה אבל הגוף לא רוצה

אז איך עושים??

 

[הדבורה מאיה]

איך עושים? אני אומר לך...

רוצים עוד יותר... מה יותר חשוב לך? להיות רזה ואומללה...שכל דבר שהיא מכניסה לפה עושה לה רע...ובכלל רע לה בחיים כי היא לא ממש חיה...בין אישפוז לאישפוז. או להיות בריאה ומאושרת...ושגם אם קשה לא מוותרת ומרימה ידיים...ונלחמת כדי לחיות חיים אמיתיים בחוץ ולא בין כתלי בית חולים...חיים נורמלים ככל האפשר...עם חוויות ואהבות וטיולים וכל מה שאת רק רוצה? חמודה אני יודעת מה זה שהגוף לא רוצה. עברתי את זה כל כך הרבה פעמים ואני עדיין עוברת. אבל אני החלטתי דבר אחד חשוב מאין כמותו...לא רוצה בתי חולים! לא רוצה אישפוזים...היתמוטטויות...בלאגאנים ודאגות מכל הכיוונים. רוצה לחיות ולא לשרוד. ואני לא אומרת שזה קל. ואני לא אומרת שאני כבר שם. אבל אני בדרך...ואני לא מתכוונת לוותר בקלות. כי גם אם לפעמים קשה לראות את זה... יש בשביל מה. אז בשביל מה יש כוח רצון? בדיוק בשביל זה....

 

[***סימי***]

מאיה כשיש לי בחילות אחרי

אוכל אני מנסה לא להקיא גם עכשיו אני מעסיקה את עצמי עם הכתיבה במחשב ואני שמחה שאת כאן כי זה מונע ממני להקיא אולי אצליח בסוף מה שבטוח שהרצון הוא גדול ביותר באמת אני באמת רוצה עברתי כבר את החרא שבחרא ואין לי כוחות לזה יותר לא רוצה בתי חולים זה מדכא אותי ושם אני לא יכולה להבריא